פרדוקס הלכתי

יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: נראה כמו ספר חידות תורניות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

בספרות התורנית, פרדוקס הלכתי הוא באופן שנמצאת סתירה ביחס למעשה מסוים בין כמה דינים הסותרים זה את זה. ובחלקם[1] הופכים לגלגל אין-סופי. התופעה מצויה למדי, למרות שאין עליה דיון נרחב אפילו בקרב האחרונים. ספרים העוסקים בה התחברו בשנים האחרונות. דוגמאות לסוגים מסוימים של 'גלגלים' מצינו כבר בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי ובדברי הראשונים. ישנם מספר סוגי גלגלים ומספר שיטות לגבי הגישה ההלכתית הנכונה אליהם. בניגוד לפרדוקסים אחרים, פרדוקס הלכתי לא בא חלילה לערער או לטעון כנגד ההלכה או הנחת חז"ל, אלא לגרום למעיין בו להבין את החילוק בין שני הדינים, או למצוא יישוב לשני ערכים במעשה אחד הנראים כסותרים זה את זה[2], או לקבוע כלל ברור כיצד לנהוג כשעולה סתירה בדמות גלגל החוזר.

דוגמאות לפרדוקסים הלכתיים שנידונו בספרי האחרונים

פרדוקס קידוש החודש

מעשה בשני אנשים שבאו לסנהדרין ביום ל' לחודש אב והעידו שראו את מולד הלבנה, ובהתאם החליט בית הדין להכריז על אותו היום כ-א' באלול. לפני שהספיקו להכריז כך, הגיעו לבית הדין שני עדים אחרים להזים את עדותם של העדים הראשונים או לפסלם, שני עדים אלה יהיו ביום א' לחודש אלול בני 13 (בני מצווה) וכשירים לעדות מאותו יום.

לפי הדין היהודי, אם עדות העדים הראשונים הוזמה (או שהעדים נפסלו) על ידי העדים שבאו אחריהם, ולא נכריז על אותו היום כ-א' באלול, הוא יחשב עדיין להיות יום ל' באב. מאחר שכך לא מלאו לעדים שבקבוצה השנייה 13 שנים, וממילא עדותם אינה עדות, ואין בדבריהם כדי לְהָזֵם את עדות העדים הראשונים. משכך יש לקבל את עדות העדים הראשונים, ולהכריז על היום להיות א' באלול. אם כך, העדים השניים כבר הגיעו לגיל 13 וכשרים לעדות, ולכן יש לקבל את עדותם המזימה את זו של העדים הראשונים, וחוזר חלילה[3].

מסקנות הלכתיות

תשובת המנחת חינוך עצמו היא שעדות העדים הראשונים מתקבלת, כיוון שבשעת העדתם, בטרם נתקדש החודש על פיהם, הם עדים כשרים, שכן אין באפשרות העדים האחרונים הקטנים לפסלם, ואנחנו לא צריכים לחשוב מה יקרה לאחר שיתקדש החודש וישתנה המצב. ואם באו העדים המזימים לאחר שנגמר הדין והחודש קודש, הרי בהזמתם או פסילתם של העדים הראשונים אין כל בעיה, שכן החודש שנתקדש ישאר כזה על פי כללי קידוש החודש שגם קידוש בשגגה ובהטעיה ואף בזדון - מתקבל.

לעומת זאת בספר דרך המלך כתב שכיון שיש לנו פרדוקס - אנחנו לא מקדשים את החודש. שכל מקום שיש פרדוקס צריך להשאיר את המצב כמו שהוא לפני שהגיע הפרדוקס.

ובספר מנחת סולת כתב שאין כלל פרדוקס, והעדים השניים פסולים גם אם נכריז את אותו היום להיות א' באלול והעדים יהיו גדולים, כי כל עד שיש לו אינטרס פסול להעיד באותו נושא, וכאן יש לעדים השניים אינטרס שלא יתקדש החודש, שהרי על ידי ההכרזה שהיום יהיה א' באלול הם יהפכו להיות גדולים, ואם יעשו עבירה באותו יום יתחייבו בעונש, והם מעדיפים לדחות את ההכרזה של א' באלול למחרת כדי להתחייב במצוות רק למחרת.

