קריסת וול סטריט 1929

יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: שגיאות גסות בניסוח ובפיסוק, תרגמת רעה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
התקהלות בוול סטריט אחרי ההתרסקות ב-1929

קריסת וול סטריט ב-1929 (גם הנפילה הגדולה), הייתה הנפילה הגדולה ביותר של הבורסה בארצות הברית בהתחשב בעוצמתה ובאורכה[1].

בתהליך נפילת הבורסה נהוג לזהות ארבעה שלבים: יום חמישי השחור, יום שישי השחור, יום שני השחור ויום שלישי השחור, אם כי כל אחת מהנפילות נמשכה מספר ימים ולא התרחשה בבת אחת. הנפילה הראשונה החלה ביום חמישי השחור, 24 באוקטובר 1929, אבל הירידות החדות של יום שני, 28 באוקטובר הובילו להבנה כי הכלכלה של ארצות הברית ושל העולם כולו נכנסת למיתון עמוק וארוך טווח. נפילת שוק המניות נמשכה כחודש.

כלכלנים והיסטוריונים חלוקים בדעתם בנוגע להשפעות של הנפילה על האירועים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים שבאו לאחריה. במאמר שהתפרסם ב"האקונומיסט" ב-1998 נטען כי המיתון לא החל בנפילת שוק המניות וכי לא היה ברור כי נפילת שוק המניות תוביל לשפל כלכלי[2]. ב-23 בנובמבר 1929 שאל האקונומיסט: "האם נפילה חדה בשוק המניות יכולה להוות מכשול בפני התעשייה כאשר התעשייה, ברובה נמצאת במצב מאוזן ובריא? ...מומחים מסכימים כי חייב להיווצר איזשהו מכשול, אבל אין עדיין מספיק ראיות כדי להוכיח שמכשול זה ארוך או כי הוא יצור מיתון עמוק בתעשייה. אולם האקונומיסט ממשיך: "נפילה של בנקים מסוימים, תתרחש בלי ספק. האם במסגרת הנסיבות ישארו לבנקים יתרות למימון מסחר ומפעלים תעשייתיים? ללא ספק המפתח למצב הוא מעמד הבנקים, ואי אפשר להעריך אותו כראוי לפני שהאבק ישקע. "[3]

בזמן הנפילה הפכה ניו יורק סיטי למטרופולין גדול, ורובע הוול סטריט הפך לאחד המרכזים הכלכליים המובילים בעולם. הבורסה של ניו יורק (NYSE) הייתה לשוק המניות הגדול בעולם.

שנות העשרים הסוערות, העשור שהוליך לנפילה[4], הייתה תקופה של עושר בעיר, ולמרות זהירות מפני ספקולציות, רבים האמינו שהשוק יכול לעמוד לאורך זמן ברמות מחירים גבוהות. זמן קצר לפני הנפילה, התנבא הכלכלן ארוין פישר כי: "מחירי המניות הגיעו למה שנראה כמו רמת מחירים גבוהה וקבועה"[5]. האופטימיות והרווחים הכלכלים של שוק תוסס התנפצו ביום חמישי השחור, כאשר מחירי מניות בבורסה של ניו יורק קרסו. מחירי המניות נפלו באותו יום והמשיכו ליפול בקצב שלא נחזה מראש למשך חודש שלם[6].

בימים שלפני יום חמישי השחור, השוק לא היה יציב. תקופות של מכירות ונפח מסחר גבוה משובצים בתקופות קצרות של עליית מחירים והתאוששות. הכלכלן והסופר ג'וד ווינסקי (Jude Wanniski) ייחס תפניות חדות אלו לדיונים בקונגרס על חוק לקביעת מכסי מגן[7]. בתחילת שנות שלושים של המאה העשרים, לאחר הקריסה, מדד הדאו ג'ונס החל להתאושש, רק כדי ליפול שנית ב-1932 .ב-8 ביולי 1932 הגיע הדאו ג'ונס לשיא השפל של המאה העשרים ולא שב לרמות המחירים של לפני 1929 עד 23 בנובמבר 1954[8][9].

"כל מי שקנה מניות באמצע 1929 והחזיק בהן, ראה את רוב חייו הבוגרים חולפים מול פניו לפני שחזר לאיזון כלכלי."

