יסוד טרנס-אורני

יסוד טרנס־אורני הוא יסוד שמספרו האטומי גדול ממספרו האטומי של אורניום (92). כל היסודות הטרנס־אורניים נוצרו באופן מלאכותי, מלבד הנפטוניום והפלוטוניום^[1] שנמצאים בכמויות זעירות בעפרת אורניום. שאר היסודות הם תוצאה של "הפצצת" אטומים בחלקיקים שונים על־ידי שימוש במאיצי חלקיקים. רובם בעלי זמן מחצית חיים הקצר משמעותית מגילו של כדור הארץ, וגם אם היו קיימים בעת היווצרותו, דעכו זה מכבר.

חוסר היציבות של היסודות שמעבר לאורניום נובע מהמרחק הרב שבין הנוקלאונים בגרעין של אטום בגודל כזה. כדי שגרעין יהיה יציב, צריך הכוח הגרעיני (היוצר משיכה בין פרוטונים) להתגבר על הכוח החשמלי (היוצר דחיה בין פרוטונים). כיון שהכוח הגרעיני בין שני פרוטונים דועך מהר מאד ככל שהמרחק ביניהם גדל (מהר בהרבה מדעיכת הכוח החשמלי ביניהם), הוא אינו מצליח להתגבר על הדחיה החשמלית ביניהם בגרעינים גדולים מדי – כלומר, בגרעיני היסודות הטרנס־אורניים.

היסוד הבא בתור שטרם יוצר הוא אונונניום.

יסודות טרנס-אורניים

מספר אטומי (z)	שם	שנת גילוי/יצירה	מגלים/יוצרים	מוסד
93	נפטוניום	1940	פיליפ אבלסון, אדווין מקמילן	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
94	פלוטוניום	1941–1940	גלן סיבורג ואחרים	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
95	אמריציום	1944	אלברט גיורסו, גלן סיבורג ואחרים	פרויקט מנהטן
96	קוריום	1944	אלברט גיורסו, גלן סיבורג ואחרים	פרויקט מנהטן
97	ברקליום	1949	אלברט גיורסו, גלן סיבורג, סטנלי גרהרד תומפסון	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
98	קליפורניום	1950	אלברט גיורסו, קנת סטריט, גלן סיבורג, סטנלי גרהרד תומפסון	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
99	איינשטייניום	1952	אלברט גיורסו ואחרים	המעבדה הלאומית לוס אלמוס, המעבדה הלאומית לורנס ברקלי
100	פרמיום	1952	אלברט גיורסו ואחרים	המעבדה הלאומית לוס אלמוס, המעבדה הלאומית לורנס ברקלי
101	מנדלביום	1955	אלברט גיורסו, גלן סיבורג, סטנלי גרהרד תומפסון	המעבדה הלאומית לורנס ברקלי
102	נובליום	1958	אלברט גיורסו, גלן סיבורג, תורביורן סיקלאנד
103	לורנציום	1961	אלברט גיורסו, תורביורן סיקלאנד ואחרים
104	רתרפורדיום	1968	אלברט גיורסו, מאטי נורימה ואחרים
105	דובניום	1970	אלברט גיורסו, מאטי נורימה ואחרים
106	סיבורגיום	1974	אלברט גיורסו, מאטי נורימה, גלן סיבורג ואחרים
107	בוהריום	1981	פטר ארמברוסטר, גוטפריד מינצנברג ואחרים	מרכז הלמהולץ למחקר יונים כבדים, דרמשטאדט (גרמניה)
108	האסיום	1984
109	מייטנריום	1982
110	דרמשטטיום	1994	זיגורד הופמן ואחרים
111	רנטגניום	1994
112	קופרניקיום	1996
113	ניהוניום	2004	קוסוקה מוריטה	RIKEN, טוקיו (יפן)
114	פלרוביום	1999	יורי אוגאנסיאן ואחרים	המכון המאוחד למחקר גרעיני, דובנה (רוסיה)
115	מוסקוביום	2004
116	ליברמוריום	2000
117	טנסין	2010
118	אוגאנסון	2002

ראו גם

הערות שוליים

↑ G.T. Seaborg and M.L. Pearlman, J. Am. Chem. Soc. 70 1948, p. 1571

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0

This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.

[1] G.T. Seaborg and M.L. Pearlman, J. Am. Chem. Soc. 70 1948, p. 1571