יהדות בגדאד

יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: לשון, מכלולזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

יהדות בגדאד היא הקהילה היהודית של העיר בגדאד שבעיראק.

הקהילה היהודית בבגדאד בפרט ובעיראק בכלל, הייתה ממרכזי התורה החשובים ביותר של יהדות ארצות האסלאם. בני הקהילה היו רבנים חשובים בתקופות שונות – מתקופת הגמרא ולפניה ועד תקופתנו, לדוגמה: רבי סלמאן מוצפי, רבי עבדאללה סומך, רבי יוסף חיים מבגדאד, רבי עובדיה יוסף, ועוד רבים.

במאה העשירית לאלף החמישי ישבו בבגדאד כ-40,000 יהודים. אחרי חורבנה של בגדאד בשנת ה'י"ח בידי המונגולים הייתה בה רק קהילה יהודית קטנה אשר הלכה וגדלה לאורך השנים. למרות התוקפנות כלפיהם הצליחו היהודים להשתלב בקהילה הערבית בבגדאד וחלקם הגיעו לעושר רב. היו יהודים שמילאו תפקיד חשוב בכינון המדינה העיראקית, כדוגמת ששון חזקאל, שהיה שר האוצר הראשון.

בחג השבועות תש"א התחולל פוגרום ביהודי בגדאד, הידוע בשם "הפרהוד", על רקע דיכוי המרד של ראשיד עלי. במהלך הפוגרום נטבחו 179 יהודים, 2,118 נפצעו, 242 ילדים היו ליתומים ורכוש רב נבזז. מספר בני האדם שרכושם נבזז הגיע לכ-50,000 בני אדם. לצד גילויי השנאה והאלימות, היו מקרים של הצלת יהודים בידי שכניהם ומכריהם המוסלמים. הפּרעות והחוק שהגביל את זכויות היהודים בעיראק, שנחקק ב-ה'תש"ה, ב-ה'תרצ"ג היו בעיר 60,000 יהודים. שימשו כגורם מאיץ לצמיחתה של המחתרת הציונית בעיראק ולתהליך שבסופו של דבר הביא לעליית יהודי עיראק לישראל במבצע עזרא ונחמיה, במסגרתו נאלצו יותר מ-80,000 יהודים לעזוב את בגדאד ואת עיראק ורובם עלו לישראל.

גם לאחר מכן נרדפו היהודים על ידי השלטונות ולאחר שכמה עשרות הוצאו להורג באירועי התליות בבגדאד ובאירועים נוספים, עלו כמעט כל הנותרים לישראל.

ב-ה'תשס"ד נמנו כמה עשרות יהודים בעיר.

המצב החברתי בעת החדשה עד ה'תש"ח

הקהילות היהודיות בבגדד, חאלב ובצרה הונהגו ע"י אנשים משכבה החברתית - כלכלית הגבוהה וברובם היו סוחרים. בין שלושת הקהילות היה קשר הדוק ובתחילת המאה השישית לאלף השישי, בשל השתלטות הבריטים (המנדט הבריטי על הודו) על נתיב המסחר של המזרח הרחוק, החלה הגירה מאסיבית של מגורשי ספרד לבגדד, לבצרה ולמרכזי המסחר. גם מפרס החלה הגירה לעיראק בשל רדיפות ומצב כלכלי ירוד של  היהודים.

במאה השביעית לאלף השישי עם השתלטות האימפריה העותמאנית על עיראק, קיבלו היהודים והנוצרים אמנציפציה מהסולטאן. הצלחתם הכלכלית של היהודים בעסקיהם (ביצוא עם המזרח הרחוק) סייעה להם להשקיע יותר כספים בהקמת מוסדות חינוך, דת וסעד במימונם.

במהלך מאה זו, החל גידול במספרם של היהודים בעיראק. כשליש מאוכלוסיית העיר בגדד הייתה אוכלוסייה יהודית. עם גידול האוכלוסייה היהודית כך גדל גם כוחם הכלכלי, הפוליטי ויכולתם להשפיע על השלטון המקומי ואף המרכזי. היהודים היו כ"כ חזקים באמצע המאה השישית לאלף השישי עד שקבעו מינויים והיה בכוחם להסיר שרים ממשרותיהם.