פרדוקס קדימה בברכות

היו לפניו תפוח בננה ותמר, וזה סדר חביבותם אצלו. כשברכותיהם שוות (התפוח והתמר) - מין שבעה קודם, וכשאין ברכותיהם שוות (התפוח והבננה; הבננה והתמר) החביב קודם. על מה יברך ראשונה.[4]

פרדוקס נר חנוכה וקידושי אישה

אישה שהיתה אורחת באכסניה בימי החנוכה, רצתה לזכות במצוות נר חנוכה, ביקשה לתת פרוטה לבעל הבית, להשתתף בהדלקת נר חנוכה שלו. אמר לה בעל האכסניה: 'הרי את מקודשת בפרוטה שהיית צריכה לתת לי'. בעל "המנחת אלעזר" ממונקטש דן בשאלה זו ומציע פרדוקס הלכתי: עתה יש לדון, אם היא מקודשת, אז לא צריך לתת פרוטה, כי היא הרי אשתו. אלא שאם לא צריך פרוטה, כלומר, אם היא אינה צריכה ליתן לו פרוטה, אם כן הוא לא נתן לה מאומה ושוב אינה מקודשת, ושוב צריכה ליתן לו פרוטה ושוב מתקדשת... וחזר הדין ומתהפך לבלתי תכלית. אכן, למעשה היא יצאה ידי חובת נר חנוכה דרבנן, כיון שנתן לה את הזכות בנר הזה מרצונו ובמתנה. (שו"ת "מנחת אלעזר" ד' ס"ט)

פרדוקס השבת

מצד אחד פיקוח נפש דוחה שבת, הרי שערך החיים גדול משל השבת. מצד שני מחלל שבת מות יומת, הרי שערך השבת גדול משל החיים? בפתרון "הפרדוקס" הזה משיב המשך חכמה: על פי דיוק הפסוק המלמד על עונש מחלל השבת. בתחילת הפסוק נכתב "מחלליה מות יומת" ובסוף הפסוק נכתב "ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה". מורה התורה שנפש המחלל נכרתה מהעולם, וממילא לאו בר קיימא ועל כן מות יומת. ואין כאן סתירה לערך החיים מאחר שנפש המחלל כבר נכרתה קודם המיתה.

דוגמאות נוספות

פרדוקס ברכת המזון

לדעה (שאינה להלכה) שלאחר שתיית יין מברכים ברכת המזון, ולדעה שלאחר ברכת המזון צריך לשתות כוס יין (כמו שנוהגים להלכה לאחר זימון בעשרה), אם כן לאחר כל ברכת המזון ישתה כוס יין ולאחריה יצטרך לברך שוב ברכת המזון, וחוזר חלילה[5].

פרדוקס השבת אבידה וכיבוד אב

כאשר יש לאדם שלוש אפשרויות: כיבוד אב, השבת אבידת עצמו והשבת אבידת חבירו, יש בעיה מה יבחר: השבת אבידת חבירו קודמת לכיבוד אב, השבת אבידת עצמו קודמת להשבת אבידת חבירו, וכיבוד אב קודם להשבת אבידת עצמו (לדעה מסוימת) [6].

פרדוקס בגירושין על תנאי

כאשר בעל גירש את אשתו על תנאי שהיא צדיקה, לאחר מכן היא נדרה נדר, הוא הפר לה והיא עברה על הנדר: אם נאמר שהיא מגורשת, א"כ הפרתו לא מועילה, ואם כן היא עברה על הנדר וממילא אינה צדיקה, וא"כ אינה מגורשת. אך אם אינה מגורשת, א"כ הפרתו מועילה, וא"כ לא עברה על הנדר והיא צדיקה, וממילא מגורשת. דוגמה נוספת: אדם שגרש את אשתו מהיום לסוף שלושים יום על מנת שלא תעבור על שום איסור, ובאמצע הזמן האשה נדרה והבעל המגרש - הפר לה.

פרדוקס הסוכה

אדם בנה סוכה בגודל שבעה על שבעה טפחים, ותלה קישוטים על הדפנות, ונמצא הסוכה נתמעטה משיעורה, לפי ההלכה נוי סוכה בטל לדפנות, ואם כן נחשב שהתעבו הדפנות עד שאין בסוכה שיעור שבע על שבע, ונמצא שהסוכה פסולה. אבל מרגע שהסוכה נפסלת, הקישוטים כבר לא נחשבים לנוי סוכה, ואם כך שוב יש כאן שיעור סוכה, והסוכה כשירה, אבל אם נכשיר את הסוכה, שוב נמצא שהקישוטים הם נוי סוכה וממעטים הסוכה משיעורה. וחוזר חלילה.

