סוחוי 17
| סוחוי 17 | ||
|---|---|---|
 | ||
| הנתונים לדגם M | ||
| מאפיינים כלליים | ||
| סוג | מטוס תקיפה | |
| צוות | 1 | |
| ממדים | ||
| אורך | 17.75 מטר | |
| גובה | 4.75 מטר | |
| מוטת כנפיים | 9.90-13.70 מטר | |
| שטח כנפיים | 40.1 מ"ר | |
| משקל המראה מרבי | 19,000 ק"ג | |
| ביצועים | ||
| מהירות מרבית | 2,304 קמ"ש (1.6 מאך) | |
| טווח טיסה מרבי | טווח: 2500 ק"מ | |
| סייג רום | 18,000 מטר | |
| חימוש | ||
| תותחים | 2 תותחי 30 מ"מ NR-30 בעלי 70 פגזים לכל אחד | |
| טילים | טיל אוויר-אוויר מונחה חום AA-2 להגנה עצמית | |
| פצצות | עד 3,175 ק"ג חימוש חיצוני על 8 נקודות תלייה | |
| הנעה | ||
| טורבו-סילון יחיד בעל מבער אחורי, (Lyulka AL-21F-3 המספק דחף של 24,948 ליברות) | ||
הסוחוי Su-17 (ברוסית: изделие С32; קוד דיווח נאט"ו : Fitter, פיטֶר) הוא מטוס תקיפה סובייטי שפותח ממטוס היירוט סוחוי 7.
קרוב ל-3,000 מטוסים מדגם זה ונגזרותיו נבנו בין השנים 1966 ל-1991, והמטוס יוּצָא במספרים גדולים למדינות הגוש המזרחי והמזרח התיכון, בהן נטל חלק בעיקר במלחמת יום הכיפורים. גרסאות היצוא סומנו Su-20 (מקביל ל-Su-17M הסובייטי) ו-Su-22 (מקביל ל-Su-17M2 ,M3 ו-M4).
פיתוח המטוס
פיתוח המטוס החל בשנות ה-60 במשרד התכנון של פאבל סוחוי, כאשר הסוחוי 17 החל כניסיון לפיתוח גרסה משופרת של הסוחוי 7, והשינוי המשמעותי ביותר היה החלפת כנף הדלתא בכנף בעלת גאומטריית כנף משתנה שרק חלקיה החיצוניים נעים. מטוס ניסוי מדגם סוחוי 7 שהוסב לתצורה זו טס לראשונה ב-2 באוגוסט 1965 בכינוי Su-7IG (ברוסית: изменяемой геометрии - גאומטריה משתנה). תוצאות הניסוי היו משביעות רצון, כאשר המטוס נשא מטען במשקל כפול לטווח גדול ב-30% מהסוחוי 7, תוך שימוש במסלול המראה קצר פי שניים. חיל האוויר הסובייטי הצטייד במטוס החל משנת 1972.
| מטוסים תוצרת סוחוי | ||
|---|---|---|
| מטוסי קרב | סוחוי 27 • סוחוי 30 • סוחוי 33 • סוחוי 35 • סוחוי 37 • סוחוי 47 • סוחוי-57 | .jpg.webp) |
| מטוסי תקיפה | סוחוי-7 • סוחוי 17/20/22 • סוחוי 24 • סוחוי-25 • סוחוי 34 • סוחוי 2 | |
| אבות טיפוס | סוחוי P-1 • סוחוי T-4 • סוחוי Su-47 • סוחוי FGFA | |
| מטוסי אימון | סוחוי 29 | |
| מטוסי נוסעים | Su-38 • Su-80 • סופרג'ט 100 • KR-860 | |