גדודי עז א-דין אל-קסאם

גדודי עז א-דין אל-קסאם
كتائب الشهيد عز الدين القسام‎‎

סמלו של ארגון עז א-דין אל-קסאם. בחלק העליון מצוטט קטע מפסוק 17 מסורת אל-אנפאל בקוראן: "לא אתם הרגתם אותם, כי אם אלקים הרגם"[1]
 
שנות פעילות משנת 1993-הווה
אידאולוגיה לאומנות פלסטינית, אסלאם פונדמנטליסטי, איסלאמיזם סוני, אנטי-ציונות
קבוצות אתניות פלסטינים
מנהיגים מוחמד דף
יחיא סנואר
מטה עזה, הרשות הפלסטינית
דוחה, קטר
אזורי פעילות הרשות הפלסטינית, ישראל
חלק מ חמאס
בעלי ברית האחים המוסלמים,
,
איראן
מתנגדים ישראל
קרבות מבצע קשת בענן, מבצע ימי תשובה, מבצע גשמי קיץ, מבצע חורף חם, מבצע עופרת יצוקה, מבצע עמוד ענן, מבצע צוק איתן
www.qassam.ps

גדודי עז א-דין אל-קסאם (ערבית: كتائب الشهيد عز الدين القسام, תעתיק מדויק: כתאיב אלשהיד עז אלדין אלקסאם) היא הזרוע הצבאית של ארגון הטרור הפלסטיני-סוני חמאס. הארגון מפורסם בעיקר בגלל פיגועי ההתאבדות ורקטות הקסאם, שפעיליו משגרים אל עבר יישובים ישראליים. על פי הערכות מודיעין, זרוע זו מונה רבבות מחבלים חמושים.

שם הארגון

עז א-דין אל-קסאם

הארגון קרוי על שם השייח' עז א-דין אל-קסאם, אבי ההתנגדות הפלסטינית, שנהרג באזור ג'נין ב־1935 בידי הבריטים.

שם הארגון מורכב ממספר מילים בערבית:

  • עז - פירושה תמיכה, דבקות, או גאווה.
  • א-דין - פירושה דת.
  • אל-קסאם - פירושה מחיצה או שבירה[2].

תאים חמושים של הארגון מכנים עצמם בשמות מחבלים, כגון, "סטודנטים של עיאש", "סטודנטים של המהנדס" או "חוליות יחיא עיאש", כדי לכבד את זכרו של המחבל יחיא עיאש ("המהנדס"), שנהרג בידי ישראל בשנת 1996.

היסטוריה

בשנת 1984 השייח' אחמד יאסין, הד"ר איבראהים מקאדמה, השייח' סלאח שחאדה ואחרים החלו להיערך להקמת ארגון חמוש להתנגדות למדינת ישראל. מאמציהם התרכזו בהשגת כלי נשק לפעילויות הטרור בעתיד. בשל כך חברי הקבוצה נעצרו ואמצעי הלחימה הוחרמו. באותו הזמן הקבוצה עדיין לא נקראה "חמאס" או "גדודי עז א-דין אל-קסאם".

בשנת 1986 הקים השייח' שחאדה רשת של תאי טרור בשם "אל-פלסטיניין אל-מוג'אהדין" (לוחמי הקודש הפלסטינים). הרשת התמקדה בפיגועים נגד מדינת ישראל ובטיפול במשתפי פעולה לראייתם מקרב המחנה הפלסטיני. הרשת המשיכה לעבוד עד 1989; פעולותיהם המפורסמות ביותר היו חטיפתם של שני חיילי צה"ל אילן סעדון ואבי סספורטס. חמאס, שהוקם באופן רשמי ב-14 בדצמבר 1987, יצר רשתות טרור דומות אחרות, כגון "גדודי עבדאללה עזאם" ו"מג'ד", אשר תפקידן היה איתור משת"פים.

