פסיכולוגיה התפתחותית
פסיכולוגיה התפתחותית היא המחקר של שינוי האדם לאורך החיים. היא עוסקת בהתנהגויות האופייניות לכל גיל מיום התהוות האדם ועד ליום מותו[1].
תחום זה של הפסיכולוגיה עוסק במגוון נושאים העוסקים בהתפתחות או בשינוי ובהם: התפתחות גופנית, התפתחות קוגניטיבית, התפתחות חברתית, התפתחות רגשית, התפתחות מוסרית, יכולת פתרון בעיות, רכישת שפה, הבנה מושגית, הבנה מוסרית וגיבוש הזהות.
פסיכולוג התפתחותי מטפל בבעיות התנהגותיות, בעיות חברתיות ונפשיות אצל ילדים. לדוגמה - בעיות הנובעות מהפרעה נוירו-התפתחותית. במקביל הפסיכולוג ההתפתחותי מלווה גם את הורי הילד במהלך הטיפול.
מחקר ותאוריה
המחקר המדעי אודות השינויים המתרחשים בהתנהגותו של האדם החל רק מהמאה ה-20, עד אז ההתייחסות לנושא זה הייתה מנקודת מבט פילוסופית-חינוכית בלבד[1].
פסיכולוגים התפתחותיים חוקרים, בין השאר, בשאלות הבאות:
- האם ילדים שונים איכותית ממבוגרים או שפשוט חסר להם הניסיון שעליו מתבססים המבוגרים;
- האם התפתחות נוצרת דרך התאמה הדרגתית של ידע או דרך מעברים בין שלב חשיבה אחד למשנהו;
- האם ילדים נולדים עם ידע בתחומים מסוימים או שהם רוכשים הבנה באמצעות הניסיון;
- האם ההתפתחות מונעת על ידי הקשר חברתי או על ידי הבסיס הגנטי של הילד.
תאוריות מרכזיות בתחום הן:
- תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית של ז'אן פיאז'ה
- תאוריית הקונטקסטואליזם החברתי של לב ויגוצקי
- מבנה עומק ומבנה שטח ברכישת שפה של נועם חומסקי
- תאוריות פסיכואנליטיות של התפתחות האישיות של זיגמונד פרויד, מלאני קליין, מרגרט מאהלר, דונלד ויניקוט ועוד
- תאוריית ההתקשרות של ג'ון בולבי
- תאוריית שמונת השלבים להתפתחות האישיות של אריק אריקסון
- תהליך הספרציה-אינדיבידואציה של מרגרט מאהלר
בעוד שבעבר מרבית התאוריות ההתפתחותיות עסקו בגילאי הילדות וההתבגרות בלבד, כיום הפסיכולוגה ההתפתחותית מקיפה את כל הגילאים, כולל הבגרות והזקנה. שינוי זה מתבסס על ההנחה שהתפתחות האדם מתקיימת לאורך כל חייו[1].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- פסיכולוג התפתחותי, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
- "פסיכואקטואליה": זרקור על פסיכולוגיה התפתחותית, גיליון יולי 2008, הסתדרות הפסיכולוגים בישראל
- Adolescence: Crash Course Psychology #20 – סרטון הסבר על התבגרות והתפתחות לאורך החיים מתוך CrashCourse (באנגלית)
הערות שוליים

רישיון cc-by-sa 3.0