איחוד קאלמאר
איחוד קאלמאר | |||||
| |||||
| |||||
יבשת | אירופה וצפון אמריקה | ||||
שפה נפוצה | שוודית, נורווגית, דנית, נורווגית ספרותית | ||||
עיר בירה (והעיר הגדולה ביותר) |
קופנהגן 55°40′30″N 12°34′7″E / 55.67500°N 12.56861°E | ||||
משטר | מונרכיה | ||||
הקמה תאריך |
הקמת האיחוד 1397 |
||||
פירוק תאריך |
פרישת שוודיה מהאיחוד 1524 |
||||
ישות קודמת | ![]() |
||||
ישות יורשת | ![]() |
||||
איחוד קאלמאר (דנית, נורווגית ושוודית: Kalmarunionen) הוא מונח היסטוריוגרפי המתאר מספר אוניות פרסונליות (1397-1524) שאיחדו את שלוש הממלכות דנמרק, נורווגיה (כולל איסלנד, גרינלנד, איי פארו והאיים שטלנד ואורקני) ושוודיה (לרבות חלקים מפינלנד) תחת מלך אחד. היוזמה לאיחוד הייתה של מרגרט הראשונה, מלכת דנמרק ושל ולדמר אטרדג הרביעי.
טכנית, המדינות לא ויתרו רשמית על ריבונותן או על עצמאותן, אך במושגים פרקטיים, הן היו יחידות אוטונומיות בלבד, כשהמונרך מחזיק בריבונותן, ובפרט מוביל את יחסי החוץ שלהן. למדינות היו אינטרסים שונים משלהן (במיוחד אי שביעות הרצון של האצולה השוודית מהתפקיד המרכזי ששיחקה דנמרק באיחוד), דבר שהוביל בסופו של דבר לעימות בין המדינות המאוחדות, ולפער ביניהן, שהלך והתעצם עד לפירוק האיחוד בשנת 1523, כשגוסטב ואסה הפך למלך שוודיה. טכנית, האיחוד מעולם לא בוטל. נורווגיה ומושבותיה, המשיכו להוות חלק מדנמרק, כחלק מממלכת דנמרק-נורווגיה, תחת שושלת אולדנבורג, למשך מספר מאות לאחר פירוקו של איחוד קאלמאר.