באמצע שנת 1991 נודעו גדודי עז א-דין אל-קסאם כזרוע הצבאית של חמאס.

בעקבות תוכנית ההתנתקות הכריז חמאס על הקמת "הצבא העממי" או ה"מוראביטון" ברצועת עזה. ה"מוראביטון" אמור לפעול בדומה למיליציות של חזבאללה ולמעשה להפוך את הרצועה לשטח הנמצא בפועל בשליטתה של חמאס. ה"מוראביטון" לא נועד רק נגד ישראל, אלא גם כדי להרתיע את הרשות הפלסטינית מנקיטת פעולות נגד חמאס.

במהלך שנת 2006, לאחר ניצחונה של חמאס בבחירות והקמת הממשלה בראשותו של אסמאעיל הניה, הכריזה התנועה על הקמת כוח מבצעי ברחבי רצועת עזה. הדבר גרר את עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה, וכך בהדרגתיות (ובכוח) נטל חמאס את האחריות הביטחונית בעזה מידי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים הרשמיים, המזוהים עם תנועת פת"ח.

אידאולוגיה

אידאולוגית הארגון מבוססת על 3 עקרונות עיקריים:

  1. עיקרון הצומוד (صمود): היצמדות עיקשת לקרקע עליה נולדו הפליטים הפלסטינים, בין אם זו בשטחי הרשות הפלסטינית או בשטחי מדינת ישראל.
  2. עיקרון הסבר (صبر): אורך רוח וסבלנות לנהל את המאבק ככל שידרש במשך דורות.
  3. עיקרון השורא (شورى): התייעצות או התוועדות בין ראשי הארגון לצורך קבלת החלטות וגיבוש מדיניות.

מבנה הארגון

לפי מרכז המידע למודיעין וטרור מונה חמאס כ-20,000 מחבלים חמושים נכון לשנת 2008[3]. הארגון מנה ב-2014 כ-25,000 איש לפי הפירוט הבא:

  • גדודי עז א-דין אל-קסאם: 15,000.
  • הכוח המבצע: 6,000.
  • ה"מוראביטון": כ-4,000.

גודל הארגון הוא כאוגדה ומתפקד בעיקר כאגד ארטילרי עם קו הגנה, בתוספת כוחות מיוחדים: חוליות טרור שתפקידן לחדור לשטח ישראל דרך מנהרות, הים וחצי האי סיני. מטה הארגון בחירום נמצא ככל הנראה במרתף בית החולים שיפא בעזה. בשגרה ביתם של מפקדי החטיבות מהווה חפ"ק מאולתר. מחסני הארגון נמצאים בבתי ספר ובמסגדים. הארגון מחולק לשש חטיבות גרעיניות בהתאם לעיירות המרכיבות את רצועת עזה: עזה, ח'אן יונס, ג'בליה, בית חאנון, בית לאהיה ורפיח. ראשי חטיבות אזוריות נוספות (דרום מרכז וצפון) אחראים על אספקה והדרכה ויכולים לצוות גדודים לפריסה באזורם.

יחידת "נוח'בה"

יחידת הקומנדו של גדודי עז א-דין אל-קסאם נקראת א-נוח'בה (בערבית: النخبة - "המובחרת"). כמות הלוחמים בכוח מוערכת בכמה אלפים[4]. היחידה מחולקת לפלוגות ולכיתות, והן מפוזרות בין הגדודים שונים, המוצבים לפי חלוקה גאוגרפית. רמת המידור של היחידה היא מהגבוהות שיש בארגון. אנשי הנוח'בה מתמחים בקרבות גרילה, בירי נ"ט מתקדם, בצליפה, בניווט, בחבלה, בהסוואה, בלחימה במנהרות ובמבצעים מיוחדים. הם נחשבים נשק יום הדין של חמאס בביצוע פיגועים מורכבים[5].

