נובה סקוטיה
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||
נובה סקוטיה (באנגלית: Nova Scotia, הגייה: נובה סקושה, בצרפתית: la Nouvelle-Écosse, בגאלית סקוטית: Alba Nuadh) היא פרובינציה של קנדה לחוף האוקיינוס האטלנטי. שטחה 55,500 קמ"ר. נכון ל-1 באפריל 2015, מתגוררים בה 942,926 תושבים ובירתה היא הליפקס. פירוש השם בלטינית: "סקוטלנד החדשה".
היסטוריה
עד לפני כ-1,000 שנים התגוררו באזור אינדיאנים משבט מיקמאק.
החוקר ג'ון קאבוט ביקר בכף ברטון בשנת 1497, אך ההתיישבות האירופית הראשונה בנובה סקוטיה הייתה ההתיישבות הצרפתית באקדיה, שנוסדה עלי ידי פייר דוגה בשנת 1605 ונקראה פורט רויאל - עיר זו הייתה הבירה הראשונה של המושבה, ומראשוני היישובים בקנדה.
בשנת 1620 נשלחה קבוצה של סקוטים על ידי המלך צ'ארלס הראשון להקים את המושבה של "סקוטלנד החדשה" - "נובה סקוטיה", אולם לאחר שאנגליה חתמה על הסכם שלום עם צרפת, והטריטוריה נמסרה לשליטת הצרפתים, נאלצו הסקוטים לנטוש את משימתם טרם הקמת המושבה.
הצרפתים הקימו את מצודת לואיבור באי איל-רויאל כדי להגן על הכניסה לקוויבק מכיוון הים. במהלך מלחמת הצרפתים והאינדיאנים, בשנת 1758, כבשו הכוחות הבריטיים את המצודה.
אנשי הממשל הבריטי התנגדו לנוכחותם של האקאדים הקתולים דוברי הצרפתית, אשר מספרם עלה על מספר המתיישבים הבריטיים, ושסירבו להישבע אמונים לכתר הבריטי. בשנת 1755 החליט השלטון הבריטי לגרש את המתיישבים הצרפתיים - ורובם התיישבו בטריטוריית לואיזיאנה.
בשנת 1763 הפך האי קייפ ברטון לחלק מנובה סקוטיה, ובשנת 1769 נפרד האי סנט ג'ון מהפרובינציה (כיום זהו אי הנסיך אדוארד) והפך למושבה עצמאית. ב-1784 הפך החלק המערבי של המושבה למושבה נפרדת (כיום - פרובינציית ניו ברנזוויק. קייפ ברטון הפך למושבה עצמאית בשנת 1784 אולם ב-1820 אוחד מחדש עם נובה סקוטיה.
במחצית השנייה של המאה ה-18 ובמהלך המאה ה-19 נמשכה הגירת מתיישבים מהממלכה המאוחדת לאזור, רבים מהם היו מהגרים מסקוטלנד. בשנת 1848 הפכה המושבה למושבה בעלת שלטון עצמאי, והייתה אחת הפרובינציות המקוריות שייצרו את הקונפדרציה של קנדה בשנת 1867.
גאוגרפיה
חלקה היבשתי וגם חלקה הגדול של פרובינציית נובה סקוטיה הוא חצי אי הנושא שם זהה, המחובר ליבשת צפון אמריקה (ולפרובינציית ניו ברנזוויק) במצר צ'יגנקטו . קייפ ברטון הוא אי גדול מצפון מזרח לחצי האי ומהווה חלק מהפרובינציה. האי מופרד מחצי האי נובה סקוטיה על ידי מצר קנסו שאותו אפשר לחצותו דרך סוללת קנסו . הפרובינציה כוללת בנוסף גם את האי סייבל, השוכן כ-180 ק"מ דרום-מזרחית לחצי האי נובה סקוטיה, שנודע בשל הספינות הטרופות הרבות שלחופיו, ואת האי קייפ סייבל בחודו הדרומי של חצי האי (וכן איים קטנים אחרים נוספים).
מדרום-מערב לחצי האי נובה סקוטיה ועד לקייפ קוד, שוכן מפרץ מיין .
נובה סקוטיה היא אחת מהפרובינציות הקטנות ביותר בקנדה בשטחה, והיא גדולה רק מפרובינציית אי הנסיך אדוארד. העיר הגדולה ביותר ובירתה של הפרובינציה נובה סקוטיה היא הליפקס.
דמוגרפיה
כ-3% בלבד דוברי השפה הצרפתית, ויתר התושבים דוברי אנגלית. מרבית התושבים נוצרים,על הזרמים השונים.
