המערכה בתוניסיה
המערכה בתוניסיה | |||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מערכה: המערכה בצפון אפריקה | |||||||||||||||||
מלחמה: מלחמת העולם השנייה | |||||||||||||||||
![]() שבויי מלחמה גרמנים ואיטלקים לאחר כשלונם בתוניס | |||||||||||||||||
תאריך התחלה: | 17 בנובמבר 1942 | ||||||||||||||||
תאריך סיום: | 13 במאי 1943 | ||||||||||||||||
משך הסכסוך: | 25 שבועות ו־3 ימים | ||||||||||||||||
קרב לפני: | מבצע לפיד | ||||||||||||||||
מקום: | תוניסיה תחת חסות צרפתית | ||||||||||||||||
תוצאה: | ניצחון מכריע לבעלות הברית | ||||||||||||||||
|
המערכה בתוניסיה הייתה סדרת קרבות שנערכו בתוניסיה במהלך המערכה בצפון אפריקה במלחמת העולם השנייה, בין נובמבר 1942 למאי 1943. הקרבות נערכו בין כוחות מדינות הציר לבין צבאות בעלות הברית. כוחות בעלות הברית כללו בעיקר את כוחות הממלכה המאוחדת, ארצות הברית וצרפת החופשית, אליהם הצטרפו לוחמים מכוחות פולין במערב ומממלכת יוון. בריטניה וארצות הברית, הגיעו ממזרח, במרדף אחר קורפוס אפריקה הנסוג, בפיקודו של הפלדמרשל ארווין רומל, וממערב, לאחר הנחיתות בחופי אלג'יריה ומרוקו במסגרת מבצע לפיד.
בעקבות מבצע לפיד הזרים הפיקוד העליון הגרמני כוחות יבשה ואוויר חזקים לתוניסיה, כדי למנוע את נפילתה לידי בעלות הברית, והצליח לבלום את המשך התקדמות כוחותיהם מזרחה ("תחרות המירוץ אל תוניסיה"). בראשית 1943 הצטרפו לכוחות הציר בתוניסיה גם כוחותיו של רומל, שנסוגו מלוב. כוחות הציר ערכו מספר התקפות נגד מוצלחות כנגד בעלות הברית, והנחיתו מכה קשה לכוחות אמריקאים במסגרת קרב מעבר קסרין בפברואר 1943, אך יתרונם המספרי והלוגיסטי של בעלות הברית הביא בסופו של דבר להכרעת כוחות הציר בתוניסיה, ולכניעתם של מעל 230,000 חיילי מדינות הציר במאי.
רקע
המערכה במדבר המערבי
ערך מורחב – המערכה במדבר המערבי
השנתיים הראשונות של המערכה בצפון אפריקה התאפיינו בקשיי אספקה ומחסור בציוד. בחוף צפון אפריקה יש מעט נמלים טבעיים, בסיס האספקה האיטלקי העיקרי היה נמל טריפולי (לוב), 2,100 קילומטר כביש מנמל אלכסנדריה שעל הדלתא של הנילוס, שהיה בסיס האספקה הבריטי. ביניהם יש נמלים קטנים יותר, נמלי בנגאזי וטוברוק, שהיו אף הם תחת שליטה איטלקית. באותו זמן כוחות הצי הבריטי והצי האטלקי במרכז הים התיכון לא הצליחו להכריע זה את זה, דבר שגרר קשיים בהזרמת כוחות אל המערכה. אמנם הבריטים יכלו להעביר אספקה למצרים דרך הים האדום, אך דרך זו ארוכה בהרבה כיוון שלשם כך היו צריכים להקיף את כף התקווה הטובה.