במהלך מבצע צוק איתן, ניסו מחבלים מהיחידה לחדור לשטח ישראל באמצעות מנהרות חוצות גבול. בשלושה מקרים בהם הצליחו מחבלים לחדור לשטח ישראל נהרגו 11 חיילים ישראלים.

קומנדו ימי

הקומנדו הימי של גדודי עז א-דין אל-קסאם, כמו יחידת "נוח'בה", משמש לביצוע פעולות מורכבות, כגון פיגוע מורכב בשטח ישראל. ההבדל בין היחידות הוא התווך בו הן פועלות - הקומנדו הימי מיועד לבצע פעולות נגד כלי שיט ישראליים ונמלים ולחדור לישראל בהחפה. הקומנדו הימי של חמאס, בדומה ל"נוח'בה", מונה כמה מאות לוחמים ומקפיד על מידור ברמה גבוהה במיוחד. לוחמי היחידה עוברים אימונים קשים ונמרצים, הכוללים צלילה מבצעית תוך נשיאת אמצעי לחימה רבים, חבלה ימית, הפעלת כלי שיט (כדוגמת סירות ואופנועי ים) לתקיפה, לוחמה אמפיבית, לוחמת חי"ר ושימוש במגוון רחב של כלי נשק.

היחידה נחשפה באופן רשמי במרץ 2014, אולם היא ככל הנראה הוקמה כמה שנים לפני כן.[6] ביום הראשון של מבצע צוק איתן, ב-8 ביולי 2014, חדרה חוליית מחבלים מהיחידה לחוף זיקים וחוסלה על ידי כוחות צה"ל ללא אבידות בצד הישראלי.

מטה הגדה

יחידת לחימה שהוקמה על ידי משוחררי עסקת שליט שמקורם בגדה המערבית אך שוחררו לרצועת עזה עקב התנגדות של ישראל. מטרתה הבלעדית של היחידה ליזום פיגועי טרור בתוך שטחי יהודה ושומרון באמצעות הקשר שאנשיה מנהלים עם אנשי קשר בגדה. בראש היחידה עמד מאזן פוקהא עד לחיסולו ב-24 במרץ 2017. חברים אחרים ביחידה הם סאלח אל-ערורי אשר שולט ביחידה מחו"ל ועבד אל-רחמן רנימאת. היחידה שילחה מספר פיגועי התאבדות ביהודה ושומרון ומזרח ירושלים במסגרת "אינתיפאדת הסכינים". פיגועים רבים נוספים נמנעו וסוכלו על ידי פעילות שירות הביטחון הכללי.

אמצעי לחימה

ברשות הארגון כמה עשרות אלפי רובי סער AK-47, מאות אלפי רימוני יד, כמה עשרות משגרים ניידים ונייחים וכמה מאות רקטות המאוחסנות בדירים תת-קרקעיים ברצועת עזה, לרוב מתחת לגני ילדים ובתי עלמין.

מאז סגירת מנהרות ההברחה ממצרים בשנת 2013 על ידי עבד אל-פתאח א-סיסי מיוצרות הרקטות במפעלים תת-קרקעיים ברצועת עזה.

מבצעים ועימותים

הארגון גרם והשתתף במספר מבצעים מול ישראל:

פרויקט המנהור

הנשק האסטרטגי החשוב ביותר של הגדודים הוא מנהרות הלחימה וההברחה[7] משלושה סוגים שונים:

בסה"כ קיימות ברצועת עזה כ-5,000 מנהרות פיקוד, בקרה, תנועה ואספקה. בנוסף, החזיק ארגון חמאס במספר מנהרות בגבול המצרי, אשר נהרסו ברובן על ידי הצבא המצרי. כיום, נותרו מנהרות הברחה בודדות בגבול המצרי. בהתאם למקורות זרים, כיום לא מחזיק הארגון במנהרות החוצות את גבול ישראל.

