חוק הפיקדון על מכלי משקה

חוק הפיקדון על מכלי משקה, תשנ"ט-1999, המוכר בשם המקוצר חוק הפיקדון, הוא חוק שאושר בכנסת הארבע עשרה בשנת 1999 ונכנס לתוקף ב-1 באוקטובר 2001. החוק קובע כי מכלי משקה יימכרו בתוספת מחיר (פיקדון), ובהחזרת מכל המשקה יקבל הצרכן את סכום הפיקדון. על־פי החוק, הסכום המינימלי של הפיקדון הוא 30 אגורות, אך יצרנים ויבואנים של מכלי משקה רשאים להגדיל את סכום הפיקדון. מטרות החוק מוצגות בדברי ההסבר להצעת החוק: "להצעת חוק זו שתי מטרות עיקריות: האחת ­שיפור רמת הניקיון ברשות הרבים, והשנייה ­הקטנת כמות האשפה המופקת ונטמנת, והנהגת שיטה שתעודד ותמריץ ייצור ושימוש במכלי משקה הניתנים למיחזור".[1]

הוראות החוק

בהתאם חוק משנת 1999 הוקם תאגיד המיחזור אל"ה לשם איסוף מכלי המשקה החייבים בפיקדון והחזרת הפיקדון. בשנת 2010 תוקן החוק כך שגם חברות נוספות תוכלנה לבצע את איסוף הבקבוקים,[2] וחברת "אסופתא" נכנסה בנוסף לתחום האיסוף.[3]

על יצרני המשקאות בישראל להעביר לתאגיד המיחזור 30 אגורות על כל מכל (עם פיקדון) שנמכר על ידיהם. מוצרי המשקה נמכרים לצרכנים בתוספת סכום הפיקדון שקבעה החברה. על תאגיד המיחזור, בנוסף, לאסוף את המכלים הריקים מהצרכנים, להעבירם למרכזי מיחזור ולהשיב את דמי הפיקדון לצרכנים.

התאגיד מפעיל משאיות, מרכזי איסוף עירוניים ומכונות איסוף עבור מכלי המשקה. אך כיום, רוב צרכני המשקאות מחזירים את המכלים לבתי עסק המוכרים משקאות (על פי החוק, בתי עסק מחויבים לקבל את הבקבוקים ולזכות את לצרכן) או לחברות האוספות מכלים, ואלה מעבירים את המכלים לתאגיד.

החוק אינו חל על בקבוקי משקה גדולים - בקבוקים שקיבולתם היא 1.5 ליטר או יותר ועד 5 ליטר ועל מכלי חלב.

פיקדון על מכלי משקה גדולים

סעיף 7ה בחוק הפיקדון קובע אם יצרני ויבואני המשקאות לא יעמדו ביעדי איסוף של יותר מ־55% ומיחזור 90% מהכמות שנאספה, יוטל חוק הפיקדון גם על בקבוקי משקה גדולים. באפריל 2018, השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, חויב על ידי בג"ץ להכריע אם יורחב חוק הפיקדון גם לבקבוקי 1.5 ליטר, עקב עתירה של עמותת "אדם טבע ודין" שטענה שיש להרחיב את החוק, משום שחברות המשקאות לא עמדו ביעדי איסוף הבקבוקים.[4] ב־28 במאי 2018 הכריע השר אלקין כי החוק לא יחול על מכלי משקה גדולים ובמקום זאת החליט לקנוס את חברות המשקאות שלא יעמדו ביעדי האיסוף.[5]

שדלנות פוליטית של חברות המשקאות

עוד בשנת 2000 טען ארגון מגמה ירוקה כי שדלנות פוליטית של חברת קוקה-קולה עומדת מאחורי מניעת הרחבת החוק.

מנכ"ל תאגיד המיחזור "אסופתא", ירון ברדוגו, טען בשנת 2016 כי חברות ייצור המשקאות הגדולות הפעילו לובי פוליטי כך שחוק הפקדון לא יחול על מכלי משקה גדולים אלא רק על הקטנים.[6]

חברות המשקאות חוששות מירידה במכירות עקב הפיקדון. הן מפעילות לחצים על הממשלה ובעיקר על המשרד להגנת הסביבה. ביוני 2016 הודיע המשרד להגנת הסביבה כי הוא חושב להעביר את בקבוקי המשקה המשפחתיים מחוק הפיקדון לחוק להסדרת הטיפול באריזות, שבמסגרתו לא משולמים דמי פיקדון כלל. חוק זה נחשב פחות אפקטיבי מחוק הפיקדון.[7]

קישורים חיצוניים

  • חוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ״ט–1999, באתר ויקיטקסט

    • הערות שוליים

    1. ↑ הצעת חוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט-1998, ה"ח 2779 מ-21 בדצמבר 1998
    2. ↑ חוק הפיקדון על מכלי משקה )(תיקון מס' 4), התש"ע-2010, ס"ח 2226 מ-9 בפברואר 2010
    3. ↑ אלפי שאולי, השחקן החדש בתחום מיחזור הבקבוקים, באתר ynet, 12 בפברואר 2014
    4. ↑ נורית קדוש, אלקין חויב להכריע אם יורחב הפיקדון ל־1.5 ליטר, כלכליסט, ‏10 באפריל 2018
    5. ↑ אילנה קוריאל, השר להגנת הסביבה: בקבוקי 1.5 ליטר יימכרו ללא דמי פיקדון, ynet, ‏28 במאי 2018
    6. ↑ נורית קדוש, קוקה-קולה לחצה והממשלה נכנעה: לא יוטל פיקדון על בקבוקי משקה גדולים, באתר כלכליסט, 21 ביוני 2016
    7. ↑ נורית קדוש, קוקה-קולה לחצה והממשלה נכנעה: לא יוטל פיקדון על בקבוקי משקה גדולים, כלכליסט, ‏21 ביוני 2016
    הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
    רישיון cc-by-sa 3.0
    This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.