יחסי ארצות הברית–צ'כיה
| יחסי ארצות הברית–צ'כיה | |
|---|---|
 |
|
 | |
| ארצות הברית | צ'כיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 9,833,517 | 78,867 |
| אוכלוסייה | |
| 332,639,102 | 10,702,498 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 19,490,000 | 375,900 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 58,592 | 35,123 |
| משטר | |
| רפובליקה נשיאותית | רפובליקה |
היחסים שבין ארצות הברית של אמריקה לבין הרפובליקה הצ'כית כוננו בשנת 1993 לאחר קריסת ברית המועצות וחלוקת צ'כוסלובקיה, וכיום שתי המדינות חברות בנאט"ו, ומתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים ביניהם. על פי דו"ח המנהיגות העולמית של ארצות הברית לשנת 2012, 39% מהצ'כים מרוצים מההנהגה האמריקנית, כאשר 26% אינם מסכימים ו-35% אינם בטוחים[1].
היסטוריה
צ'כוסלובקיה
נשיא ארצות הברית וודרו וילסון נטל חלק חשוב בהקמת צ'כוסלובקיה, ו-14 הנקודות של הנשיא וילסון, כולל הזכות של קבוצות אתניות להקים מדינות משלהם, היו בסיס האיחוד של הצ'כים והסלובקים. תומאס מסריק, נשיא צ'כוסלובקיה הראשון, ביקר בארצות הברית במהלך מלחמת העולם הראשונה, ועבד עם פקידים אמריקנים בפיתוח הבסיס של המדינה החדשה, ואף השתמש בחוקה האמריקנית כמודל לחוקה הצ'כוסלובקית הראשונה.
לאחר מלחמת העולם השנייה חזרה הממשלה הצ'כוסלובקית הגולה לצ'כוסלובקיה, והיחסים התקינים בין המדינות נמשכו עד לשנת 1948, כאשר הקומוניסטים תפסו את השלטון והקשרים התקררו במהירות. הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה באוגוסט 1968 סיבכה עוד יותר את היחסים בין ארצות הברית לצ'כוסלובקיה. ארצות הברית הפנתה את העניין למועצת הביטחון של האו"ם כהפרה של אמנת האו"ם, אך לא נקטה כל פעולה נגד הסובייטים.
לאחר מהפכת הקטיפה של 1989, היחסים הבילטרליים השתפרו מאוד, ודיסידנטים שפעלו בעבר בעידוד ארצות הברית ופעלו לשיפור זכויות האדם הגיעו לדרגות בכירות בממשלה. הנשיא ואצלב האוול בביקורו הרשמי הראשון כנשיא צ'כוסלובקיה, נאם בפני הקונגרס האמריקני ונקטע 21 פעמים על ידי תשואות הנוכחים. בשנת 1990, ביום השנה הראשון למהפכה, הבטיח הנשיא ג'ורג' בוש, בנוכחות קהל נלהב בכיכר ואצלב בפראג, תמיכה אמריקנית בבניית צ'כוסלובקיה דמוקרטית, וממשלת ארצות הברית אף עודדה באופן פעיל את השינוי הפוליטי והכלכלי.
ממשלת ארצות הברית התנגדה במקור לחלוקת צ'כוסלובקיה לשתי מדינות נפרדות, בשל החשש כי פיצול עלול להחמיר את המתחים הפוליטיים האזוריים הקיימים. עם זאת, ארצות הברית הכירה הן בצ'כיה והן בסלובקיה ב-1 בינואר 1993, ומאז, היחסים בין ארצות הברית לצ'כיה נותרו חזקים מבחינה כלכלית, פוליטית ותרבותית.
צ'כיה
בשנת 2003 ממשלת צ'כיה שלחה נציגות קטנה של מומחים לנשק כימי לכווית, על מנת לתמוך בפלישה האמריקנית לעיראק.
למרות התמיכה הממשלתית במלחמה, רוב מכריע של הצ'כים התנגדו לפלישה האמריקנית לעיראק, וסקר דעת קהל שנערך במרץ 2003 מצא כי למעלה מ-70% מהאוכלוסייה התנגדו למלחמה גם עם מנדט של האו"ם, ו-83% מהצ'כים התנגדו למלחמה בעיראק ללא מנדט. יתר על כן, באותו סקר עלה כי 82% מהצ'כים מאמינים כי ארצות הברית מבססת את מדיניות החוץ שלה "על פי כוחה והאינטרסים הכלכליים שלה", אולם ההתנגדות הצ'כית למלחמה לא הגיעה לרמה של הפגנות רחוב מסיביות, כמו אלה שנראו בערים אחרות בעולם, ב-15 בפברואר 2003 השתתפו 1,500 איש בעצרת נגד המלחמה בכיכר ואצלב בפראג.