— ריצ'רד אמ. סיילסמן

ציר הזמן

קומת המסחר של הבורסה בניו יורק לאחר ההתרסקות של 1929

לאחר שש שנים של עליות, כאשר העולם ראה את מדד הדאו ג'ונס מגיע לשיא של 381.17 נקודות ב-3 בספטמבר 1929[10]. נפל השוק בחדות, כשהוא מאבד 17% מערכו בבת אחת. לאחר מכן עלו המחירים עד כדי חצי מערך הנפילה לאורך השבוע שבא אחריו, רק כדי ליפול חזרה מיד אחריו. הירידה התעצמה עד שהגיעה לשיא ביום חמישי השחור, 24 באוקטובר 1929. שיא של 12.9 מיליון מניות החליפו ידיים באותו יום.

בשעה 13:00 באותו יום (24 באוקטובר), נפגשו מספר בנקאים מרכזיים בוול סטריט כדי למצוא מוצא מהפאניקה והכאוס שהשתלטו על קומת המכירות[11]. הפגישה כללה את טומס וו. לאמונט, מנכ"ל של מורגן בנק; אלברט וויגין, מנכ"ל צ'ייס נשיונל בנק; וצ'ארלי אי. מיטשל, נשיא נשיונל סיטי בנק בניו יורק. הם בחרו בריצ'רד וויטני, סגן הנשיא של המסחר, לפעול בשמם. הודות לגב הפיננסי של הבנקים מאחוריו, החל וויטני להגיש הצעות לרכוש חבילות גדולות של מניות תעשיית הברזל בסכום גבוה בהרבה מערכן בשוק. בעוד הסוחרים מסתכלים, המשיך וויטני להציע סכומים דומים על חבילות דומות של מניות של חברות מבוססות, טקטיקה זו דומה לטקטיקה בה השתמשו כדי לסיים את הפאניקה שפרצה בנפילה של 1907. אולם במקרה זה, העצירה הייתה זמנית בלבד.

במהלך סוף השבוע, כוסו האירועים בצורה נרחבת על ידי העיתונות. ביום שני, 28 באוקטובר, "יום שני השחור" הראשון[12], משקיעים רבים נוספים החליטו לצאת מהשוק, וכתוצאה מכך ירידות המחירים המשיכו וגרמו לנפילה של 13%. למחרת, "יום שלישי השחור", 29 באוקטובר 1929, נסחרו כ-16 מיליון מניות[13][14][15]. היקף המכירות ב-29 באוקטובר 1929 היה "...שיא שלא ישבר כמעט 40 שנה, עד 1968."[14] הסופר ריצ'רד אם. סיילסמן כתב כי ב-29 באוקטובר - שמועות מכוונות, כי נשיא ארצות הברית הרברט הובר לא יטיל וטו על מכסי המגן, גרמו לנפילה נוספת בשוק."[16] וויליאם סי. דורנט הצטרף למספר חברים במשפחת רוקפלר וענקים כלכלים נוספים כדי לקנות כמות גדולה של מניות ובכך להפגין את האמון שלהם בשוק, אולם מאמציהם לא הצליחו לעצור את הנפילה. הדאו ג'ונס איבד עוד 12% באותו יום. הטיקר לא הפסיק לרוץ עד בערך 7:45 באותו ערב ובסך הכל השוק איבד 14 מיליארד דולר באותו היום, דבר שהביא את הפסדי השבוע לכדי 30 מיליארד דולר, פי עשרה יותר מאשר התקציב השנתי של הממשל הפדרלי, הרבה יותר ממה שהוציאה ארצות הברית במהלך כל מלחמת העולם הראשונה[17].

ממוצע הדאו ג'ונס בין 10/28/1929 ו-10/29/1929[18]
תאריךשינויאחוז השינוינסגר
28 באוקטובר 192938.33-12.82-260.64
29 באוקטובר 192930.57-11.73-230.07

ב-13 בנובמבר הגיע הדאו ג'ונס לשפל זמני כאשר הוא נסגר באתו יום על 198.60 נקודות. במשך מספר חודשים לאחר מכן החל השוק להתאושש, עד שהדאו ג'ונס הגיע לשיא משני של 294.07 נקודות ב-17 באפריל 1930. משם ואילך השוק התחיל בירידה קבועה עד שב-8 ביולי הגיע המדד לשיא שלילי של 41.22 נקודות, ובכך השלים ירידה של 89% מערכו בשיא. היה זה השפל הנמוך ביותר מאז המאה התשע עשרה[19].

