הארד בופ

הארד בופ
מקורות סגנוניים בי בופ, רית'ם אנד בלוז, בלוז, גוספל
מקורות תרבותיים שנות ה-50 בארצות הברית
כלים קונטרבס, מערכת תופים,פסנתר, סקסופון, טרומבון, חצוצרה.
פופולריות מיינסטרים שנות ה-50 וה-60

הארד בופ הוא תת-סגנון בג'אז שהתפתח מהבי-בופ. הוא מושפע מרית'ם אנד בלוז, בלוז (בעיקר בשימוש בסקסופון ובפסנתר), וממוזיקת גוספל.

בהארד-בופ קיים שימוש רב יותר בקונטרבס מאשר בבי-בופ, בין היתר בשל שימוש רב שעשו בו חלק מהמוזיקאים הבולטים בסוגה, כמו צ'ארלס מינגוס וריי בראון; אך גם בשל הניסיון ליצור סגנון נגיש יותר לקהל שאינו מכיר או מחבב בי-בופ.

לדברי היסטוריון המוזיקה דייוויד ה. רוזנטל[1], סגנון זה משקף דור של מוזיקאים אמריקאים אפריקאים שגדלו בתקופה שבה בי-בופ ורית'ם אנד בלוז היו הסגנונות הנפוצים במוזיקה, ומוזיקאים כמו טאד דיימרון עבדו בשניהם. השימוש במונח החל באמצע שנות ה-50.

בין המוזיקאים הבולטים בסגנון זה:

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ Rosenthal, David H. (1992),Hard Bop: Jazz and Black Music 1955-1965, New York: Oxford Univ.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.