ג'ירף

ג'ירף
מיון מדעי
ממלכה בעלי חיים
מערכה מיתרניים
מחלקה יונקים
סדרה מכפילי פרסה
משפחה ג'ירפיים
סוג ג'ירף
שם מדעי
Giraffa
תחום תפוצה

תפוצת הג'ירף לפי המינים ותת-המינים

ג'ירף או בשמו העממי ג'ירפה (שם מדעי: Giraffa) הוא סוג פרסתן מעלה גירה ממשפחת הג'ירפיים. בעבר היה בסוג מין אחד - ג'ירף מנומר, אך הוא התפצל לארבעה מינים. היא נחשבת לאחת משבע החיות הכשרות של התורה.

לג'ירף רגליים וצוואר ארוכים מאוד. גובה כתפיו כ-3 מטרים מעל הקרקע וגובה ראשו כ־6 מטרים מעל פני הקרקע. צבעו חום צהוב עם כתמים כהים וגדולים. צבע זה משמש לו בתור הסוואה מאויביו. ראיית הג'ירף חדה, והוא מיטיב לרוץ ולהימלט מאויביו במהירות של עד 65-60 קמ"ש. במצחו בין שתיים לחמש קרניים. בכל רגל של הג'ירף קיים זוג אצבעות אחד בלבד. כמו אצל כמעט כל היונקים, גם לג'ירף יש שבע חוליות צוואר.

משקלו של זכר בוגר יכול להגיע לעד 1,500 קילוגרמים. הנקבה בדרך כלל שוקלת קצת פחות, והיא מעט יותר נמוכה מהזכר.

הג'ירף ניזון מעלים, אותם הוא קוטף בעזרת הלשון הארוכה שלו, בדרך כלל חי בעדרים, בערבות אשר באפריקה. משך ההיריון של הג'ירפה הוא כ-15 חודשים, ובסופו נולד עופר אחד; מקרה של תאומים אפשרי, אך נדיר ביותר. תוחלת החיים המקסימלית היא כ-30 שנה. ג'ירפות החיות בשבי מגיעות לגיל 28 בממוצע.

מיון

בעבר היה מוסכם כי קיים מין אחד של ג'ירף, הג'ירף המנומר, הכולל מספר תת-מינים (בין שישה לתשעה). עם זאת, בסוף 2007 התפרסם מחקר שהראה כי לפחות ארבעה מתת-המינים של הג'ירף אינם מתרבים ביניהם (כלומר, ג'ירף מתת-מין אחד לא יזדווג עם ג'ירף מתת-מין אחר). קריטריון הרבייה בין האוכלוסיות הוא קריטריון מקובל להפרדה בין מינים, ולכן מסקנת המחקר היא כי קיימים ארבעה מינים שונים של ג'ירפים[1].

המינים של הג'ירף הם:

שםשם מדעיתמונהתפוצה
ג'ירף מנומר Giraffa camelopardalis צפון ומרכז אפריקה שמדרום לסהרה
ג'ירף דרומי Giraffa giraffa דרומה של אפריקה
ג'ירף מרושת Giraffa reticulata קניה, סומליה ואתיופיה
ג'ירף מסאי Giraffa tippelskirchi קניה וטנזניה

מינים נוספים שנכחדו

  • Giraffa gracilis
  • ג'ירפה ג'ומה (Giraffa jumae)
  • Giraffa priscilla
  • Giraffa punjabiensis
  • Giraffa pygmaea
  • Giraffa sivalensis
  • Giraffa stillei

מאפיינים פיזיים

ג'ירף מסתובב בנמיביה
2 ג'ירפות בספארי בקניה
ג'ירף אנגולי
ג'ירף באכילה

גובהם של זכרי הג'ירף נע בין ארבעה לשישה מטרים (מקצות הרגליים עד לקצות הקרניים), ומשקלם נע בין 700 ל-1,500 קילוגרמים. הנקבות נמוכות מהזכרים בכשישים ס"מ, וגם משקלן נמוך מזה של הזכרים. שני הזוויגים הם בעלי קרניים עשויות סחוס קשה, אך הקרניים של הנקבות קטנות יותר מאלו של הזכרים. אצל הזכרים עשויים להתפתח עם הגיל מרבצי סידן היוצרים בליטות על הראש. הבליטות עשויות לשוות לג'ירפים הזכרים מראה של שלוש קרניים נוספות[2].

