נובוהרד-וולינסקי
| ||||||||||||||||||
נוֹבוֹהְרַד-ווֹלִינְסְקִייְ (אוקראינית: Новоград-Волинський; רוסית: Новгород-Волынский או Новоград-Волынский) היא עיר במחוז ז'יטומיר שבאוקראינה. אוכלוסייתה מונה 56259 איש (2001)[1]. העיר נמצאת במקום התנקזות הנהר סמולקה לסלוץ', כ־217 קילומטר מערבית לקייב על 2 דרכים מרכזיות. העיר ידועה כמרכז יהודי חשוב, וכמרכז חסידי חשוב, על שמה הקודם של העיר נקראת חסידות זוועהיל.
היסטוריה
האזכור הראשון של העיר בשנת 1256, בדברי הימים של נסיכות גליציה-ווהלין בשם "ווזוויאהל" (Возвягель) לאחר מכן זוויאהל (Звягель); ביידיש השם הזה נכתב זוועהיל. שנה לאחר מכן הנסיך דניאיל מגליציה שרף את העיר בגלל תושביו שסירבו להיכנע לו. העיר מאז הייתה כפר קטן. ב־1280 היא נכבשה על ידי המונגולים. העיר הייתה בחורבותיה עד שבשנת 1507 הנסיך קונסטנטין מאוסטרוה בנה במקום מבצר. מסביב למבצר התחילה להתפתח עיר חדשה. ב־1620 היו בעיר 5 רחובות ו־403 בתים. העיר נפגעה מאד במרד בוגדן חמלניצקי ב־1648-49. ב־1740 הוקם בית הכנסת הגדול. ב־1793 בחלוקת פולין השלישית נהייתה חלק מהאימפריה הרוסית. ב־1795 שם העיר שונה לנובוהרד-וולינסקי.
בין 1795 ל-1804 שימשה כמרכז החבל (גוברניה) ווהלין. ב־1804 המרכז עבר לז'יטומיר. בשנת 1915 מנתה אוכלוסיית העיר 22,809 תושבים, כאשר כמחצית מתושביה היו יהודים. העיר נפגעה קשות במלחמת העולם הראשונה, ובשנת 1922 היו בה רק 12,858 תושבים. במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה, בקיץ 1919, נערך ביהודי העיר פוגרום רחב ממדים, בו נרצחו בידי כנופיותיו של סימון פטליורה כ-1,000 יהודים.
העיר ידעה התפתחות מואצת בשנות השלטון הקומוניסטי הראשונות. היא שינתה את צורתה עד לבלי הכר מעיירה יהודית-פולנית טיפוסית לעיר סובייטית עם בסיסים צבאיים. בשנת 1939 הוחל בסלילת כביש קייב-לבוב שעבר דרך העיר. העיר נפגעה קשות במלחמת העולם השנייה. רוב בנייניה, כולל גם בית הכנסת הגדול נהרסו. בית הקברות היהודי נהרס אף הוא, ומצבותיו שימשו לבניית כביש. הבתים מעץ נשרפו כליל. ב-23 בספטמבר 1941 ירו הגרמנים בקרוב ל-4,000 מיהודי העיר ביער סמוך. לאחר מכן, רוכזו יתר יהודי העיר בגטו שהוקם בה, בו נרצחו במספר אקציות ביערות הסביבה. בשנת 1945 הוחל בשיקום העיר.
