גזירה לאחור
גזירה לאחור או בנייה לאחור (באנגלית: Back-formation) היא תהליך מורפולוגי של יצירת לקסמה חדשה ("מילה" חדשה) באמצעות סילוקן של מוספיות ממשיות או משוערות.
גזירה לאחור מכונה גם "דו-כיווניות", הואיל והלקסמה הנוצרת בתהליך זה נוצרת בדרך של קיצור מילה, ולא בדרך של הלחם בסיסים או הרכבת מוספיות על בסיס קיים.
שמה של ההגדרה גזירה לאחור נובעת מהמסלול אותו עשה הדובר, למשל, שם העצם פרשה רבויו הוא פרשיות (כמו משנה-משניות) וכשחזר הדובר לפרשיות ביחיד נוצרה המילה פרשייה.
גזירה לאחור עשויה להיות זהה לניתוח-מחדש של אטימולוגיה עממית, כאשר היא נשענת על הבנה מוטעית של מורפולוגיית המילה הארוכה.
תופעה זו של גזירה לאחור,מתבטאת בכל שפה בצורה שונה ותלויה בתחביר ובסוגי ההטיה הדקדוקית של אותה שפה.
בעברית גזירה לאחור מצויה בכמה אופנים:
א. באופן שצורת היחיד נאמרת בצורה שונה מהריבוי, ישנם סיכויים גבוהים להיווצרות "גזירה לאחור", כמו בדוגמא של המילה עינב שריבוייה ענבים יש הטועים לחזור לאחור עם המלה ענב.
ב. צורת הריבוי "יות" (פרש-יות קלפי-יות) הינה צורה שיצרה מילים חדשות רבות בשפה העברית. כגון המילה פה שצורת הרבים שלה היא פיות, נגזרה לאחור כ"פיה" ומשכך התפצלה המילה לשתי משמעויות כש"פה" משתייך לאדם ו"פיה" לשפופרת או כד. או המילה צדקן או צדקנות שמשמשות בעברית לבטא צדיק יתר שלא במקום הצורך, מקורה, בכך שריבוי המלה צדקת הינו צדקניות ונגזר לאחור כצדקנית, וכך התפצלו המילים כשצדקנית מקבלת משמעות שונה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- לאחור גזור! מאמר על גזירה לאחור