גופם של הג'ירפים מנוקד כולו, כך שלכל ג'ירף יש תבנית שונה וייחודית של נקודות. לשונם מחוספסת וארוכה, והיא מגיעה עד לאורך של 40 סנטימטרים. המבנה המחוספס של לשונם מסייע בליקוט עלים. צוואר הג'ירף ארוך למדי, והוא משמש לניווט בין עלי וענפי העצים. בדומה למרבית היונקים, לג'ירף יש שבע חוליות בצוואר. רגליהם הקדמיות ארוכות בכעשרה אחוזים מרגליהם האחוריות.

לבם של הג'ירפים מגיע למשקל של עשרה קילוגרמים ולאורך של שישים סנטימטרים, ועליו לספק לחץ דם הגדול פי שניים מלחץ הדם של יונק גדול ממוצע, וזאת על מנת לשמור על זרימת דם תקינה למוח. מכיוון שהרגליים של הג'ירף ארוכות מצווארו, הוא נאלץ לפשק את רגליו בפישוק רחב כאשר הוא רוצה להרוות את צמאונו. עובדה זו יוצרת בעיה כפולה: כאשר הוא רוכן קדימה לשתות, מוח הג'ירף עלול לקבל זרם גדול מדי של דם; כאשר הוא מתרומם חזרה, זרם הדם קטן באופן משמעותי. בשני המקרים עלול הג'ירף לאבד את הכרתו. לכן, מפותחות בג'ירף שתי מערכות לוויסות הדם: כאשר הוא מתכופף, זרם הדם ממותן על ידי מערכת מורכבת של שסתומים המווסתים את כמות הדם המגיעה למוח; כאשר הוא מתרומם, מערכת המכונה בשם "רשת מופלאה" (Rete mirabile) פועלת כמעין בולם זעזועים, ומונעת גם כן אובדן הכרה. לחץ הדם האופייני לג'ירף, שהוא גבוה מאד יחסית ליונקים, מחייב את הג'ירפים להיות בעלי כלי-דם עבים במיוחד.

התנהגות

נקבות הג'ירף חיות בקבוצות המונות כתריסר פרטים, ולעיתים מספר זכרים צעירים. אלו האחרונים נוטים לחיות בקבוצות "רווקים", כאשר הזכרים המבוגרים יותר חיים בבדידות. זכר אחד עשוי להזדווג עם מספר נקבות, ולאו דווקא עם נקבה אחת. בדרך זו, מספר מועט של זכרים מבוגרים בעדר מעברים את כל הנקבות הפורות בו. פוריות הנקבות נקבעת על ידי הזכרים על ידי טעימת השתן שלהן, בתהליך רב-שלבים (flehmen response) בו בודקים הזכרים אם הנקבה נמצאת בתקופת הייחום.

משך ההיריון של הנקבה נע בין 14 ל-15 חודשים, בסופם היא ממליטה ולד אחד בלבד. תהליך הלידה מתבצע בעמידה, והשלייה נקרעת לרוב עם נפילתו של הוולד לקרקע. גובהם של הגורים בעת היוולדם נע בין 1.8 ל-2 מטרים. בתוך 20 דקות יוכלו הגורים לעמוד על רגליהם ולינוק מאמם, ובתוך מספר שעות יהיה ביכולתם לרוץ ולהתרוצץ, כך שלא יהיה הבדל בין התנהגותם להתנהגותם של גורים בני שבוע. עם זאת, בשבועיים הראשונים לחייהם הם מבלים את מרבית זמנם ברביצה על הקרקע לצד אמם ששומרת עליהם. בעוד שאריות ותניני יאור הם הטורפים היחידים התוקפים את הג'ירפים הבוגרים, גורי הג'ירף יכולים להיות טרף קל לאריות, לנמרים, לצבועים ולזאבים טלואים. לפי מספר השערות, הנקודות המצויות על עורם של הגורים משמשות כמעין הסוואה. רק כ-25 עד 50 אחוזים מגורי הג'ירף מגיעים לבגרות; תוחלת החיים שלהם בטבע נעה בין 20 ל-25 שנים, ול-28 שנים בממוצע בשבי.

