האשמת הקורבן

האשמת הקורבן היא ביטוי המתאר מקרה שבו קורבן של פשע או כל פעולה פסולה אחרת נתפס כבעל אשמה חלקית או מלאה ביחס לפעולה שנעשתה בו או לנזק שנגרם ממנה.[1] הכתיבה התאורטית על נושא זה מציעה למתן את התפיסה הזו, שלפיה הקורבנות אשמים בעוול הנגרם להם.[2]

הכתיבה על האשמת הקורבן מתייחסת למגוון מקרים, בהם פוסט-טראומה צבאית, רשלנות רפואית ונזקי גוף.[3][4]

טביעת הביטוי וזיהויים ראשונים בספרות

המושג "האשמת הקורבן" נטבע על ידי ויליאם ריאן בספרו "מאשים את הקורבן", אשר פורסם בשנת 1971.[5] בספר, ריאן תיאר את האשמת הקורבן כאידאולוגיה המשמשת להצדקת גזענות חברתית; לדוגמה, הגזענות המופנית כלפי אפרו-אמריקאים בארצות הברית.

ספרו של ריאן נכתב כדי להפריך את הטענות בספרו של דניאל פטריק מויניהאן "המשפחה הכושית: המקרה לפעולה לאומית" (מכונה גם "דו"ח מויניהאן"), משנת 1965 .[6] מויניהאן מבסס את התאוריה בספרו על שלוש מאות שנים של יחס נפשע כלפי אפרו-אמריקנים בידי לבנים, ובפרט במבנה הייחודי האכזרי של עבדות אמריקנית.

ריאן התנגד לנטייתו של מויניהאן. לשיטת ריאן, הסבר זה מעביר את האחריות לעוני מצב מגורמים חברתיים-מבניים להתנהגויות ולדפוסים התרבותיים של העניים עצמם.[7]

למרות הנטייה לייחס את הביטוי "האשמת הקורבן" לריאן, ישנם חוקרים נוספים שתיארו תופעה זו. כך למשל, בשנת 1947 תיאודור אדורנו הגדיר את מה שייקרא מאוחר יותר "האשמת הקורבן," כ"אחת התכונות המרושעות ביותר של האופי הפשיסטי".[8]

גישה מנוגדת

רוי באומיסטר , פסיכולוג חברתי, טען כי האשמת הקורבן אינה בהכרח תמיד מוטעית. הוא טען שהתייחסות לאחריות האפשרית של הקורבן בקטטה עשויה להוות ניגוד חשוב להסברים אופייניים של אלימות ואכזריות, אשר מציגים את דמות הקורבן כחף מפשע. לדבריו, תפיסת קורבנות כאנשים חפים מפשע ובעלי כוונות טובות שמותקפים לפתע על ידי רשעים בעלי כוונת זדון היא בגדר מיתוס (בלשונו: "המיתוס הקלאסי של הרוע הטהור"). באומיסטר מתאר את המיתוס הזה כעיוות אפשרי של העבירה על ידי הקורבן, המבקש למקסם אותה.[9]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ Victims of Crime
  2. ↑ Fox, K. A.; Cook, C. L. (2011), "Is Knowledge Power? The Effects of a Victimology Course on Victim Blaming", Journal of Interpersonal Violence 26, עמ' 3407-3427. doi: 10.1177/0886260511403752
  3. ↑ Matthew Whitaker, "Don't blame women's drinking for rape". Retrieved 11 September 2015., CNN Opinion
  4. ↑ Rape Myths and Facts | wellwvu | West Virginia University, well.wvu.edu
  5. ↑ William Ryan, Blaming the Victim, Pantheon Books, 1971, ISBN 9780394417264
  6. ↑ The Moynihan Report (1965), BlackPast.prg
  7. ↑ Ryan, William (1976), Blaming the Victim. Vintage, ISBN 0-394-72226-4.[page needed
  8. ↑ Espen Hammer, Adorno and the political, Taylor & Francis, 2005, עמ' 63
  9. ↑ Baumeister, Roy (1999). "Evil: Inside Human Violence and Cruelty". Holt. עמ' [page needed]. ISBN 0-8050-7165-2. 
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.