ירושלמי על סדר קדשים

מסכת חולין מהתלמוד הירושלמי המזויף. נדפס בסעיני וואראהל (טרנסילבניה), בדפוס יעקב וידר בשנת תרס"ז

הירושלמי על סדר קדשים הוא פירוש התלמוד הירושלמי על סדר קדשים, החיבור אבד מאיתנו במהלך הדורות ואינו בידינו.
בתחילת המאה העשרים יצא לאור ירושלמי על סדר קדשים והתברר שהיה מעשה זיוף.

האם היה ירושלמי על סדר קדשים?

הרמב"ם כתב בהקדמתו למשנה: "וכן עשו חכמי ארץ ישראל מה שעשה רב אשי וחיברו התלמוד הירושלמי ומחברו הוא רבי יוחנן, ונמצא מן הירושלמי חמשה סדרים שלמים, אבל סדר טהרות לא נמצא לו תלמוד בשום עניין לא בבלי ולא ירושלמי אלא מסכת נדה כמו שזכרנו".
בעת הדפסת דפוס ונציה של הירושלמי כתב המוציא לאור שאין תחת ידיו את הירושלמי לקדשים והוא מקווה שימצא. גם החיד"א, במאה ה-18, סבר שהיה קיים ירושלמי על קודשים והוא נעלם[1]. דעה זו רווחת כיום בקרב רבים מהלומדים[דרוש מקור].

בקרב רבני המאה ה-19 ואנשי חכמת ישראל ניטש ויכוח בנושא. בין התומכים בקיום ירושלמי על קדשים היו יום-טוב ליפמן צונץ, בער ראטנער[2][3] וזאב וולף רבינוביץ מבריסק[4] ואברהם אהרן רבינוביץ[5]. בין המתנגדים נמנים זכריה פרנקל[6], יעקב רייפמן[7] ושלמה בובר אשר פרסם בשנת 1872 מאמר הטוען שמעולם לא היה ירושלמי על סדר קדשים[8]. ההנחה הרווחת היום בקרב החוקרים, במיוחד לאור שאין שרידים שלו בגניזה הקהירית, היא שלא היה קיים ירושלמי לקדשים.

ראיות הטוענים שלא היה קיים ירושלמי על קודשים:

  • כתב יד ליידן על כל הירושלמי שנכתב בזמן הראשונים, והוא המקור לירושלמי שבדפוס, אינו מכיל סדר זה.
  • הגניזה הקהירית שנמצאו בה קטעי ירושלמי לכ-60% ממנו, חלקם מהמאה השמינית, לא נמצא אף קטע אחד מסדר קדשים.
  • בספרי הראשונים אין כמעט ציטוטים מסדר קדשים של הירושלמי. עשרות ציטוטים שמיוחסים לירושלמי בסדר קדשים היוו מושא לדיונים. מצד אחד היו שטענו שהם מוכיחים שבפני הראשונים היה ירושלמי לסדר קדשים. לעומתם השוללים התייחסו לציטוטים וטענו שמדובר על אי הבנה או טעויות סופר [9].
  • הרמב"ם שמבואר בדבריו שכן היה תלמוד ירושלמי על סדר קדשים אינו מצטט ממנו מפורשות, למרות שהוא מתייחס לירושלמי בסדרים האחרים.
  • באיגרת פרקוי בן באבוי, שהיה תלמיד תלמידו של רב יהודאי גאון מהמאה התשיעית, כתוב שלבני ארץ ישראל נשתכח תלמודם על קדשים וטהרות[10].

אל מול טענות אלו עומדת העובדה, שאין ספק כי בתקופת הראשונים, ואף בתקופת הגאונים, עסקו מעט מאוד בסדר קדשים וגם כתבו עליו מעט מאוד. דבר שגרם גם לשיבושי גרסאות קשות בתלמוד הבבלי לסדר קדשים. ממילא היו פחות הזדמנויות לצטט אותו וכן טבעי הדבר שנעשו ממנו פחות העתקות וכתבי יד כי הלימוד בסדר זה כמעט נזנח לחלוטין.

ראיות הטוענים שהיה קיים ירושלמי על קדשים:

  • הרמב"ם כתב בהקדמתו למשנה: "וכן עשו חכמי ארץ ישראל מה שעשה רב אשי וחיברו התלמוד הירושלמי ומחברו הוא רבי יוחנן, ונמצא מן הירושלמי חמשה סדרים שלמים, אבל סדר טהרות לא נמצא לו תלמוד בשום עניין לא בבלי ולא ירושלמי אלא מסכת נדה כמו שזכרנו". מדברים אלו מוכח שבפני הרמב"ם עמד כתב יד של הירושלמי על סדר קדשים.
  • הרשב"ץ כתב בסוף פירושו למסכת קינים: "הסדר החמישי "חכמת" הוא סדר קדשים, שצריך חכמה יתירה שנמסר לכהנים שנאמר בהם "יורו משפטיך ליעקב", ובכל זה הסדר יש תלמוד בבלי גם ירושלמי, זולתי מסכת מדות שאין בה לא בבלי ולא ירושלמי, אלא שמקצת משניותיה שנויות ביומא ובזבחים ובמסכת תמיד. ובמסכת תמיד אין בה גמרא ירושלמית, ובקצת פרקים יש לנו גמרא בבלית. ובמסכת קנים האחרונה מזה הסדר אין בה לא גמרא ירושלמית ולא בבלית, וכדפירשנו אותה לפי עניות דעתינו".
  • התומכים מביאים מובאות של המאירי ושל הרשב"ץ מהם נראה שבפניהם היה ירושלמי על קדשים[11].
  • ראשונים נוספים ציינו לירושלמי קדשים, כדוגמת השגות הראב"ד הלכות ביכורים פ"ב ה"ו.

