חורשת עציון
| חורשת עציון | |
|---|---|
 | |
| מיקום | תל אביב-יפו, ישראל |
| קואורדינטות | 32°02′00″N 34°44′48″E / 32.03333°N 34.74667°E |
| על שם | כפר עציון |
| שנת הקמה | שנות ה-50 של המאה ה-20 |
(למפת גוש דן רגילה)   חורשת עציון | |
חורשת עציון היא חורשת עצי אשל, השוכנת כיום בשכונת יפו ג' בדרום יפו. החורשה ניטעה בשנות ה-50 של המאה ה-20, באתר אשר שימש את ניצולי כפר עציון למגורים בשנים שלאחר נפילת הכפר ומות רוב מגיניו.
היסטוריה
עם התגברות הקרבות סביב גוש עציון במהלך מלחמת העצמאות, פונו ממנו הנשים והילדים למנזר רטיסבון בירושלים ובהמשך הועברו לפתח תקווה. ב-13 במאי 1948 נכנע כפר עציון ללגיון הירדני. חלק ממגיניו נהרגו תוך כדי קרב ורוב האחרים נורו למוות לאחר הכניעה, במהלך מה שנודע לימים כטבח כפר עציון.
בחודש ספטמבר 1948 הובאו נשות וילדי כפר עציון ומעט הגברים שנותרו בחיים משום ששהו בעת הקרבות מחוץ לכפר, אל שכונת גבעת עלייה (ג'בליה) שבדרום יפו (כיום יפו ג'). הם שוכנו בקבוצת בתים בני קומה אחת או שתיים ששימשו את הצבא הבריטי ואשר שכנו סביב רחבה גדולה, שזכתה בפי המתיישבים לשם "החצר הגדולה". המתיישבים המשיכו וניהלו במקום חיי שיתוף קיבוציים עם מטבח משותף וחינוך משותף לילדים הצעירים, והקימו בית כנסת הניצב על תילו גם כיום. בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 החלו התושבים לעבור למקומות מגורים אחרים, בין היתר לניר עציון ולקבוצת יבנה. במקום ניטעה חורשת עצי אשל, ואחרוני התושבים עזבו את האתר אחרי מלחמת ששת הימים, ושבו לקיבוץ כפר עציון שהוקם מחדש.
בשנת 1998 התגלו תולדות המקום באקראי, והחורשה זכתה בשמה הנוכחי. בכניסה לחורשה ניטע עץ אלון, סימלו של גוש עציון, ולידו הוקמה סוכה המנציחה את סוכת הלימוד של הקיבוץ.
שלט הסבר.JPG.webp)
עץ האלון.JPG.webp)
סוכת הלימוד.JPG.webp)
כתובת על בית הכנסת
לקריאה נוספת
- עמיה ליבליך, ילדי כפר עציון, כתר, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תשס"ז
קישורים חיצוניים
  |
רישיון cc-by-sa 3.0