מוהאג'ר

מוהאג'ר
מידע בסיסי
ייעוד כטב"ם מודיעין
ארץ ייצור איראן  איראן
יצרן תעשיית קדס (QODS)
כניסה לשירות 2012
משתמשים איראן  איראן
סוריה  סוריה
חזבאללה  חזבאללה
סודאן  סודאן
ונצואלה  ונצואלה[1][2]
גרסאות 1, 2, 3, 4
מאפיינים כלליים
משקל 85-174 ק"ג (בהתאם לגרסה)
ממדים
אורך 2.9-3.64 (בהתאם לגרסה)
מוטת כנפיים 5.3 מ' (מוהאג'ר 4)[3]
ביצועים
מהירות 120-220 קמ"ש (בהתאם לגרסה)
טווח 50-150 ק"מ
תקרת גובה 24 אלף רגל
ראש קרב והנחיה

מוהאג'ר (בפרסית: مهاجر שפירושו "נודד"), היא סדרת כטב"מים תוצרת משרד ההגנה האיראני. מוהאג'ר הוא כטב"ם מודיעין המסוגל להיות מונחה לייזר.[4]

פיתוח

המוהאג'ר פותח במהלך מלחמת איראן-עיראק. בשנות ה-80 ניסה משה"מ לקבל מודיעין על המהלכים של הצבא העיראקי. ב-1981 הסתיים הפיתוח לאחר בניית ארבעה אבות-טיפוס. כבר במהלך הלחימה ביצע כ-619 גיחות והשיג תצלומי אוויר של קווי הכוחות העיראקים. ישנם דיווחים המעידים כי הוא נושא 6 משגרי רקטות מסוג RPG-7 לצורכי תקיפה, מה שייתכן מעמיד אותו לתואר ככטב"ם התקיפה הראשון בעולם שפעל במלחמה.

בהמשך לכך, איראן המשיכה בפיתוח של המערכת על מנת להגדיל את הטווח המקסימלי שלה, באמצעות יכולת טייס אוטומטי שאינו נדרש לתקשורת רדיו מתחנת שליטה ובקרה. כטב"ם זה יקרא מוהאג'ר 2. במהלך 2011 יוצרו יותר מ-200 כטב"מים מגרסת מוהאג'ר 2. מוהאג'ר 3 (המכונה "הודהוד") גרסה בעלת טווח גדול יותר. מוהאג'ר 4 פותח לאחר מכן על ידי הצבא האיראני ומשה"מ ובעל יכולות צילום טובות יותר ומוסגל להגיע לטווח גדול יותר.

פעילות מבצעית

במהלך מלחמת האזרחים באפגניסטן בשנות ה-90, כטב"מי המוהאג'ר סיפקו מודיעין על המתרחש בשטח. ב-2004 חזבאללה הטיס מוהאג'ר 4 מעל צפון ישראל למשך 5 דקות. הוא טס במהירות של 100 קשר ובגובה של 1,000 רגל ולאחר שחלף מעל העיר נהריה נפל בים. איראן מכרו 8 מוהאג'ר 4 לחזבאללה על פי פרסומים של העיתון א-שרק אל-אווסט.[5]

ב-2010 ארצות הברית חשפה כי בוונצואלה מפעל לייצור כטב"מים אשר תואר כ"מפעל איראני". בהמשך וונצואלה פרסמה כטב"ם בשם SANT Arpía הזהה למוהאג'ר 2 למעת שהוא מכיל מגלשיים אשר שומרות על המצלמה, אמצעי הבו נעשה שימוש במוהאג'ר 4. ישנם הטוענים כי וונצואלה חתנה על חוזה על סך 28 מיליון דולק לייצור מוהאג'ר 2 על אף סנקציות האוסרות על ייצוא אמל"ח מאיראן.[6][7]

במאי 2015, חיל האוויר הטורקי דיווח כי יירט כטב"ם מוהאג'ר שחדר לשטח האווירה של טורקיה.[8]

גרסאות

  • מוהאג'ר 1 - הגרסה הבסיסית שפותחה במלחמת איראן-עיראק
  • מוהאג'ר 2 - בעלת טווח מקסימלי גדול יותר של 50 ק"מ, מכילה מערכת טייס אוטומטי, יכולת שהייה של שעה וחצי באוויר.
  • מוהאג'ר 2N ("נוין"; משופר) - הוצג לראשונה ב-2014, בעל יכולת מעוף לטווח מקסימלי של 150 ק"מ ושהייה של 6 שעות. מצויד באמצעים אופטים משופרים.
  • מוהאג'ר 3 - המרכב שלו בעל צורה מחודדות ולא גלילית כמו מוהאג'ר 1 ומוהאג'ר 2. מגיע לטווח של 100 ק"מ ושהייה של 2–3 שעות.
  • מוהאג'ר 4 - עוצב מחדש ובעל כפניים מחודדות. מגיע לטווח של 150 ק"מ וגובה של 15,000 רגל, שהייה באוויר של 7 שעות. משקלו כפול מהגרסאות הקודמות. בעל שני תת-גרסאות שלו המכונות הודהוד ו"שהין"
  • מוהאג'ר 4 פוטוגרמטרי - כטב"ם צילום היכול לשאת אמצעים פוטורמטרים למיפוי עבור מטרות צבאיות ואזרחיות.[9]

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. ↑ Infodefensa, 2011-11-25)
  2. ↑ ABC.es 2012-06-14
  3. ↑ מידע טכני על כטב"ם המוהאג'ר, thearkenstone.blogspot.de
  4. ↑ Terrorists Develop Unmanned Aerial Vehicles, דצמבר 2004
  5. ↑ מוהאג'ר 4, Globalsecurity.org
  6. ↑ Iranian Mohajer-2 drone appears in Venezuela. Chavez’s building his own drone fleet with the help of Tehran. « The Aviationist, Theaviationist.com
  7. ↑ Los drones de Chávez esconden algo Capital América Abcblogs.abc.es
  8. ↑ Turkish Air Force shoots down not helicopter but Syrian drone - defense ministry, en.trend.az
  9. ↑ Iran unveils indigenous combat drone armed with missiles
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.