שיתופי פעולה

הארגון נוהג לשתף פעולה עם עוד שמונה ארגונים דומים ברצועת עזה[8]. לעיתים מתאם איתם את הירי לעבר ישראל ולעיתים מקבל או כופה עליהם להשתתף בהפסקות אש:

כמו כן משתף הארגון פעולה עם ארגונים אחים בטריטוריות אחרות: חזבאללה בלבנון, גדודי חללי אל-אקצא ברשות הפלסטינית וארגון מג'לס שורא אל-מוג'אהדין פי אכנאף בית אל-מקדס בסיני.

פעילים בולטים

  • מוחמד דף, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס. עומד בראש ועדה אשר עסקה בפיתוח ושיפור טילים ומרגמות.
  • יחיא סנואר, אחד ממייסדי הזרוע הצבאית של חמאס ואחיו הגדול של מוחמד סנואר,מפקדה הנוכחי בפועל של הזרוע הצבאית של חמאס.
  • מרוואן עיסא, סגן מפקדה הנוכחי של הזרוע הצבאית של חמאס. לשעבר מפקד גדודי עז א-דין אל-קסאם, מאז מותו של אחמד ג'עברי ועד מינויו של יחיא סנואר.
  • אחמד ע'נדור, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בצפון הרצועה.
  • ראאד סעד, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בעיר עזה.
  • אימן נופל, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס במרכז הרצועה. היה עצור בידי מצרים, ברח מהכלא בפברואר 2011.
  • מוחמד סנואר, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בח'אן יונס.
  • אימן מנצור, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בג'באליה.
  • אחמד חמודה, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בבית להיה.
  • איאד א-שנברי, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בבית חאנון.
  • עימאד עקל, פעיל בזרוע הצבאית של חמאס, איש חבלה בכיר.
  • עבד אל-האדי סיאם, ממפקדי הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה.
  • מחמד דבאבש, אחראי הביטחון של החמאס ברצועת עזה
  • דיראר אבו סיסי, ממהנדסי החמאס, מנהל האקדמיה הצבאית של החמאס ברצועת עזה (עצור בישראל).
  • ג'מאל אבו האשם, מבכירי הזרוע הצבאית של חמאס.
  • עימאד א-דין מוחמד עבד אל-האדי, מחבל בכיר בחמאס, מתמחה בחבלה.
  • חסן חלואה, פעיל חמאס מרמאללה (כלוא בקציעות).
  • אבו עוביידה, דובר הזרוע הצבאית[10]
  • רוחי מושתהא, ממייסדי הזרוע הצבאית של חמאס, מעורב בחטיפת נחשון וקסמן וממשוחררי עסקת שליט.
  • פתחי חמאד, מפקד ארגון הצללים "מגיני אל-אקצא" ואחראי על מנגנוני הביטחון ברצועת עזה.

