נמל התעופה הבינלאומי בוריספיל
נמל התעופה הבינלאומי בוריספּיל | |||||
---|---|---|---|---|---|
![]() | |||||
![]() תצלום אווירי של נמל התעופה | |||||
נתוני השדה | |||||
| |||||
סוג השדה | ציבורי | ||||
מפעיל | ממשלת אוקראינה | ||||
עיר סמוכה | קייב | ||||
בסיס ל | יוקריין אינטרנשיונל איירליינס | ||||
קואורדינטות | 50°20′41″N 030°53′36″E / 50.34472°N 30.89333°E | ||||
גובה מעל פני הים | 427 רגל 130 מטר | ||||
נמל התעופה הבינלאומי בוריספיל | |||||
מסלולי טיסה | |||||
כיוון מגנטי |
אורך | סוג מסלול | |||
רגל | מטר | ||||
18L/36R | 13,123 | 4,000 | אספלט | ||
18R/36L | 11,483 | 3,500 | אספלט | ||
סטטיסטיקה (2016) | |||||
נוסעים | 8,650,000 | ||||
תנועות מטוסים | 75,280 |
נמל התעופה הבינלאומי בוריספּיל (באוקראינית: "Міжнародний аеропорт "Бориспіль) הוא נמל תעופה בינלאומי הממוקם כ־6 ק"מ מערבית לבוריספיל וכ־29 ק"מ מזרחית לקייב, בירת אוקראינה. הנמל הוא הגדול באוקראינה. הוא משמש את מרבית הטיסות הבינלאומיות אליה וממנה, והוא אחד משלושת נמלי התעופה המשרתים את קייב, יחד עם נמלי התעופה נמל התעופה הבינלאומי קייב ז'וליאני ואנטונוב.
היסטוריה
ב־22 ביוני 1959 הורתה ממשלת הרפובליקה האוקראינית על הקמת מתקן תעופה אזרחית לשדה התעופה ששכן סמוך לבוריספיל, ושימש עד אז לתעופה צבאית בלבד. ב־7 ביולי באותה שנה נפתח הנמל לטיסות אזרחיות ונקרא "קייב צנטרלני" (מילולית: "קייב מרכז"). הטיסה הסדירה הראשונה הייתה של מטוס טופולב Tu-104 ממוסקבה, שנשא 100 נוסעים וכ־1,600 ק"ג של מטען. קווי הטיסה הסדירים הראשונים שהוקמו אל נמל היו אל וממוסקבה וסנקט פטרבורג (אז לנינגרד).
בנובמבר 1960 הפך הנמל באופן רשמי לבסיסם של מספר מטוסי Tu-104 ו־An-10, בניגוד למטוסים הקודמים שבסיסם היה במוסקבה ובערים אחרות בברית המועצות. בשנת 1963, הקים מינהל התעופה האוקראיני מחלקה שכללה את נמל התעופה בוריספיל ואת קבוצת המטוסים שסופחו אליו. במהלך שנות ה־60 וה־70 קבוצת מטוסים זו גדלה לאין ערוך, ובשנת 1974 כללה ארבעה ציים של מטוסי טורבו־מניפה (טופולב Tu-104, טופולב Tu-134 וטופולב Tu-154) ושני ציים של מטוסי טורבו־פרופ (איליושין Il-18). בשנת 1965 נפתח טרמינל נוסעים חדש, ומאוחר יותר באותה שנה הותקנה בנמל מערכת סיוע נחיתה אוטומטית.
בשנות ה־80 החל הנמל לקבל טיסות בינלאומיות, ולצורך כך הוקמו בו גופי ביקורת הגבולות ומכס. עם זאת, אזרחים סובייטים מן השורה לא הורשו לטוס מקייב אל מחוץ לברית המועצות, ולצורך כך נדרשו לטוס ממוסקבה בלבד. עד שנותיה האחרונות של המלחמה הקרה, הנמל שימש גם את חיל האוויר הסובייטי וחנה בו רגימנט תובלה אווירי שהורכב ממטוסי איליושין Il-76.
בשנת 1993, במסגרת רה־ארגון במשרד התחבורה של אוקראינה, הוקמה מחלקה ייעודית של חברת אייר אוקראינה להפעלת טיסות מהנמל. ההגבלות על היעדים והנוסעים הוסרו, ומאז כמות הטיסות והנוסעים העוברים בנמל נמצאת בנסיקה מתמדת. כיום הנמל הוא אחד העמוסים במזרח אירופה, ובשנת 2008 עברו בו מעל שישה מיליון נוסעים, והוא מחזיק באופן מתמשך בנתח של בין 60% ל־70% משוק התעופה באוקראינה. הנמל משמש כבסיסן של חברות התעופה האוקראיניות Windrose Airlines ואוקראין אינטרנשיונל איירליינס. ומשמש כשער כניסה (האווירית) לאוקראינה לרוב הנוסעים לאומן.
בתי נתיבות
כיום פועלים בנמל ארבעה בתי נתיבות:
- טרמינל B - משמש בעיקר את הטיסות המקומיות.
- טרמינל C - משמש למטוסי עסקים ואח"מים.
- טרמינל D - נפתח במאי 2012 ומשמש את רוב הטיסות הבינלאומיות.
- טרמינל F - נפתח ב־21 בספטמבר 2010 ומשמש בעיקר את טיסות חברת "יוקריין אינטרנשיונל איירליינס".
קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי של נמל התעופה (באנגלית, ברוסית ובאוקראינית)

רישיון cc-by-sa 3.0