אריא דבי עילאי
אריא[1] דבי עילאי (בעברית: אריה של בית העליונים) הוא אריה ענק המוזכר בגמרא.
וכך מסופר: אמר לו הקיסר לרבי יהושע בן חנניה אלוקיכם כאריה הוא משול, ככתוב "אריה שאג מי לא ירא" מהי גדולתו? הרי כל פרש יכול להרוג אריה! אמר לו לא כמו האריה הזה משול הוא, אלא כאריה מופלא החי ביער ששמו "בית עליונים". אמר לו רצוני שתראהו לי, אמר לו אינך יכול לראותו. אמר לו אעפ"כ מחויב אתה להראותו לי! ביקש רבי יהושוע רחמים בתפילה, ונעשה נס ונעקר אותו אריה ממקומו, כשהיה במרחק ארבע מאות פרסה נהם פעם אחת ואפילו הגשרים והחומות ברומי נפלו. כשהיה במרחק שלוש מאות פרסה נהם שוב, ונשרו חניכיים ושיניים של האנשים ואף הקיסר נפל מכסאו לארץ. ביקש הקיסר בבקשה ממך התפלל שיחזור למקומו. ביקש רחמים ושב למקומו.[2]
מתואר כמי שיש תשע אמות בין אוזן לאוזן שלו[3] (כלומר רוחב פניו קרוב לחמישה מטרים)[4]
התלמוד מזהה חיה זו עם הטגרס או טגריס[5] יתכן שהטיגריס הגדול במשפחת החתולים המוכר כיום קיבל את שמו מחיה מיתולוגית זו[6].
טביא דבי עילאי
בכינוי זהה נזכר גם צבי ותיאורו קרוב יותר למציאות המוכרת לנו, וכמעט מתאים לג'ירפה מתואר שאורך גופו[7] שש עשרה אמה (כשמונה מטרים), יש לו קרן אחת במצחו. אותו מזהים חז"ל עם חיה בשם קרש במקום אחר[8] כתוב שקרן זו בצבע שחור.
כביטוי
הביטוי "ארי דבי עילאי" שימש ככינוי כבוד בספרות התורנית. בספרות שו"ת האחרונים הכינוי אריה דבי עילאי מכוון רבות לרבי אריה לייב ליפשיץ על שם ספר שו"ת בשם זה שחיבר.
הערות שוליים
- ↑ כך הוא במקור (בארמית) בתלמוד. בספאח הראשונים נכתב בה"א בסופו אריה, כבלשון הקודש.
- ↑ תלמוד בבלי מסכת חולין דף נט עמוד ב
- ↑ כתוב בין "אונה לאונה" כך פירש מהר"ם שי"ף אוזן כמו "אודנא". ולא אונות הריאות. וחיזק דבריו בחידושי חת"ם סופר
- ↑ לפי זה מצטייר בעל חיים בעל גודל עצום. הגמרא בזבחים (קי"ג) מסבירה איך שרד הראם את המבול שעקב גודלו לא יכל להיכנס לתיבה. תוספות שואלים ומדוע לא שאלו כך על האריא דבי עילאי, ועונים שישנם אריות קטנים. רבי יהונתן אייבשיץ בספרו "כרתי" סי' פ' מפלפל האם הכוונה לקטנים בגיל או לזן קטן
- ↑ לפי גירסת רש"י. וציין שלא נזכר שם זה בעוד מקום. יתכן שהשם היה ידוע
- ↑ ראו מאמר בנושא באתר הדף היומי
- ↑ במקור "משכיה" תרגום אפשרי הוא גם "אורכו" וגם "עורו" אך רש"י פירש אורכו כיון שלא סביר שמדדו את משך עורו במותו (חת"ם סופר)
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף טו עמוד ב