אגם ביווה
| אגם ביווה | ||
|---|---|---|
 | ||
| מיקום | מחוז שיגה, יפן | |
| סוג | מים מתוקים | |
| מידות | ||
| שטח | 670.4 קמ"ר | |
| נפח | 27.5 קמ"ק | |
| אורך מרבי | 63.49 ק"מ | |
| רוחב מרבי | 22.8 ק"מ | |
| עומק מרבי | 103.58 מטר | |
| מידע נוסף | ||
| נהר מזין | למעלה מ-400 נהרות קטנים | |
| מקור לנהר | יודו | |
| אגן ניקוז | 3,174 | |
| אורך קו החוף | 235.2 ק"מ | |
| ערים | היקונה, אוצו, נגהמה, טקשימה ועוד | |
| איים | 3 | |
| תחלופת המים | 5.5 שנים | |
| קואורדינטות | 35°20′N 136°10′E / 35.333°N 136.167°E | |
אגם ביווה (ביפנית: 琵琶湖) הוא אגם המים המתוקים הגדול ביותר ביפן. האגם שוכן במערבו של מרכז האי הונשו, צפונית-מזרחית לקיוטו. קרבתו זו לבירה הקודמת של יפן הביאה להתייחסויות רבות אליו בספרות היפנית.
מקור השם
השם ביווה נטבע בתקופת אדו, כאשר ישנן מספר תאוריות למקור השם. הסברה הרווחת היא שהשם קשור לכלי המיתר ביווה. האגם נודע בעבר בשם אוואוּמי (淡海. מיפנית: ים מים מתוקים) או צ'יקאצוּ אוואוּמי (近淡海. מיפנית: ים מים מתוקים ליד עיר בירה). בשלב מאוחר יותר שונה שמו לאגם אוֹמי, על שם החבל בו שכן באותה תקופה. האגם נקרא גם בספרות ניוֹ נוֹ אוּמי (鳰の海. מיפנית: אגם הטבלן הגמד).
גאוגרפיה
באגם מערכת אקולוגית מגוונת, עם כ-1,100 מינים, מתוכם 58 אנדמיים. בנוסף, כ-5,000 מיני עופות ימיים מבקרים באגם מדי שנה. המגוון הביולוגי באגם ניזוק קשות, בעיקר לאחר פלישתם של דגים זרים.
שטחו של האגם הוא כ-670 קמ"ר ועומקו המרבי הוא 104 מ'. הוא מנקז מספר נהרות קטנים מההרים סביבו ונשפך לנהר סטה, אשר בהמשך משנה שמו לנהר יודו ונשפך לים הפנימי סטו במפרץ אוסקה. גובה פני האגם עולה בכשלושה מטרים באביב עם הפשרת השלגים והגשמים, וכן בסתיו לאחר גשמי הטייפון.
שימושי האדם
אגם ביווה משמש מקור מים לערים קיוטו ואוצו, וכן לתעשיות הטקסטיל הסמוכות. הוא מספק מי שתייה לכ-15 מיליון איש בחבל קנסאי. בשטחי האגם חלקות גידול לדגי מים מתוקים כשמך ולפנינים.
בעשור האחרון של המאה ה-19 נחפרה תעלת אגם ביווה, אשר לאחר מכן הורחבה בתקופת טאישו. תעלה זו מילאה תפקיד חשוב בעירורה של התעשייה בקיוטו, לאחר שזו שקעה כתוצאה מהעברת עיר הבירה לטוקיו.
בצדו הדרום-מערבי של האגם חופי רחצה פופולריים. כמו כן, בעיר קוסצו פועלים הגנים הבוטניים הימיים מיזונומורי ומוזיאון אגם ביווה שמגולל את ההיסטוריה של האגם.
קישורים חיצוניים
- מכון אגם ביווה לחקר הסביבה
- אגם ביווה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
רישיון cc-by-sa 3.0