מדי פעם ניתן לראות את הזכרים מנגחים את הצוואר (Necking) שלהם זה בזה. להתנהגות זו יש מספר מטרות. אחת ממטרות האלה היא מאבקים. קרבות-צוואר אלו עלולים להיות קטלניים, אך לרוב הם לא גורמים לנזק רב. חוזקו של צוואר נמדד על ידי אורכו ועל ידי משקל ראש הג'ירף. במלים אחרות, ככל שצוואר של ג'ירף ארוך יותר, וככל שמשקל ראשו רב יותר, כך יוכל הג'ירף להפעיל כוח רב יותר באמצעות הצוואר.

הג'ירף ניזון מעלי עצים גבוהים, והוא מעדיף לרוב עצים מהסוג מימוזה (Mimosa) או עצי שיטה. למרות התנהגותו הצמחונית, לעיתים נצפים ג'ירפים שמלקקים עם לשונם בשר או עצמות, כדי לקבל מלחים הנמצאים בעצמות.

קצב הליכתו של הג'ירף איטי, אולם הוא יכול להגיע למהירות של 65 קמ"ש כאשר רודפים אחריו. עם זאת, כושר ריצתו נמוך, והוא אינו יכול לעמוד במרדף ממושך. רגליו הארוכות מאלצות אותו להנהיג צורות הליכה וריצה מיוחדות: כאשר הוא הולך, זוג הרגליים השמאליות נעות יחדיו, ואחריהן זוג הרגליים הימניות. לעומת זאת, כאשר הוא רץ, זוג הרגליים הקדמיות נעות יחדיו, ואחריהן זוג הרגליים האחוריות. הג'ירף מגונן על עצמו באמצעות בעיטות - בעיטה חזקה שמגיעה ליעדה יכולה לנפץ את גולגלתו של אריה או לשבור את עמוד השדרה שלו. חיות רבות נוהגות לשהות בסמוך לג'ירפים, שכן גובהם מאפשר להם להבחין בטורפים מרחוק[3].

הג'ירף נוהג לנקות את פניו מחרקים שעולים עליהם בעזרת לשונו הארוכה. באפריקה הדרומית, הג'ירפים אוהבים את עצי השיטה, ובמיוחד את השיטה שעירת התרמיל (Acacia erioloba), עד כי הם בעלי לשון ושפתיים המותאמים במיוחד לקוצי השיטה.

בתחילה שוער כי הג'ירף הוא חיה אילמת; אולם, על אף שהוא לרוב שקט, מספר ג'ירפים נשמעו נוהמים, מחרחרים ופועים. כמו כן, מחקר שנעשה הראה כי הג'ירפים מתקשרים באמצעות קולות תת-שמעיים ("אינפרה-סאונד", קולות המופקים בתדירות הנמוכה מ-20 הרץ)[4]. ג'ירפות בלהקות מתקשרות בצלילים גבוהים מעט יותר, 90 הרץ - צלילים שנשמעים לאוזן האדם, בהתקבצן בשעות הערב[5].

מקור שמו

בעבר נקרא הג'ירף באנגלית "camelopard", מכיוון שיוחסו לו תכונות של גמל (Camel) ונמר (Leopard) – ובעברית "גמל נמרי" או שמות דומים. כך למשל פרסם דוד שמעוני סיפור בחרוזים המספר "איך בא לעולם הגמל הנמרי". עם הזמן נתקבל יותר השם ג'ירף – ההגייה האיטלקית למילה הערבית الزرافة, זראפה.

במילון כנעני מתועדת גם הצורה ז'ורף בשמשה את סופרי ימי הביניים.

זיהויו עם ה'זֶמֶר' המקראי

הג'ירפה מעלת גרה ומפריסת פרסה שסועה, ומכאן שעל פי הסימנים הכתובים בתורה היא בעל חיים טהור. צוות מחקר ערך בשנת 2003 שני ניתוחים בג'ירפות בספארי, בשיתוף עם רבנים, והתוצאות הוכיחו שמדובר בחיה כשרה[6]. גם בדיקת חלב הג'ירף הראתה כי הוא מתגבן, תכונה הקיימת בחיות כשרות בלבד[7].

