זאב טיומקין

זאב (ולדימיר) טיומקין (לעיתים טמקין) (1861, יליזבתגרד – 25 בדצמבר 1927, פריז) היה מנהיג ציוני יליד האימפריה הרוסית. אחיו של הרופא הציוני-הרוויזיוניסט זינובי יונוביץ' טיומקין ודודו של המלחין דימיטרי טיומקין.

ביוגרפיה

טיומקין נולד ביליזבתגרד שבאוקראינה והיה בין מייסדי אגודת "חובבי ציון" בסנקט פטרבורג^[1]. בו' בכסלו תרנ"א (1890) הגיע לארץ ישראל, כדי לעמוד בראש הלשכה להנהלת העבודה המעשית של "חברת התמיכה" של "חובבי ציון" שנפתחה ביפו^[2] ולסייע ברכישת קרקעות^[3].

מאוחר יותר חזר טיומקין לרוסיה וכיהן כרב מטעם ביליזבתגרד^[4]. הוא נמנה עם ראשוני התומכים בהרצל, והשתתף בקונגרסים ציוניים מטעם יהדות אוקראינה, החל מהקונגרס הציוני הראשון. בקונגרס התשיעי נמנה בין 24 הצירים הוותיקים שהשתתפו בכל תשעת הקונגרסים הראשונים^[5]. במלחמת העולם הראשונה סיפק סיוע לפליטים בדרום רוסיה.

טיומקין נמלט מן המהפכה הבולשביקית לברלין, ובשנת 1920 התיישב בפריז והצטרף לתנועה הרוויזיוניסטית. בשנת 1921 השתתף כנציג אוקראינה בוועד המשלחות היהודיות^[6].

לקריאה נוספת

• זכרונות ארץ ישראל - כרך ב': פרק ס"ד, ימי טיומקין בארץ, משה סמילנסקי, 1890-1891

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

• ארכיונו האישי של זאב טיומקין, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים, סימול החטיבה: A157
• זאב טמקין איננו!, דואר היום, 26 בדצמבר 1927
• דוד סמילנסקי, זאב בן יונה טיומקין, דואר היום, 25 במרץ 1932

הערות שוליים