פעילים שנהרגו

  • עימאד חסן אברהים עקל היה ראש הזרוע הצבאית הראשון של חמאס, נהרג בשנת 1993 בהתקלות עם מסתערבים ברצועת עזה.
  • כאמל כחיל, היה סגנו של יחיא עיאש ("המהנדס"), ראש הזרוע הצבאית של חמאס, נהרג בפיצוץ מסתורי בשכונת שיח' רדואן בעזה שנת 1995.
  • יחיא עיאש ("המהנדס") היה ראש הזרוע הצבאית של חמאס, נהרג בשנת 1996 באמצעות טלפון סלולרי ממולכד.
  • מוחי א-דין א-שריף ("המהנדס" 2), תפס את מקומו של יחיא עיאש כמכין המטענים הראשי של חמאס. נהרג בשנת 1998.
  • האחים עוודאללה, מפקדי הזרוע הצבאית של חמאס בגדה עד חיסולם ב-1998.
  • אימן עדנאן אל-חלאוה, היה מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בשכם בתחילת האינתיפאדה השנייה. נהרג בפעילות של ישראל באוקטובר 2001.
  • מחמוד אבו הנוד, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בגדה אחרי חיסול האחים עוודאללה, נהרג בירי טילים למכוניתו בנובמבר 2001.
  • קייס עדואן, מפקד ומהנדס בכיר של חמאס בשומרון, אחראי לטבח ליל הסדר. נהרג במצור של צה"ל, השב"כ והימ"מ ב-5 באפריל 2002 אחרי שנורה בראשו והבית בו התבצר נהרס על ידי דחפור די-9.
  • סלאח שחאדה ניהל את הזרוע הצבאית של חמאס ברצועה אחרי ניסיון החיסול הכושל של מוחמד דף ב-2002, נהרג על ידי פצצה במשקל טון שהוטלה על ביתו ושהרגה מלבדו עוד 16 אנשים. פעולה זו גרמה להאשמות מצד גורמי שמאל נגד מפקד חיל האוויר דאז, דן חלוץ.
  • מוהנד טאהר, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס באזור השומרון במהלך האינתיפאדה השנייה. נהרג בפעילות של ישראל יחד עם פעיל בכיר נוסף עימאד דראוזה ביולי 2002.
  • נאסר עסידה, היה בכיר המבוקשים בשומרון, נהרג בהיתקלות עם כוחות צה"ל במרץ 2003.
  • עלי עלאן, בכיר המבוקשים בכלל שטחי איו"ש, נהרג בהיתקלות עם כוחות צה"ל במרץ 2003.
  • יאסר טה, אחד מראשי הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה בזמן האינתיפאדה השנייה, נהרג בפעילות של ישראל ביוני 2003.
  • עבדאללה קוואסמה, בכיר המבוקשים בחברון, נהרג בהיתקלות עם הימ"מ ביוני 2003.
  • אחמד באדר, יורשו של קוואסמה, נהרג במצור על ידי כוחות צה"ל יחד עם עוזרו עז א-דין מיסק בספטמבר 2003.
  • בסאל קוואסמה, יורשו של באדר, נהרג על ידי דחפור די-9 של צה"ל בספטמבר 2003.
  • מוחמד אל-חנבלי, היה מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בשכם, נהרג בהתיקלות עם כוחות צה"ל בשכם בספטמבר 2003.
  • סעד ערביד, היה אחד מבכירי הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה. נהרג בפעולה של ישראל באוקטובר 2003.
  • ואאל נסאר, פעיל בכיר בזרוע הצבאית של חמאס ואחראי על פרויקט הקסאם. ועוזרו, מוחמד סרסור שעסק בתכנון פיגועים ובגיוס פעילים לארגון, בטיל שנורה ממסוק חיל האוויר לעבר אופנוע שרכבו עליו ב-30 במאי 2004.
  • אחמד סארי, פעיל בכיר בזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה. נהרג בתאונת עבודה בביתו בזמן הכנת מטען.
  • אסעד ריאן, פעיל חבלה בצפון רצועת עזה ואחיו של הש'ייח ניזאר ריאן, נהרג בהתפוצצות בזמן עצרת של החמאס בשנת 2005; נטען כי נהרג על ידי ישראל.
  • חסן אבו שקפה, ממפקדי הזרוע הצבאית של חמאס בצפון הרצועה, נהרג בזמן הכנת מטען בבית להיא ביוני 2008.
  • אשרף מושתהא, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בשכונת תופאח בבית לאהיא. נהרג בזמן הכנת מטען בבית לאהיא ביוני 2008.
  • הש'ייח ניזאר ריאן (נודע בכינוי: "הענק"), המופתי של גדודי עז א-דין אל-קסאם, נהרג במחנה הפליטים ג'באליה בהפצצה של חיל האוויר על ביתו ב-1 בינואר 2009[11], במהלך מבצע עופרת יצוקה.
  • אמיר מנסי, מפקד המערך הארטילרי במרחב העיר עזה, נהרג בתקיפת חיל האוויר הישראלי בעת שניסה לשגר פצצת מרגמה לעבר כוחות חטיבת גולני ב-10 בינואר 2009 במסגרת מבצע עופרת יצוקה.
  • מחמוד אל-מבחוח, חוסל בבית מלון בדובאי ב-20 בינואר 2010, חיסול שמיוחס ל"מוסד".
  • אחמד ג'עברי, ראש בפועל של גדודי עז א-דין אל-קסאם ומנהיג הצבא העממי של חמאס, בין השאר החזיק בגלעד שליט. נהרג בעזה ב-14 בנובמבר 2012. כונה על ידי התקשורת הישראלית "רמטכ"ל החמאס".
  • אחמד אבו ג'לאל, מפקד פלוגה במערך הקרקעי של חמאס, נהרג ב-16/11/2012, בעת שהיה בדרכו לשגר טיל נ"ט.
  • ח'אלד שאער, בכיר במערך הנ"ט של חמאס, נהרג ב-16/11/2012.
  • מוחמד שעבאן, מפקד בקומנדו הימי של חמאס בעזה, נהרג ב-8 ביולי 2014 במהלך מבצע צוק איתן בכלי רכבו יחד עם שלושה מחבלים נוספים.
  • מוחמד אבו שמאלה, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בדרום הרצועה. אחראי מנהרות ההברחה ברפיח חוסל במבצע צוק איתן[12].
  • ראאד אל-עטאר, מפקד חטיבת רפיח. היה מפקד החטיפה של גלעד שליט. שלח מחבלים למרחב סיני כדי שיבצעו ירי רקטות לעבר אילת. חוסל במבצע צוק איתן.
  • מוחמד אל-ע'ול, אחראי הכספים של חמאס. נהרג מהפגזה של חיל האוויר על מכוניתו ב-24 באוגוסט 2014 במסגרת מבצע צוק איתן.
  • מאזן פוקהא, ראש "מטה הגדה" של חמאס, נהרג בידי מתנקש ב-24 במרץ 2017.