פרדוקס המשומד שעבר ומל בשבת

אדם שמל במזיד בשבת שאם זוהי מילה הוא משומד וממילא זו אינה מילה המתקנת, ואם כן אינו משומד ואז המילה חלה והוא משומד, וחוזר חלילה. [7]

פרדוקס הצוואה השרופה

על הבנים הרוצים לקיים את צוואת הוריהם לשרוף את גופתם אחר מותם, עומד וניצב לו פרדוקס פשוט. אם אינם מאמינים שיש חיים לאחר המוות, ולכן מקיימים את בקשת הנפטר, עולה הפרדוקס מה פתאום יש צורך להתחשב ברצונו של אדם מת שאין לו שמץ מושג מה יעשו או לא יעשו עם גופתו, ואם אכן מאמינים בהישארות הנפש, הרי שנשמת הנפטר חיה וקיימת בעולם האמת, ואם כן גם אם ביקש מהם ההורה בחייו לנהוג בו בצורה מסוימת, משהתוודעה לאמת המוחלטת בעולם ההוא, ברור שרצונו האמתי שיתנהגו עמו כפי ההלכה, ואם ישרפו עושים זאת בניגוד לרצונו, ומבזים אותו.[8]

פרדוקס השקר

אם אדם טוען שהוא כרגע משקר, האם מאמר זה עצמו הוא שקר. [9]

פרדוקס לא תחנם

אדם רוצה להשיב אבידה לחברו הגוי, ולכן הוא מחליט להתכוון לקידוש ה' ולהשיב לו, מה הדין. ובאותו נידון, חברו מעוניין בדווקא לעבור עבירת "לא תחנם" ולכן מכוון לטובתו של הגוי, האם הצליח בעבירתו.

פרדוקס בן סורר ומורה

ראובן שלח לשמעון ארגז מלא בבשר ויין, על ידי בנו של שמעון. ואמר שהוא מזכה את זה לשמעון עכשיו - על מנת שהבן השליח אינו בן סורר ומורה ולא יהיה כזה. והלך הבן, ובדרך פתח את הארגז ואכל מתוכו תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי. מכיון שהאב זכה בזה ברגע המסירה -הרי אכל משל אביו, והוא בן סורר ומורה. אבל ברגע שהוא נעשה בן סורר ומורה - התבטל למפרע הזכיה של אביו, שהיתה ע"מ שאינו בן סורר ומורה. ואם כך יצא שלא אכל משל אביו. - ואינו בן סורר ומורה - שהרי אינו נעשה כזה רק אוכל משל אביו. וחוזר חלילה.

פרדוקס הבול

יהודי קרע לחבירו בול נדיר השווה מאה אלף ש"ח מתוך שניים שהיו מוחזקים אצלו, ואחד אצל אדם נוסף. כעת שקרע, כל בול (מתוך השניים שנותרו בעולם) נעשה נדיר יותר ושווה מאתיים אלף. האם הקורע חייב לשלם.[10] ונניח שכעת הבול שווה 250,000 בגלל נדירותו האם הניזוק צריך לשלם למזיק. [11] מקרה דומה ופתרון הפרדוקס של רבי יצחק זילברשטיין. [12]

פרדוקס המנין כסימן למציאה

אם אין להכריז על שני מטבעות כסימן למציאה כי מיעוט רבים שנים, אז גם אין להכריז על שלושה כי זה המיעוט החדש, וכן הלאה.

פרדוקס זמן קריאת שמע

זמן קריאת שמע נקבע לפי השעה המאוחרת ביותר שבה קמים בני מלכים. אבל כדי שבן-מלך יוכל לקרוא קריאת שמע בזמנה, הוא צריך לקום חצי שעה קודם, וכן הלאה [13]

פרדוקס הנבל

איך ייתכן "נבל ברשות התורה" אם ע"פ התורה אסור להיות "נבל ברשות התורה"[14].

