ניקולאי ואטוטין

קריירה מוקדמת

ואטוטין נולד למשפחת איכרים, ובשנת 1920 גויס לצבא האדום ונלחם כנגד אנשי נסטור מאכנו. בשנה שלאחר מכן הצטרף אל המפלגה הקומוניסטית וקיבל עמדות פיקוד בצבא. בעשור שהחל בשנת 1926 שילב לימודים במכללה הצבאית בפרונזה, ובאקדמיה של המטה הכללי, עם עמדות פיקוד בכירות בצבא. בין 1937 ל-1938, בזמן הטיהורים הגדולים הצליח לשרוד, כפי הנראה בשל פעילותו הנמרצת בשורות המפלגה, ואף להתקדם בתפקידיו. ב-1938 מונה לראש המטה של האזור הצבאי של קייב.

בשנת 1939 מונה לראש מטה החזית הדרומית של הצבא האדום, והיה בין מתכנני הפעולות הצבאיות לחלוקת פולין על פי הסכם ריבנטרופ מולוטוב. בשנת 1940, תחת פיקודו של גאורגי ז'וקוב, כבשה החזית הדרומית את אזור בסרביה מרומניה. לאור הצטיינותו בפעולות אלו העניק סטלין לוואטוטין בשנת 1940 את דרגת לייטננט גנרל, ומינה אותו לראש אגף מבצעים במטה הכללי. על אף שישנם הסבורים כי תפקיד זה היה מעבר לכישוריו, היה ואטוטין לאחד מחביביו של סטלין, בזכות מוצאו הכפרי, גילו הצעיר, וקנאותו לאידאולוגיה הקומוניסטית. ואטוטין, וכמוהו כל הצמרת הצבאית של הצבא האדום, נכשל בהכנת הצבא למבצע ברברוסה, הפלישה הגרמנית לרוסיה ב-22 ביוני 1941.

מלחמת העולם השנייה ואחריתו

ב-30 ביוני מונה לראש המטה הכללי של החזית הצפון-מערבית, תפקיד שהלם את כישוריו - רצון חזק, אופטימיות, ויחס הולם לפיקודיו. בידיו הופקדה הגנתה של לנינגרד אל מול קבוצת ארמיות צפון של הוורמאכט בשורותיה פעל אחד מהמפקדים המוכשרים של הוורמאכט, הגנרל אריך פון מאנשטיין. ואטוטין הוביל את כוחותיו להתקפות נגד, והצליח לעצור את המתקפה הגרמנית. הוורמאכט לא הצליח לכבוש את לנינגרד בטרם הגיע החורף, ובסופו של דבר, על אף מצור כבד שגבה מיליוני קורבנות, עמדה העיר.

באוקטובר 1942 קיבל ואטוטין את הפיקוד על החזית הדרום-מערבית, אשר השתתפה בקרב סטלינגרד. ב-1943 מונה ואטוטין למפקד חזית וורונז'. החזית הפכה ביולי 1943 לחזית המרכזית במלחמה, כאשר לחמה נגד כוחות השריון של קבוצת ארמיות דרום, בראשותו של אריך פון מנשטיין, בקרב קורסק. הקרב היה לניצחון סובייטי מכריע, שיש הרואים בו את הניצחון המכריע במלחמה מבחינה צבאית.

לאחר הניצחון בקרב שונה שמה של החזית לחזית האוקראינית הראשונה. בנובמבר 1943 הוביל ואטוטין את חייליו לכיבוש קייב. ב-28 בפברואר 1944 נפגע קשה במארב של לאומנים אוקראינים, בנסיעה בעורף החזית. ב-15 באפריל 1944 מת מפצעיו. (על פי מקורות מסוימים נפגע ב-29 בפברואר ומת ב-14 באפריל.)