דרך עפר

		ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
		אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, מכלולזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.	עריכה - שיחה

בקר על דרך עפר בפרגוואי .

דרך עפר או שביל עפר היא סוג של דרך לא סלולה העשויה מהחומר המקורי של משטח היבשה דרכו הוא עובר. דרכי עפר מתאימות לרכבים ; שביל צר יותר להולכי רגל, או בעלי חיים, ואולי גם כלי רכב קטנים, ייקרא מסלול עפר — עם זאת, ההבחנה אינה מוגדרת היטב.

כבישים לא סלולים עם משטח קשה יותר, שנוצרו על ידי תוספת של חומרים כמו חצץ או אבנים, עשויים להיקרא כדרכי עפר, אך הם אינם מוגדרים כך על ידי מהנדסי הכבישים אלא מוגדרים כ'דרכים משופרות' .

בניגוד לדרך חצץ, דרכי עפר בדרך כלל לא מסודרות בצורה משופעת על מנת לנקז מי גשמים, וכן אינן מכילות תעלות ניקוז בצידי הכביש.

כמו כן סביר להניח שלדרך עפר לא יהיו הגבהות באזורים הרריים על מנת למנוע הצפה של הדרך. מה שמוביל לריבוי מים ושחיקה גדולים יותר, ואחרי גשם כבד הדרך עשויה להיות בלתי עבירה אפילו לרכבי שטח . מסיבה זו, במדינות מסוימות, כמו אוסטרליה ,ניו זילנד ופינלנד, הם ידועות כ'דרכי מזג אוויר יבש' .

דרכי עפר מקבלות מאפיינים שונים על פי הקרקע והגיאולוגיה בהן הן עוברות, ועשויים להיות - חוליים, סלעיים, או בעלי משטח אדמה חשוף, שעלול להיות בוצי וחלקלק במיוחד כאשר הוא רטוב, ו'אפוי קשה' כאשר הוא יבש.

הן נפוצות באזורים כפריים של מדינות רבות, כאשר לעיתים קרובות הדרך צרה מאוד ומשמשת לעתים רחוקות,

ומצויות גם באזורים מטרופוליניים של מדינות מתפתחות רבות, שם הם עשויים לשמש גם כבישים מהירים גדולים ובעלי רוחב ניכר.

נסיעה בדרכי עפר

בעוד שרוב כבישי הכורכר הם כבישים לכל מזג אוויר ויכולים לשמש רכבים רגילים, כבישי עפר עשויים להיות אפשריים לנסיעה רק על ידי משאיות או רכבי שטח, במיוחד במזג אוויר גשום, או חלקים סלעיים או חוליים מאוד. ולעיתים קרובות נתקעים בחול או בבוץ.

נהיגה בכבישי עפר דורשת תשומת לב רבה לשינויים בשטח וקל יותר לאבד שליטה מאשר בדרך חצץ.

דרך עפר בברזיל

גלריית תמונות

• 
  דרך עפר בפרימונט, קליפורניה
• 
  רחוב רייטווד בשכונת לינקולן פארק בשיקגו, אילינוי, בערך 1880
• 
  מסלול הרים בשוויץ
• 
  דרך יבשה

ראו גם