חפלה

בתרבות הישראלית חפלה מזרחית, או פשוט חפלהערבית: حفلة) היא כינוי בעגה למסיבת זמר ים־תיכונית. חפלה נערכת לרוב בחצרות בתים, מרפסות וגגות לקהל של בני משפחה וחברים,[1] אך גם במועדונים קטנים וביוזמות עירוניות בהיכלי תרבות. חפלה מתאפיינת בזמרה וקריוקי מהסוגה המזרחית והערבית, בלווי כיבוד קל, שתייה חריפה ולעיתים נרגילות.

החפלה הושפעה רבות מתרבות בני עדות המזרח, ושזורה בהתפתחות הזֶמר המזרחי הישראלי החל משנות ה-60. עת כונו ערבי זמרה "חפלות", כשהמפורסמות שבהן נערכו בכרם התימנים.[1] חפלות אלו היו נחוצות לצמיחתם של זמרים, בשעה שהממסד שלט בכל תחנות הרדיו ומנע השמעת מוזיקה מזרחית. בין להקות החפלות החלוציות מאותה תקופה נמנים "השובלים", "צלילי הכרם" ו"צלילי העוד", וכן הזמרים סולימאן הגדול, דקלון, חופני כהן, אהובה עוזרי, בעז שרעבי ופלפל גורג'י.

ברבות השנים נעשתה החפלה בעלת אופי אינטימי, והצטמצמה לחוגים משפחתיים וחברתיים.

אף שבתרגום חופשי מהשפה הערבית "חפלה" פירושה מסיבה, בהקשר המוזיקלי מתייחסת לקונצרט או אירוע מוזיקלי גדול.

ביקורת

בחברה הישראלית נתפסת החפלה באופן מסויג. רבים רואים בה אירוע משמח ושגרתי, בעוד שאחרים עשויים למתוח ביקורת על הסוגה המוזיקלית והתרבות הנלווית לכך. חפלה רועשת, הנשמעת מכל מקום בשכונה עד שעות הערב המאוחרות, עלולה להוות עוולת מטרד לציבור.

ראו גם

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.