כלכלה
כלכלת נובה סקוטיה נמצאת בירידה ב-20 שנים האחרונות, עקב ירידה בביקוש במשאבים. ענפי הדיג והכריה נפגעו, עם זאת תעשיית הטכנולוגיה והתיירות מתפתחות.
אזכורים תרבותיים
עלילת סדרת ספרי "האסופית" מתרחשת בחלקה בנובה סקוטיה, בה היה מיקומו של בית היתומים של אן שרלי עד שאומצה.
ראו גם
- האי קייפ ברטון
- סייבל
- מפרץ פאנדי - הפרשי הגאות והשפל הגדולים בעולם
- האספה המחוקקת של נובה סקוטיה
קישורים חיצוניים
- נובה סקוטיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| הפרובינציות והטריטוריות של קנדה | ||
|---|---|---|
| פרובינציות |           |
 |
| טריטוריות |    | |
 סמל | ||
|---|---|---|
| צפון אפריקה | אגוז (1506-1525) • אל קאסר אס-סגיר (1458-1550) • ארזילה (1471-1550, 1577-1589) • אזמור (1513-1541) • סאוטה (1415-1640) • מזאגאן (1485-1550, 1506-1769) • אסואירה (1506-1525) • ספים (1488-1541) • אגאדיר (1505-1769) • טנג'יר (1471-1662) • ואדאן (1487-אמצע המאה ה-16) | |
| אפריקה שמדרום לסהרה: | אקרה (1557-1578) • אנגולה (1575-1975) • אנובון (1474-1778) • ארגן (1455-1633) • קבינדה (1883-1975) • כף ורדה (1642-1975) • סאו ז'ורז'ה דה מינה (1482-1637) • ביוקו (1478-1778) • חוף הזהב הפורטוגזי (1482-1642) • גינאה ביסאו (1879-1974) • מלינדה (1500-1630) • מומבסה (1593-1698, 1728-1729) • מוזמביק (1501-1975) • קילווה קיסיוואני וסונגו מנארה (1505-1512) • טירת סאו זואו בפטיסטה דה אז'ודה (1680-1961) • סאו טומה ופרינסיפה 1753-1975 • סוקוטרה (1506-1511) • זנזיבר (1503-1698) • זיגינשור (1645-1888) | |
| מערב אסיה: | בחריין (1521-1602) • הורמוז (1515-1622) • מסקט (1515-1650) • בנדר עבאס (1506-1615) | |
| תת היבשת ההודית: | ציילון הפורטוגזית (1518-1658) • לקשאדוויפ (1498-1545) • האיים המלדיביים (1518-1521, 1558-1573) • וסאי-ויראר (1535-1739); מומבאי (1534-1661); קז'יקוד (1512-1525); קנאנור (1502-1663); צ'אול (1521-1740); צ'יטגונג (1528-1666); קוצ'י (1500-1663); קנור (1536-1662); דאדרה ונאגר הבלי (1779-1954); דמאן (1559-1962); דיו (1535-1962); גואה וגואה העתיקה (1510-1962); הוגלי (1579-1632); נגפטינאם (1507-1657); פוליקאט (1518-1619); פאליפורם (1502-1661); סלסט (1534-1737); מצ'יליפטנאם (1598-1610); מנגלור (1568-1659); סוראט (1540-1612); טהואוטהוקודי (1548-1658); סן תומא דה מליאפור (1523-1662; 1687-1749) | |
| מזרח אסיה: | איי בנדה (המאה ה-16 עד המאה ה-18) • פלורס (המאה ה-16 עד המאה ה-19) • מקאו (1557-1999) • מקאסאר (1512-1665) • מלאקה (1511-1641) • איי מאלוקו (אמבון 1576-1605, טרנאטה 1522-1575, טידורה 1578-1650) • נגסאקי (1571-1639) • טימור הפורטוגזית (1642-2002) | |
| צפון אמריקה: | ניופאונדלנד (1501–1570?) • לברדור (1501-1570?) נובה סקוטיה (1519–1570?) | |
| מרכז ודרום אמריקה: | ברזיל (1500-1822) • ברבדוס (1536-1620) • הפרובינציה הציספלאטינית (1808-1822) • גיאנה הצרפתית (1809-1817) • קולוניה דל סקרמנטו (1680-1777) | |
| מדיירה והאיים האזוריים | שתי קבוצות איים אלה היוו חלק מהאימפריה הפורטוגזית החל במאה ה-15, וב-1976 היו למחוזות אוטונומיים. | |