דומיניק דה וילפן
דומיניק מארי פרנסואה רנה גלוזו דה וילפן (בצרפתית: Dominique de Villepin; נולד ב-14 בנובמבר 1953) הוא דיפלומט ופוליטיקאי צרפתי, כיהן כראש ממשלת צרפת החל ממאי 2005 עד למאי 2007.
ביוגרפיה
דה וילפן נולד במרוקו למשפחה צרפתית מכובדת. אביו היה דיפלומט וחבר הסנאט הצרפתי. בשל הקריירה הדיפלומטית של אביו גדל דה וילפן מחוץ לגבולות צרפת, בעיקר באמריקה הלטינית. בבגרותו למד בפריז במכון ללימודי המדינה ובבית הספר הלאומי למנהל (ENA), המכשיר את מנהיגי הפוליטיקה והמנהל הציבורי בצרפת. לאחר מכן החל בקריירה דיפלומטית, כשהוא נושא בתפקידים בשגרירויות צרפת בוושינגטון ובניו דלהי וכן במשרד החוץ בפריז, עד שנת 1993.
ב-1993 מונה כראש הצוות במשרדו של שר החוץ אלן ז'ופה, וב-1995 ניהל את מטה הבחירות של ז'אק שיראק במרוץ לנשיאות. עם ניצחונו של שיראק באותה מערכת בחירות, מינה את דה וילפן כמזכיר כללי של ארמון האליזה, הארמון הנשיאותי, תפקיד אותו מילא לאורך הקדנציה הראשונה של שיראק כנשיא, עד 2002. כישלונו הגדול בתקופה זו היה עצתו לשיראק להקדים את הבחירות לאספה הלאומית כדי לחזק את בסיס תמיכתו בבית הנבחרים הצרפתי, עצה כושלת שעלתה לשיראק באובדן הרוב הדחוק שהיה למחנהו בבית הנבחרים. דה וילפן הציע לשיראק את התפטרותו בעקבות הכישלון, הצעה שנדחתה על ידי שיראק שהמשיך לטפחו ולראות בו את יורשו הפוטנציאלי.
ב-2002, עם תחילת כהונתו השנייה של שיראק כנשיא צרפת, מונה דה וילפן לתפקיד שר החוץ. בתפקיד זה היה אחד הדוברים הבולטים נגד הקואליציה האמריקאית-בריטית ליציאה למלחמת עיראק, ובנה את מעמדה של צרפת כמנהיגת הקואליציה של המדינות המתנגדות למלחמה.
במרץ 2004 מונה לתפקיד שר הפנים בממשלת ז'אן-פייר ראפארן. ב-31 במאי 2005, יומיים לאחר שהעם הצרפתי דחה במשאל עם את רעיון החוקה באיחוד האירופי, הודיע שיראק על מינוי דה וילפן לתפקיד ראש ממשלת צרפת. שיראק ניסה לטפח את דה-וילפן כיורשו לקראת הבחירות לנשיאות בשנת 2007, אולם במקביל הודיע יריבו מבית, שר הפנים בממשלתו ניקולא סרקוזי, כי בכוונתו להתמודד על התפקיד. סקרים הצביעו בעקביות על פופולריות רבה יותר של סרקוזי לתפקיד הנשיאות, למורת רוחם של דה וילפן ושיראק, ובסופו של דבר החליט דה וילפן לוותר על המרוץ לנשיאות. סרקוזי אכן זכה בבחירות, ומינה את פרנסואה פיון ליורשו של דה וילפן בתפקיד ראש הממשלה.
ב-2010 הקים דה וילפן מפלגה חדשה, במטרה ליצור תשתית להתמודדותו מול סרקוזי בבחירות לנשיאות בשנת 2012. הוא כשל בהשגת התמיכה הנדרשת להצגת מועמדותו, ובמרץ 2012 פרש מן המרוץ לנשיאות, שבו לבסוף ניצח הסוציאליסט פרנסואה הולנד את ניקולא סרקוזי. הוא דובר צרפתית, אנגלית וספרדית.
ראו גם
- מהומות חוק תעסוקת הצעירים בצרפת
קישורים חיצוניים
| ראשי ממשלת צרפת | ||
|---|---|---|
| צרפת של וישי | אנרי פיליפ פטן • פייר לאוואל • פרנאן דה ברינון |  דגל צרפת |
| הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית | שארל דה גול • פליקס גואן • ז'ורז' בידו • לאון בלום | |
| הרפובליקה הצרפתית הרביעית | פול רמדיה • רובר שומאן • אנדרה מארי • רובר שומאן • אנרי קווה • ז'ורז' בידו • אנרי קווה • רנה פלוון • אנרי קווה • רנה פלוון • אדגר פור • אנטואן פינה • רנה מאייר • ז'וזף לניאל • פייר מנדס פראנס • אדגר פור • גי מולה • מוריס בורז'ס-מונורי • פליקס גאיאר • פייר פלימלי • שארל דה גול | |
| הרפובליקה הצרפתית החמישית | שארל דה גול • מישל דברה • ז'ורז' פומפידו • מוריס קוב דה מירוויל • ז'אק שבאן-דלמאס • פייר מסמר • ז'אק שיראק • ריימון באר • פייר מורואה • לורן פביוס • ז'אק שיראק • מישל רוקאר • אדית קרסון • פייר ברגואה • אדואר בלדור • אלן ז'ופה • ליונל ז'וספן • ז'אן-פייר רפרן • דומיניק דה וילפן • פרנסואה פיון • ז'אן-מארק ארו • מנואל ואלס • ברנאר קזנב • אדואר פיליפ | |
רישיון cc-by-sa 3.0