יסודות כלכליים

ממוצע הדאו ג'ונס 1928–1939

הנפילה החלה לאחר בום של ספקולטיבים שהתרחש בסוף שנות העשרים, בום זה גרם למאות אלפי אמריקאים להשקיע בכבדות בשוק המניות, חלק גדול מהם לוו כסף כדי לקנות עוד מניות. המצב המשיך עד שבאוגוסט 1929, ברוקרים הלוו באופן קבוע כספים למשקיעים קטנים עד כדי למעלה משני שלישים מערך המניה אותה הם קנו. מעל 8.5 מיליארד דולר ניתנו בהלוואות[20], יותר מכל הכסף שנמצא במחזור בארצות הברית. העלייה במחירי המניות עודדה אנשים רבים להשקיע; אנשים קיוו שמחירי המניות ימשיכו להאמיר. הספקולנטים, אם כך, שפכו שמן למדורה ויצרו בועה כלכלית. ממוצע מכפיל הרווח (מחיר המניה לעומת הכנסת החברה) היה בספטמבר 1929 32.6[21], הרבה מעבר לנורמות ההיסטוריות. רוב הכלכלנים ראו באירוע זה את המאורע הדרמטי בהיסטוריה של הכלכלה המודרנית. ב-24 באוקטובר 1929 (מדד הדאו ג'ונס בדיוק עבר את השיא שלו ב-3 בספטמבר כאשר עמד על 381.17 נקודות), סוף סוף התהפך השוק, והחלה פניקת מכירות. בשנת 1931, הוקמה על ידי הסנאט "וועדת פיקורה" כדי ללמוד את הסיבות לנפילה. הקונגרס האמריקאי העביר ב-1933 חוק הקובע כי חייבת להתקיים הפרדה בין הבנקים המסחריים, המקבלים פיקדונות ומעניקים הלוואות, לבנקי השקעות המציעים חיתום מנפיקים ומפיצים מניות, איגרות חוב ושאר נירות ערך.

אחרי חווית הנפילה של 1929, שוקי המניות בכל העולם הוסיפו אמצעים כדי לעצור בצורה זמנית את המסחר במקרה של ירידות שערים חדות, בטענה כי אמצעים אלו ימנעו מקרי פאניקה דומים. הנפילה החד-יומית ב-19 באוקטובר 1987, הידועה גם כיום שני השחור, הייתה חדה אפילו יותר מהנפילה של 1929, כאשר מדד התעשייה של הדאו ג'ונס ירד 22.6%[12]. (יומים מאוחר יותר השווקים התאוששו, וקבעו את העלייה הגדולה ביותר ביום אחד מאז 1933).

אפקטים ודיון אקדמי

נפילת וול סטריט 1929 והשפל הגדול "... היו המשבר הכלכלי הגדול ביותר של המאה העשרים"[22]. "הפאניקה של אוקטובר 1929 הפכה לסמל לעיוות הכלכלי שאחז בעולם במהלך העשור הבא." [23] "ההתרסקות של 1929 גרמה 'לחוסר התמצאות ולפחד', אבל, 'השוק התחלף במהרה בהכחשה, רשמית ולאחיזת עיניים המונית.'[24]. "הנפילה במחירי מניות ב 24 וב 29 באוקטובר 1929... הופיעו כמעט במקביל בכל שוקי העולם חוץ מאשר ביפן." [25] לקריסה של וול סטריט הייתה השפעה מרכזית על כלכלת ארצות הברית והעולם, והייתה מקור לדיון אקדמי אינטנסיבי במספר תחומים - היסטורי, כלכלי ופוליטי - מאז התרחשות האירועים ועד היום. "יש אנשים המאמינים כי שימוש לרעה מצד חברות אחזקה תרמה לקריסה של 1929 בוול סטריט ולמיתון שבא בעקבותיו." "אנשים רבים מאשימים את הבנקים המסחריים, בכך שהיו יותר מדי להוטים לשים הפקדות בסיכון בשוק המניות."[26]