כפי הנראה כתבי היד הנדירים של ירושלמי קדשים הגיעו לרשותם של ראשונים בודדים, כפי שנראה שחלקים אחרים של הירושלמי לא היו בפני כל הראשונים [12].

שמועות על מציאת "ירושלמי על סדר קדשים" נפוצו מספר פעמים במהלך השנים. בשנת 1872 נשאל בהלבנון על שמועה שבוותיקן יש כתב יד של ירושלמי על סדר קדשים[13]. בירורים שנעשו עם ספריית הוותיקן העלו שאין בטענה ממש[14].

מעשה הזיוף

בתחילת תרס"ו (1905)[15] החל אדם שהציג עצמו כ"שלמה אלגאזי המכונה פרידלנדר", אשר כתב לפני כן פירוש בשם "חשק שלמה" על מסכת יבמות של הירושלמי, ללקט משאר סדרי הירושלמי סוגיות וקטעים הקרובים לסדר קדשים. פרידלנדר סיפר שלידי אחיו שבטורקיה נפל בדרך מקרה, כתב יד עתיק של הירושלמי על סדר קדשים, והוא הורשה להחזיק בו אך זמן קצר, ולהעתיקו. פרידלנדר גרם לבעל בית דפוס בעיירה סעאיני שבחבל סאטמר, טרנסילבניה, להאמין בתגלית ולהסכים להדפיס את הספר. הוא פרסם "קול קורא" המודיע לרבני הגולה על מציאת כתב היד, ועל הדפסתו הצפויה בתרס"ז.[16] פרידלנדר ציפה שה'מציאה' תתקבל בזרועות פתוחות, והוא ירוויח כסף רב ממכירת הספרים. אכן, רבנים ששמעו על 'גילויו' של הירושלמי האבוד, ובהם הרב שלום מרדכי שבדרון והרב אליעזר דייטש, הוקירו מאד את הגואל, וכתבו המלצות חמות בשבחו של פרידלנדר.

בתחילת אותה שנה התפרסמו כרכים של הירושלמי המזויף על המסכתות חולין ובכורות שבסדר קדשים, מלווים בפירוש שכתב פרידלנדר, ובעלילותיו המומצאות של כתב היד. הכרכים נרכשו על ידי אברכים ורבנים שהביעו שמחה על הוצאת הספר. אולם, זמן קצר לאחר מכן התפרסם מאמר מאת החוקר בנימין זאב באכר, שטען לדברים תמוהים בסדר הירושלמי. רבה של רוטרדם, הרב ד"ר דב אריה ריטר, כתב במפורש שהסדר מזויף[17].

הרוכשים שקודם שמחו על הוצאת הספר התלבטו כיצד להתייחס לספרים שרכשו. הרב מנחם זמבה, התלבט האם לשרוף או לגנוז את הספר ולבסוף החליט שבכל זאת מדובר על ליקוט טוב, אך בהמשך מכר את הספר[18]. הרב ירוחם פישל פרלא כתב שאמנם רובו מזויף, אך בכל זאת נראה שמשולבים בתוכו כמה קטעים של ירושלמי קדשים אמיתי מכתב יד[19].

בהמשך התברר גם כי פרידלנדר, שהציג עצמו כ-"ספרדי טהור", הוא יליד רוסיה ובעל כישרון לשפות, ואחרים, ביניהם הרב מאיר דן פלאצקי (בספרו "שאלו שלום ירושלים") הצטרפו לטענות. בנוסף, פרידלנדר כבר הסתבך בשנים קודמות עם סיפורי רמייה וכחש[20].

פרידלנדר החל להפיץ, בשמות בדויים, ספרים המגנים על התגלית ותוקפים את הרבנים שטענו כי מדובר בזיוף. אחד מהם הוא קונטרס "חרב נוקמת", שנתפרסם תחת השם "יוסף בן י. הכהן", ובה אסף הסכמות רבות מגדולי ישראל (אחד מהם הוא החפץ חיים, שאף החל להניח תפילין דרבינו תם בעקבות הירושלמי, אך בהמשך חזר בו)[21], שמעידים על כשרותו ואמינותו של הירושלמי סדר קדשים שלו. עם זאת, בסופו של דבר סדר הירושלמי הובא לפני גדולי רבני אירופה, ובראשם הרוגוצ'ובר, הרב מאיר שמחה מדווינסק והאדמו"ר מגור, בעל ה"אמרי אמת", ואלו פסקו פה אחד שהספר מזויף מעיקרו; הפרשה דעכה בשנת תרע"ג. יש אומרים שמאוחר יותר הודה פרידלנדר על דבר הזיוף, והתוודה ששמו אינו שלמה אלא זוסיא, והוא יליד ביישינקוביץ.