יש המזהים אותה עם הזֶמֶר, הנמנה בתורה עם שבעת מיני החיות הטהורות. סברה זו נמצאה, בין השאר, בכתבי רבי סעדיה גאון, רד"ק ורבי שמעון בן צמח דוראן.

הרב שלמה מחפוד קבע כי מדובר בזמר המקראי ואמר בראיון שהוא היה אוכל אותה בעצמו אם הייתה נשחטת כהלכה.

יש המצביעים על דמיון בינו לבין בעל חיים המוזכר בתלמוד בשם צבי של בית עליונים שגובהו (או אורך עורו) כשמונה מטרים.

שאלת כשרותו לא רלוונטית כל כך לאכילת בשר החיה הנדירה והיקרה, אך נדרשו לשאלת כשרותו להכנת ספר תורה ותפילין מעורו[8] כאמור, לדיעות שאינן מצריכות מסורת[9] ודאי שכשר. ולדיעות שצריך מסורת צריך להחמיר גם בשאלה זו שהיא מדאורייתא[10]

במחקר התורני[11] מדווח כי לג'ירף אין כיס מרה, תופעה שהוזכרה בראשונים לגבי איל או צבי[12].

גלריה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ David Brown, Rick A Brenneman, et al., "Extensive Population Genetic Structure in the Giraffe", BioMedCentral Biology.
  2. ↑ יונקים: ג'ירף, באתר גן החיות של סן דייגו
  3. ↑ חיי הפרא הדרום אפריקאים - הגי'רף
  4. ↑ תדרי הקול של הג'ירף
  5. ↑ שירי ערש של ג'ירפות, כולל הקלטה
  6. ↑ זהר עמר, ארי זיבוטפסקי ודני זיבוטסקי, "כשרות הג'ירף לאכילה – דו"ח ניתוח", תחומין, כג, תשס"ג, עמ' 499 – 491
    הרב אליעזר מלמד, בין הבהמה הטהורה לטמאה, מדור 'רביבים', עיתון בשבע, גיליון 537.
  7. ↑ זהר עמר, עוזי מרין ודוד אילוז, "גיבון חלב כקריטריון כשרות להבחנה בין בעלי חיים טהורים לטמאים", בד"ד 21, תשס"ט, עמ' 75- 94
  8. ↑ שההלכה מחייבת מן המותר בפיך אך לאו דווקא כשר למאכל ואפילו נבלה או טרפה
  9. ↑ הספרדים ואף רבים מפוסקי האשכנזים. יש מדייקים בלשונו של החזו"א בסימן י"א שלא כתב בהחלט איסור אלא ש"אין לנו הכרח לזה" ו"די לנו בצאן ובקר שבמסורת" שאין דעתו שוללת לגמרי את דעת הפמ"ג בהבנת הש"ך
  10. ↑ תשובות והנהגות כרך ה' ס' י"א וכתב טעם נוסף להחמיר שאינו מוסכם ראו שם
  11. ↑ דו"ח נתיחה שלאחר המוות מובא בתחומין תשס"ג עמ' 498. ומצוטט בכתב עת "צהר" מאמר "סידור שחיטה לבע"ח הנקרא עלק"
  12. ↑ הובאו בב"י ושו"ע יו"ד סימן מ"ב


מכפילי פרסה
גמליים
גמל גמל חד דבשתי • גמל דו דבשתי

למה למה מצויה • גואנקו
ויקוניה ויקוניה מצויה • אלפקה
היפופוטמיים
היפופוטם (סוג) היפופוטם מצוי
היפו (סוג) היפופוטם ננסי
איילוניים
איילון המים איילון המים
איילון איילון ג'אווני • איילון פיליפיני • איילון זוטר • איילון גדול • איילון וייטנאמי • איילון ויליאמסון
איילון נקוד איילון לבן-נקודות • איילון הודי • איילון צהוב-פסים
איילי מושק
אייל מושק אייל מושק סיני • אייל מושק אלפיני • אייל מושק שחור • אייל מושק ההימלאיה • אייל מושק סיבירי • אייל מושק קשמירי • אייל מושק אנחווי
ג'ירפיים
ג'ירף ג'ירף מנומר • ג'ירף דרומי • ג'ירף מרושת • ג'ירף מסאי
אוקפי אוקפי
אנטילוקפריות
אנטילוקפרה אנטילוקפרה אמריקנית
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.