"הקריסה של 1929 הביאה את שנות העשרים הסוערות לעצירה פתאומית."[27] כפי שטען ההיסטוריון הכלכלי צ'ארלס קינדלברג, ב-1929 לא היו "...פתרונות של מוצא אחרון", שלו היו קיימים ו"מתורגלים כהלכה" היו מהווים "מפתח לקיצור ההאטה הכלכלית שנבעה מהמשבר."[25] הקריסה סימנה את תחילתן של השלכות נרחבות וארוכות טווח עבור ארצות הברית. השאלה המרכזית היא: האם "הקריסה של 29 גרמה למיתון?"[28], או שהיא נבעה מהתפוצצות בועת האשראי הכלכלית? הירידה במחירי המניות גרמה פשיטת רגל וקשיים מקרו-כלכליים ובכללם סגירת עסקים, פיטור עובדים ועוד קשיים הנובעים ממיתון כלכלי. ניתן לראות בעליה במספר הלא מועסקים ובמיתון תוצאה ישירה של הקריסה, אבל היא בשום פנים לא האירוע היחיד שתרם למיתון. בכל זאת מקובל לראות בנפילה את הגורם בעל ההשפעה הגדולה ביותר על האירועים שבאו בעקבותיו.

בין אם הניתוח נכון או לא, עבור כמעט כולם התוצאות היו איומות. "בנוגע לאספקט אחד של הקריסה מסכימים רוב המומחים האקדמים לגבי דבר אחד: הקריסה מחקה עושר של מיליארדי דולרים בבת אחת, התוצאה המיידית הייתה ירידה חדה בכוח הקניה."[28] הכישלון גרר ביקוש כלל עולמי ליתרות הזהב של ארצות הברית (זאת אומרת הדולר), וגרם לפדרל ריזרב להעלות את הריבית. כתוצאה מכך, כ-4,000 לווים נדחפו אל הקיר. כמו כן, החוק העוסק במכירה בחסר של ניירות ערך[29], הקובע כי "... מכירה בחסר של מניה מותר רק כאשר המחיר האחרון של המניה שנקבע היה בעליה", "... נקבע רק אחרי הקריסה ב-1929 כדי למנוע ממכירה בחסר לדחוף למטה את מחיר המניות"[30].

היסטוריונים רבים רואים בהתרסקות של וול סטריט ב-1929 חלק מתהליך היסטורי שהיה חלק מתאוריות בנוגע לשיגשוג ונפילה. לדברי כלכלנים, כגון יוזף שומפטר וניקולאי קונדרתיף, הקריסה הייתה אירוע היסטורי רגיל שהתרחש בתהליך המתמשך של מחזור כלכלי. ההשפעה של הקריסה גרמה להאצה לשלב הבא במחזור.

מילטון פרידמן, בספרו ההיסטוריה הכלכלית של ארצות הברית (A Monetary History of the United States), שנכתב יחד עם אנה שוורץ, מעלה את הטיעון כי מה שגרם ל"כיווץ הגדול" (המונח שבו מתאר פרידמן את המיתון הגדול) להיות כה חמור לא הייתה התהפכות הגלגל במחזור הכלכלי, מיסי המכס, או הקריסה ב-1929 של שוק המניות. מה שדחף את ארצות הברית למיתון העמוק, היה ההתמוטטות של המערכת הבנקאית במהלך שלושת הגלים של פאניקה במהלך השנים 1930-1933[31].

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Bierman, Harold. "The 1929 Stock Market Crash". EH.Net Encyclopedia, edited by Robert Whaples. August 11, 2004. URL http://eh.net/encyclopedia/article/Bierman.Crash
  • Brooks, John. (1969). Once in Golconda: A True Drama of Wall Street 1920-1938. New York: Harper & Row. ISBN 0-393-01375-8.
  • Galbraith, John Kenneth. (1954). The Great Crash: 1929. Boston: Houghton Mifflin. ISBN 0-395-85999-9.
  • Klein, Maury. (2001). Rainbow's End: The Crash of 1929. New York: Oxford University Press. ISBN 0-195-13516-4.
  • Klingaman, William K. (1989). 1929: The Year of the Great Crash. New York: Harper & Row. ISBN 0-060-16081-0.
  • Rothbard, Murray N. "America's Great Depression"
  • Salsman, Richard M. “The Cause and Consequences of the Great Depression” in The Intellectual Activist, .
  • “Part 1: What Made the Roaring ’20s Roar”, June, 2004, pp. 16–24.
  • “Part 2: Hoover’s Progressive Assault on Business”, July, 2004, pp. 10–20.
  • “Part 3: Roosevelt's Raw Deal”, August, 2004, pp. 9–20.
  • “Part 4: Freedom and Prosperity”, January, 2005, pp. 14–23.
  • Shachtman, Tom. (1979). The Day America Crashed. New York: G.P. Putnam. ISBN 0-399-11613-3.
  • Thomas, Gordon, and Max Morgan-Witts. (1979). The Day the Bubble Burst: A Social History of the Wall Street Crash of 1929. Garden City, NY: Doubleday. ISBN 0-385-14370-2.

