אפרים אלימלך אורבך
אפרים אלימלך אוּרְבַּךְ Urbach Ephraim | ||
---|---|---|
![]() תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית. | ||
לידה | 26 במאי 1912 | |
פטירה | 3 ביולי 1991 | |
ענף מדעי | חקר התלמוד | |
ארצות מגורים | פולין, ארץ ישראל | |
פרסים והנצחה |
| |
תרומות עיקריות | ||
חוקר בתחומי היהדות, נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים |
אפרים אלימלך אוּרְבַּךְ (Urbach; י' בסיוון תרע"ב, 26 במאי 1912 – כ' בתמוז תשנ"א, 3 ביולי 1991) היה פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים, הוגה דעות וחוקר בתחומי היהדות. שימש נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
ביוגרפיה
אפרים אלימלך אורבך נולד למשפחה חסידית בעיר ולוצלאווק שבפולין, שבראשית ילדותו הייתה עוד תחת שלטון האימפריה הרוסית, וכעבור שנים ספורות קיבלה עצמאות. רכש השכלה אקדמית לתואר שלישי, ולימד באוניברסיטאות ברסלאו ורומא, ובמקביל נסמך לרבנות בבית המדרש לרבנים בברסלאו. בשנת 1938 עלה לארץ ישראל.
לאחר עלייתו ארצה לימד יהדות בגמנסיה העברית בירושלים. התנדב לצבא הבריטי ושירת כרב צבאי עד תום מלחמת העולם השנייה. נטל חלק במלחמת השחרור ונתמנה כמנהל בית הספר התיכון הדתי 'מעלה'. לאחר מכן נתמנה כמפקח על בתי הספר התיכונים במשרד החינוך. בשנת 1953 (תשי"ג) הצטרף לסגל המורים של האוניברסיטה העברית בירושלים כמרצה בכיר לתלמוד ולתולדות ההלכה, ומ-1956 פרופסור חבר.[1] כיהן גם כחבר האקדמיה ללשון העברית. חקר והרצה בתחומי התלמוד והספרות הרבנית, תולדות ההלכה, האגדה ומחשבת חז"ל. כיהן כראש המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית, נשיא האיגוד העולמי למדעי היהדות בשנים 1969–1989, ונשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים בשנים 1980–1986.
אורבך היה מן היוצאים נגד דוד בן-גוריון בעקבות פרשת לבון. נמנה עם מייסדי הוועד לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני[2] בתחום הדתי הוא ייסד את "התנועה ליהדות של תורה", במטרה להפיץ בדרכי נועם ערכי יהדות, התנגד לחקיקה דתית ולשחרור בני הישיבות משירות צבאי. דגל במתן אפשרות של מחשבה עצמית חופשית לבני הישיבות והתנגד לפגיעתם בארכאולוגיה. מבחינה פוליטית היה בעל דעות יוניות, קרא לשלום, העדיף בעיניו על שלמות הארץ. נבחר לחתן פרס ישראל בתחומי היהדות, הרוח והחברה לשנת 1955. בנוסף היה מועמד מטעם גח"ל והמפד"ל לתפקיד נשיא המדינה בבחירות הנשיאותיות ב-1973, אך הפסיד לאפרים קציר.
נישא לחנה. בנם, סגן אברהם יהודה אורבך, נהרג בשנת 1968 בעת שירותו בצה"ל.[3] בתו, נעמי אורבך שבילי, נשואה למשורר בנימין שבילי.
נטמן בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים.
פרסים ומינויים שבהם זכה
- חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
- פרס ישראל למדעי היהדות בשנת 1955
- פרס קפלון בשנת 1969[4]
- פרס ביאליק בשנת תשמ"ג (על ספרו "בעלי התוספות")
- פרס רוטשילד
- פרס שלום עליכם
- פרס ליב יפה
- דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה[5] - 1987
מחיבוריו
- בעלי התוספות: תולדותיהם, חיבוריהם, שיטתם, ירושלים: מוסד ביאליק, 1955.
- חז"ל – פרקי אמונות ודעות, ירושלים: הוצאת מאגנס, תשכ"ט.
- הלכה ומדינה, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשנ"ז-1997.
