חורבת תנור ועין תנור
| ||||||||||||||||||||
.png.webp)
חורבת תנור (בערבית: خربة التنور), הנקרא גם "עלר תחתון" ("علار السفلي"), היה כפר ערבי פלסטיני בנפת ירושלים, ליד היישוב עלר. הכפר ננטש במלחמת העצמאות ב-21 באוקטובר 1948 תחת מבצע ההר. החורבה ממוקמת כ-18.5 ק"מ ממערב לירושלים. עין תנור הוא מעיין ניקבה קצר המאפשר הליכה זקופה במים הרדודים לאורך כ- 20 מ' עד לחדר הנביעה[1]. המעיין נחפר לשם הגברת זרם המים במקור.
היסטוריה
בתקופת הצלבנים
במהלך המאה ה-12 השתכן במקום מנזר כפרי הבנוי ממספר קשתות, קיר חוצץ וקפלה. הארכאולוג הבריטי דניס פרינגל (גר') טען שהמבנה הוקם בשנת 1169 והיה בית נזירים ציסטרסיאנים בשם "סלואטיו" (באנגלית: "Saluatio").
נמצאו שני מסמכים המתוארכים למאה ה-13 בהם כתוב כי ההכנסה של הכפר הושקעה בבית ספר מצפון להר הבית.
בתקופה העותמאנית
חורבת תנור מוזגה לאימפריה העות'מאנית בשנת 1517 ביחד עם פלשתינה (ארץ ישראל). ובשנת 1596 הופיעה בטאבו בשם "עלר התחתונה" באותו מחוז של ירושלים תחת אוכלוסייה של 7 משקי בית. העות'מאנים הטילו עליהם מס של 33.3% על חיטה, שעורה, זיתים ויבולי קיץ. מבקר כתב בשנת 1875 שאוכלוסיית המקום הייתה 400 איש אך המקום ננטש עד למאה ה-20.
בתקופת המנדט הבריטי
בשנות המנדט המאוחרות המקום הוכרז ככפר. שש משפחות ערביות מבית עיטאב התיישבו בהריסות מהתקופה הצלבנית בסכסוך על מים, שטח ודרכים עם המתיישבים מעלר. הסכסוך הסתיים כשהמקום ננטש ב-1948.
בתקופה הישראלית
המקום נכבש בשנת 1948 על ידי חטיבת הראל תחת מבצע ההר שהיה במהלך מבצע יואב. בשנת 1992 נחקר המקום ושש מתוך עשרת הבתים שהיו שם נהרסו. המקום מוזג עם עלר והישוב הקרוב ביותר כיום הוא מטע.