זכויות האדם באיראן

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. וכן פרספקטיבה תורנית. נתונים ומקורות.

מצב זכויות האדם ברפובליקה האיסלאמית של איראן מבוקר לעיתים קרובות הן על ידי גופים פנים-איראניים והן על ידי גופים חיצוניים. המבקרים הם בדרך-כלל ארגוני זכויות אדם, סופרים, ארגונים חוץ ממשלתיים, ואזרחים מן השורה. איראן אף מגונה כמעט מדי שנה, על ידי העצרת הכללית של האו"ם וועדת האו"ם לזכויות אדם, עקב הפרות זכויות אדם והחלטות שקיבלה הממשלה בנושא.

הביקורת הנמתחת על ממשלת איראן היא גם על הגבלות ועונשים הניתנים בעקבות עבירות על החוקה האסלאמית של הרפובליקה, וגם על פעולות שאינן קשורות לאסלאם, כעינויים, ורצח של אסירים פוליטיים, וכן הכאתם ורציחתם של מתנגדי המשטר על ידי אזרחים אחרים.

רוב הביקורת נסובה על פעילויות באיראן החורגות מתקני זכויות אדם בינלאומיים, כענישה על "פשעים ללא קורבנות" ועבירות על דת האיסלאם בתפיסת המוסר המערבי-בינלאומי נתפס כענישה שאינה מידתית. הענשת קטינים מתחת לגיל 18, הגבלת חופש הדיבור והעיתונות ובכלל זה מאסר עיתונאים, אי שיויון מובנה בחוקת המדינה בענייני דת ומגדר, ובכלל כך רדיפת המיעוט הבהאי ומניעת זכויות בסיסיות מנשים והדרתן.

בתרבות המערבית נפוצים בעשורים האחרונים ספרים וסרטים המתארים צורת חיים של דיכוי בעיקר של נשים באמתלא של שמירה על ערכי הדת. תהליכים שהחלו עם עלייתו של חומייני לשלטון.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.