הכרה כארגון טרור

בינואר 2015 הוכרז הארגון כארגון טרור על ידי בית המשפט המצרי. בישראל וארצות הברית וברוב העולם החופשי אין הפרדה בין חמאס לזרוע הצבאית שלו והוא מוגדר כארגון טרור מעצם השתייכותו לחמאס. באירופה יצא הארגון מרשימת ארגוני הטרור בדצמבר 2014.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ לפי תרגום הקוראן של אורי רובין, 2005, עמ' 145
  2. ↑ ההסבר באתר החמאס הרשמי
  3. ↑ 'מההתנתקות גדל חמאס ל-20 אלף חמושים', nrg מעריב, ה-10 באפריל 2008
  4. ↑ יואב זיתון, "הפתעה ועוצמה רבה". תוכנית צה"ל למלחמה הבאה בעזה, ynet, ‏14 באפריל 2016
  5. ↑ אמיר בוחבוט‏, מה סיפר מפקד החוליה בקומנדו של חמאס, באתר וואלה! NEWS‏, 31 ביולי 2014.
  6. ↑ ניר דבורי, האיום של חמאס מתחת למים - והמענה, mako, ‏28 במאי 2018
  7. ↑ Gaza Underground Infrastructure Photos באתר cryptome
  8. ↑ האלמנט החסר: חמאס לא לבד בעזה באתר מידה
  9. ↑ החמאס מול הג'יהאדיסטים באתר ממרי
  10. ↑ רועי קייס, ישראל חשפה את דובר הזרוע הצבאית?, באתר ynet, 25 ביולי 2014.
  11. ↑ מ"המהנדס" לרמטכ"ל חמאס - היסטוריה של חיסולים באתר וואלה!
  12. ↑ אליאור לוי ויואב זיתון, צה"ל חיסל 3 בכירים בזרוע הצבאית של חמאס, בהם את מפקד חטיפת שליט, באתר ynet, 21 באוגוסט 2014
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.