מילות הגיון

מילות הִגיון[1] (במקור בערבית-יהודית: מקאלה פי צנאעת אלמנטק) הוא שמו של חיבור פילוסופי שנכתב, ככל הנראה, על ידי הרמב"ם בשנות נעוריו. זהו חיבורו הראשון.

הספר, שנכתב ככל הנראה כשהיה הרמב"ם בן שש-עשרה או שבע-עשרה, מרכז באופן נהיר ותמציתי את עיקרי הלוגיקה של אריסטו, על פי האורגנון. הרמב"ם כתב ספר זה בצעירותו אך המושגים שהוא יצק בספר המשיכו ללוות את מפעלו ההגותי גם בבגרותו. הספר נכתב במקור בערבית יהודית ותורגם לעברית ארבע פעמים:

  • האחת על ידי משה אבן תיבון שתרגומו תורגם ללטינית במאה ה-16, על ידי סבסטיאן מינסטר.
  • השנייה על ידי אחיטוב בן יצחק הרופא מפלרמו. תרגומו של אחיטוב נחשב מדויק ביותר אבל משום מה לא נתפשט בצבור, אך מצוי בכתבי-יד אחדים. כתב-היד היחיד שהשתמר כמעט בשלמות שמור בספרייה הלאומית,[2] ועל פיו פרסם את הטקסט מרדכי חמיצר (Chamizer), בספר היובל לכבוד הרמן כהן.[3]
  • מלאכת התרגום השלישית נעשתה על ידי ר' יהושע בן שלמה ביבאס.
  • בעת החדשה הספר תורגם על ידי הרב יוסף קאפח תחת השם "באור מלאכת ההגיון", בתרגום עברי מודרני.

הספר מחולק לי"ד שערים, מספר החוזר בכמה מכתבי הרמב"ם ובראשם במשנה תורה המחולק גם הוא לי"ד חלקים ועל כן מכונה גם "הי"ד החזקה" על דרך המליצה.

ישנם חוקרים המערערים על ייחוסו של הספר לרמב"ם.[4]

מהדורות

לקריאה נוספת

  • ישראל יעקב דינסטאג, "ביאור מלות ההגיון להרמב"ם, ביבליוגראפיה של הוצאות תרגומים ביאורים ומחקרים", בתוך: ארשת ב, תש"ך עמ' 7 ואילך.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. בכל מהדורות הדפוס שם החיבור הוא מלות הגיון בכתיב חסר.
  2. Heb. 80 3308
  3. בספר היובל לכבוד הרמן כהן, ברלין 1912, עמ' 423–456.
  4. לדיון מפורט על ייחוסו של הספר לרמב"ם ועל שלילת הייחוס, ראו: Davidson, A. Herbert: Moses Maimonides: The Man and His Works, Oxford University Press, NY, NY, 2005, pp. 313-322,.
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.