הרב חיים קניבסקי מספר כי בילדותו הכיר את פרידלנדר שהיה בעת זקנותו, והוא נוכח בעצמו כשהילדים היו מתקלסים בו על הזיוף והיה אומר להגנתו ″מה כבר עשיתי, בסך הכל לקחתי את כל הרמב″מים הקשים והכנסתי לשם″[22].

מקורות

לקריאה נוספת

  • מאמרים אודות הירושלמי קדשים המזויף והמו"ל שלו מאת הרב ברוך אבערלאנדער שליח חב"ד בבודפשט, נדפסו בקובץ "אור ישראל" (מאנסי) בחוברות הבאות, ומצויים לעיון חופשי באתר HebrewBooks:
  • על אודות קיומו של תלמוד ירושלמי לסדר קדשים: שערי חומת ירושלים, מבוא לתלמוד ירושלמי במהדורת דפוס וילנה.

קישורים חיצוניים

הירושלמי המזויף - טקסט

קישורים חיצוניים

הירושלמי המזויף - טקסט

הפולמוס על הירושלמי המזויף

דיון על קיומו של ירושלמי לקדשים

הערות שוליים

  1. ↑ שם הגדולים, חלק ב', ערך ירושלמי; שם הגדולים, חלק ב', בית ועד לחכמים ערך ירושלמי; מראית העין מעילה יז
  2. ↑ בער ראטנער, שיורי ברכה מכתב יד (ביקורת ספר), המליץ, 17 במרץ 1899
  3. ↑ שלמה בובר, דברי שלמה, המליץ, 21 באפריל 1899
  4. ↑ זאב וולף רבינוביץ, ‏דברים אחדים ע"ד ירושלמי מסדר קדשים, ירושלים (מאסף), כרך שביעי, חוברות א-ב, תרס"ו, עמ' 177-179, באתר HebrewBooks
  5. ↑ ירושלמי לסדר קדשים, הלבנון, 30 באוגוסט 1876
  6. ↑ א. אביגד, פרשת זיופו של הירושלמי לקדשים, הצופה, 5 באוקטובר 1956
    חיים לשם, הירושלמי לקדשים, הצופה, 26 באוקטובר 1956
  7. ↑ הערות, הכרמל, 22 בינואר 1863
  8. ↑ תשובה אם ניסדר ירושלמי לסדר קדשים, הלבנון, 18 בספטמבר 1872
  9. ↑ ראו למשל: שלמה בובר, ‏ירושלים הבניה, ירושלים, תרס"ו, עמ' 34-36, באתר HebrewBooks
  10. ↑ שלום שפיגל, "לפרשת הפולמוס של פירקוי בן באבוי", ליברמן ואחרים (עורכים), ספר היובל לכבוד צבי וולפסון, ירושלים תשכ"ה, עמ' רנג [יא]
  11. ↑ יוסף מרדכי דובאוויק, ‏גמרא דבי רב ישי, חיבור אבוד מתקופת הגאונים, ישורון - חלק כא - ניסן תשסט, באתר HebrewBooks
  12. ↑ ראה באריכות בערך תלמוד ירושלמי
  13. ↑ שאלה לחכמי עמנו יחיו, הלבנון, 2 באוקטובר 1872
  14. ↑ תשובה משולשת, הלבנון, 16 באוקטובר 1872
  15. ↑ בשורה טובה, קול מחזיקי הדת, 3 בנובמבר 1905
  16. ↑ צילום ה"קול קורא" בדבר הירושלמי
  17. ↑ הירושלמי סדר קדשים?, מחזיקי הדת, 4 ביוני 1908
  18. ↑ ברוך אבערלאנדער, ‏מסמכים חדשים אודות ש"י פרידלנדר והירושלמי קדשים שלו (ב), אור ישראל, חוברת מה (תשרי תשס"ז) עמודים קפז-רי, באתר HebrewBooks
  19. ↑ ברוך אבערלאנדער, ‏מסמכים חדשים אודות ש"י פרידלנדר והירושלמי קדשים שלו (ב), אור ישראל, חוברת מה (תשרי תשס"ז) עמודים קצא, באתר HebrewBooks
  20. ↑ פאלטאווא (לתקנת בנות ישראל), המליץ, 11 באפריל 1892
    פאלטאווא, המליץ, 25 באפריל 1892
    נבוכים אנחנו, המליץ, 13 במאי 1892
    הקץ לדברי רוח, המליץ, 1 ביולי 1892
    כאשר פתרנו כן היה, המליץ, 11 באוגוסט 1892
  21. ↑ אריה לייב פופקא, ‏תולדות וקורות חייו של בעל החפץ חיים, עמוד כז, באתר HebrewBooks
  22. ↑ הובא בין השאר בספר מנחת תודה לנכדו.
  23. ↑ למנויים בתשלום בלבד, ניתן לקרוא את החוברת המקוונת במאגר "אוצר החכמה".
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.