ע'ויר אבו שושה
|
ע'ויר אבו שושה (בערבית: غوير ابو شوشة) היה כפר ערבי, אשר שכן בקרבת קיבוץ גינוסר, כ-8 ק"מ צפונית לטבריה.
הכפר נקרא על שמו של "קדוש" מוסלמי (אבו שושה, פירושו בעל הבלורית הפרועה) והוא שכן בחלקו התחתון של נחל צלמון. מי מעיינות הנחל, בעיקר מעין עין רביד, (עין א-רובדייה בערבית) שימשו גם להפעלת טחנות קמח שעמדו בכפר.
הכפר מוזכר בספרו של חובב ציון שמעון ברמן "מסעות שמעון" משנות ה-70 של המאה ה-19.
ב-1945 היו בכפר 1,240 תושבים[1]
במלחמת העצמאות, בעקבות נפילת טבריה באפריל 1948 שעוררה בהלה בקרב תושבי הכפרים באזור הכנרת, נמלטו גם תושבי הכפר.[2]
מהכפר נותר קבר שיח' ששימש לפולחן, קבר "א-שיח' מחמד".[דרוש מקור] בקרבת הכפר אתר ארכאולוגי בשם "ח'רבת אבו שושה".[דרוש מקור]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, ראו כאן
- ↑ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים, עם עובד, עמ' 144 ו-181
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.