הרברט בנטוויץ'

הרברט בנטוויץ'
מצבתו של בנטוויץ' בחלקת המשפחה בהר הצופים

הרברט (צבי) בנטוויץ' (Herbert Bentwich;‏ 11 במאי 1856 - 25 ביוני 1932) היה משפטן יהודי בריטי ועסקן ציוני, יועצה המשפטי של התנועה הציונית בשנותיה הראשונות.

ביוגרפיה

בנטוויץ' (שם המשפחה הוא כנראה גלגול השם "בן-דב") נולד בשכונת וייטצ'אפל (Whitechapel) שברובע טאוור האמלטס של העיר לונדון באנגליה למשפחה יהודית שהיגרה ללונדון באמצע המאה ה-19 מהעיר פוזנן שבפולין.

בצעירותו למד משפטים באוניברסיטת לונדון, ולאחר מכן פתח בקריירה משפטית מזהירה. התמחה בדיני קניין רוחני וזכויות יוצרים, ובמשך עשרים וחמש שנה ערך את כתב-העת המשפטי החשוב "כתב העת למשפטים" (Law Journal). נחשב לאחד מעורכי הדין המפורסמים באנגליה.

היה מראשוני חובבי ציון באנגליה. לראשונה נתוודע לרעיון יישוב ארץ ישראל בעת שעבד בשירות משה מונטיפיורי. היה ממייסדי הפדרציה הציונית האנגלית, ובמשך זמן מה כיהן כסגן היושב-ראש שלה. נמנה עם ידידיו הקרובים של חיים ויצמן. בביתו התארחו ישראל זנגוויל ותיאודור הרצל. הרצל היה בין הדוחפים בו לבקר בארץ ישראל.

בשנת 1898 אירגן בנטוויץ' את ביקורם בארץ ישראל של חברי המכבים הקדמונים, אגודה של יהודים אנגלים משכילים בעלי זיקה לציונות. בין חברי הקבוצה שביקרו בארץ ישראל היה גם ישראל זנגוויל. הקבוצה פעלה בעידודו של הרצל, ושמה לה למטרה לחקור ולתור את ארץ ישראל. בשנת 1911 רכשה אגודת "מסדר המכבים" קרקעות באזור גזר. בנטוויץ' עצמו החליף את גיסו סולומון ג'וזף סולומון כנשיא "מסדר המכבים".

בביקוריו בארץ נמשך בנטוויץ' לנופיה, ובמיוחד חיבב את נופי הכרמל, ועם שובו לאנגליה כינה את אחוזת הקיץ של משפחתו בעיר קנט בשם "חצר כרמל" (Carmelcourt). גם לאחת מבנותיו קרא בשם כרמל.

בין השנים 1916–1918 היה חבר המועצה הציונית המדינית שהוקמה בלונדון ביוזמתו של חיים ויצמן. בשיא פעילותו הציונית שימש עורך דינה של התנועה הציונית, ובמסגרת תפקידו היה בין מנסחי הצהרת בלפור.

בשנות העשרים ביקר בארץ כמה פעמים. בשנת 1929 הגשים בנטוויץ' את החזון הציוני הפרטי ועלה ארצה. התגורר באחוזת לנגה בזכרון יעקב, שהקימה בתו ניטה, וכן בביתו בשכונת רחביה בירושלים. כעבור שלוש שנים, בשנת 1932, נפטר, ונקבר באחוזת הקבר של משפחת בנטוויץ' בגן הלאומי והאוניברסיטאי ע"ש טבצ'ניק, סמוך לקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים.

משפחתו

בית הקברות של משפחת בנטוויץ' בהר הצופים

בתחילת שנות השמונים של המאה ה-19 נישא בנטוויץ' לשושנה (סוזן) לבית סולומון (נפטרה בלונדון בשנת 1915), ממשפחה יהודית ציונית ידועה באנגליה. כמה שנים קודם לכן הגיעה המשפחה ללונדון מווינה, ועד מהרה התערתה היטב בקהילה היהודית המקומית. אחיה, שלמה (סולומון) סולומון, היה פעיל ציוני, ועמד בראשות "מסדר המכבים" לפני בנטוויץ'. היא עצמה הייתה מוזיקאית מחוננת, שבגיל שש עשרה זכתה למדליית זהב על נגינתה בפסנתר, אך לאחר נישואיה ויתרה על התפתחות הקריירה שלה והקדישה עצמה למשפחתה.

בנטוויץ' העניק לילדיו חינוך נוקשה. מיד אחר נישואיו הכין 'תוכנית חינוכית' לילדים שטרם נולדו. על פי התוכנית, כל יום מימות השבוע יוקדש ללימודים בתחום מסוים. יום שישי, למשל, יוקדש ללימודי דת. בנוסף לכך תוכננו לימודי מוזיקה ואימונים יומיים בנגינה. נקבע מראש שהילדים יחולקו לשלישיות מוזיקליות. הילד הראשון שיוולד ינגן בפסנתר, השני בכינור והשלישי בצ'לו. הרביעי שיוולד יפתח שלישייה חדשה. כל שלישייה קיבלה אגף מגורים נפרד.