עם עלייה בכוחם של היהודים, החלה גם עלייה בקהל השונאים. כך אט, אט החלה האנטישמיות לתפוס תאוצה גם בעיראק וכאשר היהודים החלו להתנגד למשטר המקומי, האמנציפציה החלה להיגזל מהם והאנטישמיות כלפיהם הלכה וגברה.

גידול האוכלוסייה היהודית בעיראק היה כ"כ מאסיבי עד שבבגדד, באמצע המאה השישית לאלף השישי היו כ -7,000 יהודים ובאמצע המאה השביעית לאלף היו כ- 50,000 יהודים. גידול מהיר כזה מראה על הגירה גדולה שניתן לראות זאת בעליית מספר בתי הכנסת: באמצע המאה השישית לאלף השישי היו 2 בתי כנסת ובאמצע המאה השביעית לאלף כ- 30. גידול זה הפך את הקהילה לאחת הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות.

כדי להשתלב בקהילה הערבית היהודים סיגלו לעצמם אורח חיים דומה: למדו את השפה הערבית וחיו רח"ל עפ"י מסורות הערבים ללא קשר לדת. במהרה החלו להשתלב בחיי התרבות הערבית והחלו לחדש בתחום היצירה המוזיקלית הערבית. כדי להתחבר יותר לתרבות המקומית החליפו את שמותיהם המקוריים לשמות ערבים ואת לבושיהם ללבוש ערבי מסורתי. הם עברו לגור בשכונות מוסלמיות ולדאבון הלב אף החלו ללמוד ולעבוד בבתי ספר ציבוריים הלומדים בשבת. כתוצאה מהשילוב המוחלט בין היהודים למוסלמים החלו היהודים להזניח את התרבות היהודית וניסו כמה שיותר להיטמע בחברה המקומית. עם התקרבות המכונה הנאצית למזרח התיכון, החלה התעמולה האנטי יהודית גם לתוך החברה הערבית בעיראק. בשל כך החלה החברה הערבית בה להיות מושפעת מהנאצים ולנסות לעקור את היהודים מתוכה. היהודים הורחקו והודחו ממשרות ציבוריות, נמנע מהם קבלה ללימודים גבוהים וכיו"ב.

גורמי ההשפעה על מצבם החברתי

רדיפות היהודים בפרס, השלטות הבריטים על נתיבי המסחר והרעב היו גורמים  לדחיפת יהודים רבים להגר לעיראק ורובם בחרו להתמקם בבגדד. ככל שעבר הזמן כך הפכה עיראק ועריה למקום מסחר גדול, מרכזי ומתפתח שבו כל הזמן נפתחים מקומות פרנסה חדשים.

בשנות ה-תר"פ היה ניסיון של חיבור בין כל הדתות בעיראק, ניסיון של טיפוח אווירה של סובלנות ומכנה משותף. על אף חילוקי הדעות הייתה אמונה שאפשר להתגבר עליהן ולממש את הניסיון. אך בשנות ה-ת"ש הקרע הפך גדול מידי בגלל החרפת הסכסוך בא"י והתגברות התעמולה הנאצית שהובילו להתנכלויות ביהודים ששיאן היה פרעות "פרהוד"- פרעות אלה שהופנו נגד יהודי בגדד.

וכך הפער בין המציאות לחזון הפך גדול מידי ובלתי ניתן לגישור, עובדה שגרמה להדרדרות של מצבם חברתי והכלכלי של יהודי עיראק.

לקריאה נוספת

  • תקוה דרויש ,יהודי עיראק בכלכלה, הוצאת אוניברסיטת בר אילן 1987
  • צבי יהודה ,יהודי בבל באלף השני לספירה, הוצאת "מרכז מורשת יהדות בבל" 2013.

קישורים חיצוניים

This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.