- ספר ערוגת הבשם: כולל פירושים לפיוטים, חברו רבינו אברהם ב"ר עזריאל, יוצא לאור על פי כתבי-יד עם הגהות והערות מאת אפרים א' אורבך, ירושלים: תשנ"א-1991.
- ההלכה – מקורותיה והתפתחותה, גבעתיים: הוצאת מסדה, יד לתלמוד, 1984.
- מעולמם של חכמים: קובץ מחקרים, ירושלים: מאגנס, 2002.
- הנבואה והנביאים בעיני חז"ל, ירושלים: תשכ"א-1961.
- על יהדות וחינוך, ירושלים: 1966.
- הציונות והיהדות.
- רשימות בימי מלחמה: יומנו של רב ארץ-ישראלי בצבא הבריטי, תש"ב-תש"ד, 1942–1944, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, 2008.
- רבים ממאמריו כונסו לאחר מותו לשני כרכי מחקרים במדעי היהדות, הוצאת מאגנס, תשנ"ח.
לקריאה נוספת
- דוד אסף (עורך), אפרים אלימלך אורבך: ביו-ביבליוגרפיה מחקרית, ירושלים: האגוד העולמי למדעי היהדות, תשנ"ג-1993.
- ג' קרסל, לקסיקון הספרות העברית, ספריית פועלים, תשכ"ה.
- י' גולדשלג, "אורבך, אפרים אלימלך" ערך באנציקלופדיה של הציונות הדתית, הוצאת מוסד הרב קוק, כרך ו', עמ' 66–67.
- בתיה בן-שמאי (אספה וערכה), 'פרופסור אפרים אלימלך אורבך: ביבליוגרפיה', מדעי היהדות, מוסף 1, תשנ"ג-1993.
- יעקב זוסמן, 'מאה שנים להופעת "אהבת ציון וירושלים" (תרס"א-תשס"א): עשר שנים לפטירתו של פרופ' א"א אורבך', מדעי היהדות, 41, תשס"ב-2002.
- יעקב זוסמן, 'מפעלו המדעי של פרופסור אפרים אלימלך אורבך', מדעי היהדות, מוסף 1, תשנ"ג-1993, עמ' 7–116.
קישורים חיצוניים
- כרטיס אישי וקורות חיים, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
- רשימת המאמרים של אפרים אלימלך אורבך באתר רמב"י
- רשימת מאמרים על אפרים אלימלך אורבך באתר רמב"י
- עודד עיר-שי, אפרים אלימלך אורבך, קתרסיס 13, אביב תש"ע 2010
- רשומת ארכיון אפרים א' אורבך בקטלוג הספרייה הלאומית
- אפרים אלימלך אורבך באתר הספרייה הלאומית
- כרטיס הקבר של אפרים אלימלך אורבך, באתר הר הזיתים
- אריאל הורוביץ, מעורב בדעת, כתבה לכבוד מאה שנים להולדתו של אורבך במוסף שבת של מקור ראשון.
כנס בספרייה הלאומית לציון 100 שנה להולדת אפרים אלימלך אורבך, רשימת השמעה, באתר יוטיוב (2 חלקים)
מכּתביו:
- בעניין מאמר "תקנות הגאונים", קתרסיס 13, אביב תש"ע 2010
- מדעי היהדות בימינו – מעמד ובעיות, קתרסיס 13, אביב תש"ע 2010
- ערוגת הבושם לרבי אברהם בן עזריאל, עם הקדמה, הגהות והערות מאת אפרים אורבך - חלק א', חלק ב', חלק ג', חלק ד' - מבוא ומפתחות
הערות שוליים
- ↑ העלאות ומינויים באוניברסיטה העברית, דבר, 6 באוגוסט 1956
- ↑ "הכל פוליטי" מאת עמוס כרמל בערך עליו.
- ↑ שמואל יוסף עגנון, בין כניסה ליציאה, מעריב (עיתון), 15 באוקטובר 1968
- ↑ פרסי קפלון של האוניברסיטה העברית - לחמישה פרופשורים, דבר, 30 באוקטובר 1969
- ↑ מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת חיפה
נשיאי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים | |
---|---|
|