ליבונית

לִיבוֹנִית (līvõ kēļ נקראת גם ליווית) היא שפה נכחדת ממשפחת השפות האוראליות אשר דוברה בפי העם הליבוני, כיום נמצא בצפון-מערב לטביה. לשפה דמיון רב לאסטונית.

הליבונית נחלקת לשני ניבים, הניב המערבי המכונה 'ניב יושבי החוץ', והניב המזרחי המכונה 'ניב הדייגים'. השפה מתועדת במילון של קטונן, ומתוכה כ-3000 מילים הן מתוך הלשון הלטבית.

מילים ליבוניות נרשמו על ידי שלצר ב-1771. הטקסט הרצוף הקדום ביותר בליבונית הוא תרגום האוונגליון של מתי מ-1863, בין שתי מלחמות העולם הופיעו בליבונית כמה תרגומים, לוחות שנה, וחיבורים אחרים, ביניהם: קובץ שירים של קארל סטאלטה, ספר מקראות של פ. דאמברג, וכתב עת בשם Livli שיצא בהלסינקי.

דובר הליבונית האחרון, ברמת שפת-אם, נפטר ב-2007. קיימים עוד כמה עשרות דוברי ליבונית ברמת שפה שנייה בלטביה. משנת 2005 ניתן ללמוד ליבונית באוניברסיטת לטביה, כחלק מן הניסיון להחיות את השפה. דוברי ליבונית הוכרו בלטביה כמיעוט אתני.

הגיית השפה וכתיבתה

אותיות השפה רומזות בעיקר על אותיות הלטבית והאסטונית: Aa, Āā, Ää, Ǟǟ, Bb, Dd, Ḑḑ, Ee, Ēē, Ff, Gg, Hh, Ii, Īī, Jj, Kk, Ll, Ļļ, Mm, Nn, Ņņ, Oo, Ōō, Ȯȯ, Ȱȱ, Õõ, Ȭȭ, Pp, Rr, Ŗŗ, Ss, Šš, Tt, Țț, Uu, Ūū, Vv, Zz, Žž

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.