הרברט וסוזן בנטוויץ' הקימו משפחה ובה אחד עשר ילדים, כמה מהם התפרסמו בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל, וכמה מהם נישאו למשפחות ידועות ביישוב הארץ-ישראלי. שמונה מתוך אחד עשר ילדיהם עלו לארץ ישראל.

  • הבת הבכורה ליליאן (חבצלת רות) (1882–1954) נישאה לישראל פרידלנדר. נולדו להם ששה ילדים. בתם כרמל נישאה לשמעון אגרנט. ליליאן ירשה מאחותה ניטה את אחוזת לנגה בזכרון יעקב. בסמוך לאחוזה הקימה את בית דניאל לאמנות ומוזיקה, לזכר בנה דניאל שהתאבד בהיותו בן 18.
  • נורמן בנטוויץ' (1883–1971), משפטן, שימש בין היתר כיועץ משפטי של ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל. היה חשׂוך ילדים.
  • הבת ניטה (רוזלינד) (1884–1922) נישאה למיכאל לנגה, בן למשפחת סוחרים עשירה מגרמניה. בשנת 1914 הקימו אחוזת ענק בזכרון יעקב (ידועה כיום כאחוזת לנגה) וקראו לה "חצר כרמל", על שם אחוזת הקיץ של משפחת בנטוויץ' באנגליה. ניטה התאבדה (ויש האומרים - נפטרה ממחלה) בשנת 1922, והיא בת 38. כעבור שלוש שנים, ב-24 באוגוסט 1925, שם בעלה קץ לחייו. הזוג היה חשוך ילדים.
  • הבת דורותי בנטוויץ' (נולדה ב-1885) נעשתה נזירה וסיימה את חייה במנזר בצפון אנגליה. אביה ישב עליה 'שבעה' ומחק אותה מחייו, אולם אחיה ואחיותיה שמרו עמה על קשר עד מותה.
  • הבת מרג'ורי בנטוויץ' (1887–1976) הייתה כנרת בעלת שם. ניגנה עם גדולי הכנרים ובהם מישה אלמן, שחיזר אחריה. הנחתה סמינרים למוזיקה קאמרית שנערכו ב"בית דניאל", שהקימה אחותה ליליאן. לא נישאה מעולם. הצטרפה אל אביה בעלייתו ארצה ב-1929. לאחר מותו הצטרפה לכת נוצרית בירושלים. בסוף ימיה עברה לאחוזת לנגה בזכרון יעקב, אך לא התגוררה בבית אבן אלא בבקתת עץ בחורשה בתחומי האחוזה.
  • הבת מיוריאל ("Budge") בנטוויץ'-מושנזון (1889–1981) הייתה ציירת. ב-1906 סיימה את בית הספר הגבוה לאמנויות בלונדון. עלתה ארצה ב-1912. בגיל מבוגר נישאה לברנרד (דב) מושנזון (נפטר ב-1956). אמו סושה לבית שקולניק היא בתם של אנשל ורחל שקולניק, שעלו ארצה בשנת 1888 והתיישבו ברחובות (אנשל שקולניק היה בעל העגלה הראשון ברחובות). לאחר מות בעלה הצטרפה מיוריאל אל אחותה מרג'ורי באחוזת לנגה.
  • הבת היבי (Hebe) מאיר (1893–1973) נישאה לד"ר אליהו אויגן מאיר, משפטן, שהיה מראשי הקהילה היהודית בפרנקפורט. בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון, עלו ארצה עם שני ילדיהם והתיישבו בירושלים.
  • הבת תלמה ילין (1895–1959) הייתה צ'לנית בעלת שם. בעלה היה האדריכל אליעזר ילין, בנו של דוד ילין, ונולדו להם ארבע בנות.
  • הבת נעמי בירנברג – סיימה לימודי פילוסופיה באוניברסיטת קיימברידג' ושימשה מזכירה של ג'ון קיינס ואסיסטנטית של ברטראנד ראסל. הייתה קומוניסטית פעילה. נישאה לצ'כי יוהנס בירנברג, ונולדו להם שני בנים. היא עברה להתגורר באחוזה המשפחתית "חצר כרמל" בקנט, אך נאמנה לעקרונותיה האידאולוגיים הפכה את האחוזה למקום מקלט ומוסד חינוכי לפליטי המלחמה שהגיעו לאנגליה.
  • יוסף בנטוויץ' (1902–1982) היה איש חינוך בכיר, מנהלו השני של בית הספר הריאלי העברי בחיפה. נישא לשרה יפה, בתו של הלל יפה, ונולדו להם ארבעה ילדים, אחת מהם היא הציירת רחל שביט-בנטואיץ.
  • הבת כרמל בנטוויץ' הייתה מחנכת. הייתה נשואה לפרופ' לואי פינקלסטיין, חוקר תלמוד והלכה, נשיא בית המדרש לרבנים באמריקה (JTS) בשנים 1940-72 ומנהיגה של היהדות הקונסרבטיבית בארצות הברית. התנצרה ועזבה את בעלה ושני ילדיה.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.