סמינר לבנות
סמינר לבנות הוא מוסד לימוד לבנות חרדיות, שמשמש ללימודים תיכוניים ועל-תיכוניים (כיתות י"ג-י"ד).
ראשונה ובולטת בתחום זה היא רשת סמינר בית יעקב אך פועלים גם בתי ספר נוספים, כגון סמינר נתיב החינוך בירושלים.
סמינר בית יעקב
התפתחותה המהירה של רשת בתי הספר לבנות "בית יעקב", בסוף העשור השני של המאה ה-20 הובילה לצורך דחוף במורות. לפיכך ב-1922 הקימה שרה שנירר בקרקוב, ברחוב סטניסלבה 10, סמינר למורות בהנהלתה. קורס קיץ מרוכז למורות שהתקיים במשך חודשיים ימים ענה על צורך ראשוני זה והיווה בהמשך את התשתית להקמתו של תיכון רשמי וסמינר למורות בית יעקב, שזכו להכרתו של משרד החינוך הפולני. מי שהפך את הסמינר למבוסס יותר היה ד"ר שמואל דויטשלנדר, אז יו"ר קרן התורה, אותו פגשה שנירר בכינוס אגודת ישראל בקרקוב.
בעשורים הראשונים לקום מדינת ישראל פעל מספר מצומצם של סמינרים בהם למדו בנות ללא הבדלי זרמים או עדות. עם הסמינרים הוותיקים נמנים סמינר הישן הירושלמי, סמינר שרנסקי וסמינר וולף שקהל היעד שלהם היה תושבות המרכז. עם השנים נפתחו סמינרים של זרמים חסידיים שונים, ביניהם סמינר וויז'ניץ הבני ברקי ובהמשך נפתחו סמינרים של חסידויות אחרות כמו גור או בעלז. מאוחר יותר נפתחו גם סמינרים ליטאים. בירושלים היה זה הסמינר החדש ובהמשך גם סמינר דרכי רחל ואחרים.
באירופה בולטים שני סמינרים, שניהם בבריטניה, בגייטסהד ובמנצ'סטר. לשניהם מגיעות גם בנות מחוץ לבריטניה, בעיקר מרחבי אירופה אך גם מישראל ומארצות הברית. בסמינרים אלו יש פנימייה, מה שמבדיל אותן מהסמינרים בישראל בהם הבנות בדרך כלל ישנות בבית הוריהן, וכן החינוך להשקפה תורנית רחב יותר ומאידך לימודי החול מועטים ואינם כוללים קבלת תואר. חלק מהבנות הלומדות בסמינרים אלו, באות ללמוד לימודי מקצוע בסמינרים בישראל.
רישיון cc-by-sa 3.0