מרמה והפרת אמונים

		יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
		הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

מרמה והפרת אמונים היא עבירה בישראל המופיעה בסעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977:

עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים.

— סעיף 284 לחוק העונשין, בספר החוקים הפתוח באתר ויקיטקסט

הגדרה

פרופ' זאב סגל הכליל את הפרת אמונים כאחד מ"מקרים קשים", בהם מתבקשת הכרעתו של בית המשפט העליון בדבר פרשנותם של מושגים ערכיים עמומים, דוגמת "תום לב", "תקנת הציבור" ו"דרך מקובלת".^[1] ואכן המחוקק לא הגדיר את משמעותו וגבולותיו של המושג "הפרת אמונים", ואלה התלבנו בפסקי דין שעסקו בעבירה זו.^[2]

השימוש בסעיפי העבירה החל משנות ה-60, ונעשה תחילה מול אישי ציבור "מדרג שני", דוגמת אנשי ממשל, שופטים ופקידים,^[3] אולם בהמשך הורחב בתחילת שנות ה-90 גם לנציגי ציבור "מדרג ראשון" דוגמת שרים וחברי כנסת.^[4]

נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, ציין כי "האיסור הפלילי על הפרת אמונים בא לשמור על שלושה ערכים מוגנים":

• אמון הציבור בעובדי הציבור: שמירה על תדמיתו של השירות הציבורי.
• טוהר המידות של פקידי הציבור: שמירה על התנהגות הוגנת וישרה של עובד הציבור.
• אינטרס הציבור, עליו מופקד עובד הציבור: וידוא שעובד הציבור יגשים את תפקידו כנדרש.^[5]

בפסק דין נוסף עמד הנשיא ברק על הסכנות שבפעולות שיש בהן הפרת אמונים:

"הן מכרסמות בעבותות הקושרות אותנו כבני חברה אחת, הן מפרות את האמון של פרט בפרט, ושל הפרט בשלטון. הן מעודדות זלזול ברשויות הציבור ובעובדי הציבור. הן מטפחות ציניות כלפי רשויות המינהל וכלפי הסדר החברתי הקיים. הן פוגמות באמון של הפרט בתפקודו של הכלל, ובכך מערערות את היציבות החברתית".^[6]

עוד כתב: "ביסוד העבירה של הפרת אמונים אינה עומדת ההנאה האישית של הנאשם (אם כי לרוב היא מצויה) אלא הפרת האמונים, אשר עשויה להתקיים גם בנאשם הפועל למען מה שנראה לו כאינטרס הציבור... ההוראה העונשית... באה להגן על הציבור... גם מפני עובדי ציבור המוכנים לסטות מהשורה כדי לקדם את משימתם הציבורית".^[7]

דוגמאות לפעולות שיש בהן משום הפרת אמונים:

• הוראה לבצע רישום כוזב.
• פעולה שיש בה ניגוד עניינים.

אישי ציבור ועובדי ציבור אחדים הועמדו לדין בשל עבירה זו. עם אלה שהורשעו נמנים:

• שר הפנים, אריה דרעי.^[8]
• מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שמעון שבס.^[9]
• ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בתיק "מרכז ההשקעות".^[10]
• ראש עיריית רמת השרון, יצחק רוכברגר.^[11]
• סמנכ"ל לעניינים מקצועיים ברשות המיסים, גידי בר זכאי, בפרשת רשות המיסים.^[12]

ביקורת

על כוללניות העבירה והיעדר הגדרה ברורה למעשים אותם היא אוסרת נמתחה ביקורת על ידי משפטנים. פרופ' דניאל פרידמן טוען כי עבירת הפרת האמונים משמשת למעשה "עבירת סל", ובשל עמימות הגדרתה יכולה הפרקליטות לפי רצונה, לצרף את העבירה לכל כתב אישום וכך לעבות את מצבת האישומים.^[13] במקום נוסף כינה פרידמן את הפרת אמונים "עילה ערטילאית" ו"אבן יסוד במאבק נגד אישי ציבור".^[14] מרים גור-אריה קראה לבטלה כליל.^[15]

תזכיר חוק

בשנת 2009 גיבש משרד המשפטים תזכיר חוק,^[16] שמטרתו להחליף את סעיף 284 לחוק העונשין בנוסח מפורט יותר, שבו מצוינים, בנוסף לתיאור הכללי, ארבעה מקרים אופייניים של מרמה והפרת אמונים.

לקריאה נוספת

• מרדכי קרמניצר, דורות נבות, נאוה בן-אור, עמיר פוקס וגיא ורטהים, מרמה והפרת אמונים: בחינה ביקורתית והמלצות לשיפור החקיקה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2008
• יובל קרניאל, הפרת אמונים של עובדי-ציבור – הצעה לפרשנות המבוססת על הערך המוגן על ידי העבירה, משפט וממשל ז, אוניברסיטת חיפה, 2004 (ה'תשס"ד), עמ' 415–444
• מרים גור-אריה, פניקה מוסרית והשחיתות השלטונית: השתלטות העבֵרה הפלילית של הפרת אמונים על התחום האתי והמשמעתי, משפט ועסקים יז, בית ספר הארי רדזינר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה, 2014 (ה'תשע"ד), עמ' 447–467

קישורים חיצוניים

• מרדכי קרמניצר, עבירת השוחד מגנה על הציבור מבעלי הון, אבל הפרת אמונים מגנה עליו מפוליטיקאים, באתר הארץ, 1 במרץ 2019

הערות שוליים