הערות שוליים

  1. ↑ "Stock Markets Explained". Times Online. The most savage bear market of all time was the Hall Street Crash of 1929-1932, in which share prices fell by 89 per cent. 
  2. ↑ Economics focus: The Great Depression, האקונומיסט
  3. ↑ התגובה של וול סטריט לשפל האקונומיסט
  4. ↑ America gets depressed by thoughts of 1929 revisited הסאנדיי טיימס
  5. ↑ Edward Teach - CFO Magazine (1 במאי 2007). "The Bright Side of Bubbles - CFO.com". Cfo.com. בדיקה אחרונה ב-1 באוקטובר 2008. 
  6. ↑ Hakim, Joy (1995). A History of Us: War, Peace and all that Jazz. New York: Oxford University Press. ISBN 0-19-509514-6. 
  7. ↑ Jude Wanniski The Way the World Works ISBN 0895263440, 1978 מהדורת Gateway
  8. ↑ DJIA 1929 to Present (Yahoo! Finance)
  9. ↑ "U.S. Industrial Stocks Pass 1929 Peak", The הטיימס, 24 בנובמבר 1954, עמ'12.
  10. ↑ "Timeline: A selected Wall Street chronology". PBS. בדיקה אחרונה ב-30 בספטמבר 2008. 
  11. ↑ השפל הגדול, מאת רוברט גולדסטון, עמודים 39-40
  12. 1 2 The Panic of 2008?What Do We Name the Crisis? The Wall Street Journal
  13. ↑ "NYSE, New York Stock Exchange > About Us > History > Timeline > Timeline". Nyse.com. בדיקה אחרונה ב-1 באוקטובר 2008. 
  14. 1 2 Linton Weeks. "History's Advice During A Panic? Don't Panic : NPR". Npr.org. בדיקה אחרונה ב-1 באוקטובר 2008. 
  15. ↑ "American Experience | The Crash of 1929 | Timeline | PBS". Pbs.org. בדיקה אחרונה ב-1 באוקטובר 2008. 
  16. ↑ Salesman, Richard M. "The Cause and Consequences of the Great Depression, Part 1: What Made the Roaring '20s Roar" in The Intellectual Activist, ISSN 0730-2355, June, 2004, p. 16. ההדגש במקור.
  17. ↑ pbs.org - ניו יורק: סרט דוקומנטארי
  18. ↑ "Historical Index Data – Market Data Center". Wall Street Journal. בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2008. 
  19. ↑ Liquid Markets.
  20. ↑ "Crashes, Bangs & Wallops". Financial Times. בדיקה אחרונה ב-30 בספטמבר 2008. בסוף המאה העשרים ספקולציות בוצעו רק על ידי מקצוענים, אבל במהלך שנות העשרים של המאה העשרים "אמריקאים רגילים" השקיעו בבורסה של ניו יורק. עד אוגוסט 1929, ברוקרים הלוו למשקיעים קטנים בממוצע למעלה משני שליש מערך המניה אותה עמדו לקנות - סה"כ למעלה מ8.5 מיליארד דולר בהלוואות. 
  21. ↑ Shiller, Robert (17 במרץ 2005). "Irrational Exuberance, Second Edition". Princeton University Press. בדיקה אחרונה ב-3 בפברואר 2007. 
  22. ↑ Paulson affirms Bush assessment הוושינגטון טיימס
  23. ↑ Scardino, Albert (21 באוקטובר 1987). "The Market Turmoil: Past lessons, present advice; Did '29 Crash Spark The Depression?". New York Times. 
  24. ↑ Downtown bestiary Times Online
  25. 1 2 Crashes, Bangs & Wallops Financial Times
  26. ↑ Death of the Brokerage: The Future of Wall Street הרדיו הציבורי
  27. ↑ Kaboom!...and bust. The crash of 2008 הטיימס
  28. 1 2 The Market Turmoil: Past lessons, present advice; Did '29 Crash Spark The Depression? הניו יורק טיימס
  29. ↑ Practice has plenty of historical precedents - Financial Times
  30. ↑ Funds want ‘uptick’ rule back Financial Times
  31. ↑ Panic control וושינגטון טיימס
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.