ארצות הברית תכננה להציב מערכת הגנה מפני טילים בצ'כיה ובפולין, אולם רוסיה התנגדה לכך בכל תוקף, ובעקבות הלחץ הרוסי ביטל נשיא ארצות הברית ברק אובמה בשנת 2009 את התוכניות.
ביוני 2011 אמר שר ההגנה הצ'כי, אלכסנדר וונדרה כי ארצו נסוגה מהמערכת האירופית להגנה מפני טילים, וציין כי "נבקש הזדמנויות נוספות לצ'כיה להשתתף במערכת ההגנה בעתיד, אך זה לא משנה דבר על התמיכה שלנו בנאט"ו".
בינואר 2014 אישרה ממשלת צ'כיה מכירת 28 מטוסים צבאיים מסוג L-159 בעסקה בשווי של עד 25.8 מיליון דולר לארצות הברית.
בפברואר 2012 בעקבות מלחמת האזרחים הסורית שהתעצמה, נסגרה שגרירות ארצות הברית בסוריה, ולאחר שגם שגרירות פולין נסגרה, החלה שגרירות צ'כיה בסוריה לטפל באזרחים האמריקניים.
יחסים דיפלומטיים
ארצות הברית מחזיקה בצ'כיה שגרירות בפראג. מאידך, צ'כיה מחזיקה בארצות הברית שגרירות בוושינגטון די סי ו-25 קונסוליות באנקורג', אטלנטה, בוסטון, בולדר, בוזמן, באפלו, שארלוט, שיקגו, הונולולו, קנזס סיטי, לאס וגאס, ליטל רוק, לוס אנג'לס, ניו אורלינס, ניו יורק, אורלנדו, פילדלפיה, פיניקס, פיטסבורג, פורטלנד, סולט לייק סיטי, סן פרנסיסקו, סיאטל, סיינט פול וטמפל[2].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
 | ||
|---|---|---|
| המזרח התיכון | איחוד האמירויות הערביות • איראן • אלג'יריה • בחריין • טורקיה • ירדן • ישראל • כווית • לבנון • לוב • מצרים • מרוקו • סוריה • עומאן • ערב הסעודית • עיראק • קטר • תוניסיה • תימן | |
| אסיה | אוזבקיסטן • אינדונזיה • אפגניסטן • בהוטן • בנגלדש • ברוניי • הודו • הונג קונג • המלדיביים • הפיליפינים • טאיוואן • וייטנאם • טג'יקיסטן • טורקמניסטן • יפן • לאוס • מונגוליה • מזרח טימור • מיאנמר • מלזיה • נפאל • סין • סינגפור • סרי לנקה • פקיסטן • קוריאה הדרומית • קוריאה הצפונית • קזחסטן • קירגיזסטן • קמבודיה • תאילנד | |
| אירופה | אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בוסניה והרצגובינה • בלארוס • בלגיה • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הוותיקן • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונטנגרו • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צרפת • קוסובו • קפריסין • קרואטיה • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ | |
| אפריקה | אוגנדה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה • בוטסואנה • בורונדי • בורקינה פאסו • בנין • גאנה • גבון • ג'יבוטי • גינאה • גינאה ביסאו • גינאה המשוונית • גמביה • דרום אפריקה • דרום סודאן • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • טוגו • טנזניה • כף ורדה • ליבריה • לסוטו • מאוריטניה • מאוריציוס • מאלי • מדגסקר • מוזמביק • מלאווי • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • ניגריה • ניז'ר • נמיביה • סאו טומה ופרינסיפה • סודאן • סומליה • סיירה לאון • סיישל • סנגל • צ'אד • קומורו • הרפובליקה של קונגו • הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו • קמרון • קניה • רואנדה | |
| אמריקה | אורוגוואי • אל סלוודור • אנטיגואה וברבודה • אקוודור • ארגנטינה • ארצות הברית • איי בהאמה • בוליביה • בליז • ברבדוס • ברזיל • ג'מייקה • גואטמלה • גיאנה • גרנדה • דומיניקה • האיטי • הונדורס • הרפובליקה הדומיניקנית • ונצואלה • טרינידד וטובגו • מקסיקו • ניקרגואה • סורינאם • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • פנמה • פרגוואי • פרו • צ'ילה • קובה • קולומביה • קוסטה ריקה • קנדה | |
| אוקיאניה | אוסטרליה • איי מרשל • איי שלמה • ונואטו • טובאלו • טונגה • מיקרונזיה • נאורו • ניו זילנד • סמואה • פיג'י • פלאו • פפואה גינאה החדשה • קיריבטי | |
| צ'כוסלובקיה | ||
רישיון cc-by-sa 3.0