פרדוקס גיור פיקטיבי

גויה שהתגיירה, ילדה ילד. הילד גדל, למד והפך לדיין. וכעת, כדיין, הוא פוסל את כל הגיורים שעשה הרב שגייר את אימו. האם הגיור תקף?[15]

פרדוקס מרא דאתרא וקריאת המגילה

הרב יצחק יעקב וייס גאב"ד העדה החרדית, פסק ששכונת רמות אין דין של ירושלים לגבי פורים, והם צריכים לחגוג בי"ד אדר. הרב שלמה זלמן אוירבך התנגד לפסק זה וטען שרמות היא כירושלים ועל תושביה לחגוג בשושן פורים כמו הירושלמים. בהנחה שהירושלמים מקבלים את הרב ווייס כרבה של העיר ירושלים, הרי שפסק הרב אוירבך כאומר לתושבי רמות - "אם רמות בירושלים יש לשמוע לרב ווייס. אם תשמעו לו הרי שרמות אינה ירושלים. אם רמות אינה ירושלים אין צורך לשמוע לרב ווייס (שהרי אין תושבי רמות תושבי עירו של הרב ווייס) ואז אפשר לשמוע לי - אם תשמעו לי הרי שרמות דינה כירושלים ויש לשמוע לרב ווייס וחוזר חלילה.

פרדוקס קדושת מקום

אשר למקור קדושתו של מקום, דומה שיש להבחין בין שלוש קדושות: א. יש שההלכה מייחדת מקום מסוים ומגדירה אותו כמקום קדוש, והדבר מחייב התנהגות מיוחדת בו, כגון: ארץ ישראל, ירושלים, הר הבית ובית המקדש. כזה היה גם הר סיני בשעת מתן תורה. ב. יש שההלכה קובעת שמקום שמקיימים בו בקביעות מצווה מסוימת, כגון תפילה ולימוד תורה, הוא מקום קדוש, אך ייחוד המקום המסוים שבני הקהילה מקיימים בו את המצווה נתון לבחירתם. כך הוא דינם של בית כנסת ובית מדרש, המוגדרים בהלכה כמקדש מעט ג. ויש שבשל אירוע שאירע במקום מסוים - כגון התגלות, נס, קבורת אדם חשוב ועוד - הבריות מייחסים לו קדושה ומקבלים על עצמם לנהוג בו בקדושה, אף שכעיקרון ההלכה אינה מחייבת אותם לעשות כן. כאן מקור הקדושה הוא בראש ובראשונה ביחסם של בני אדם לאותו מקום, במנהג ולא בדין. בין שני הסוגים האחרונים יש אפוא פרדוקס מרתק: המקום הקדוש מן הסוג השני נקבע מלמטה, בידי בני אדם, וקדושתו מוחלת עליו מלמעלה (מכוח הלכה); ואילו המקום הקדוש מן הסוג השלישי נקבע מלמעלה (לפחות לפי הכרתם של המאמינים בדבר), והקדושה חלה עליו מלמטה, מיחסם המיוחד של המאמינים אליו.[16]

פרדוקס הרוב

כלל הלכתי, שהכרעות בית דין מתקבלות על פי רוב: "אחרי רבים להטות". כלל הגיוני זה מניח שככל שיותר אנשים סוברים כדעה מסוימת, הרי שיש סבירות גבוהה יותר שזו האמת. (ריש סנהדרין) ובכל זאת בהמשך המסכת מופיע הכלל הבא: "אמר רב כהנא. סנהדרין שראו כולם לחובה – פוטרין אותו"[17] . רב כהנא טוען, (וכך פוסק הרמב"ם להלכה) שבמצב בו כל הדיינים מכריעים שאדם מסוים חייב, אדם זה נפטר מהדין ויוצא זכאי. וכאן עולה פרדוקס: לכאורה, כאשר כל הדיינים סוברים שהאדם שלפניהם חטא ופשע, הרי שהסבירות לכך שהוא אכן עשה זאת גבוהה ביותר, והנה בכל זאת דווקא במקרה זה קובעת ההלכה שאין אפשרות לחייב את הנאשם והוא נפטר מהדין.

גלגל החוזר

  • בספרות התורנית גלגל החוזר הינו כינוי לפרדוקס הלכתי בו כמה דינים סותרים זה את זה והופכים לגלגל אין-סופי. התופעה מצויה למדי, למרות שאין עליה דיון נרחב אפילו בקרב האחרונים. ספרים העוסקים בה התחברו בשנים האחרונות. דוגמאות לסוגים מסוימים של 'גלגלים' מצינו כבר בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי ובדברי הראשונים. ישנם מספר סוגי גלגלים ומספר שיטות לגבי הגישה ההלכתית הנכונה אליהם. 1. גלגל הקדימה האין-סופית 2. גלגל המצב הדיני המבטל את עצמו 3. גלגל הבעיה הטכנית האין סופית 4. מצב הבחירה החופשית.
  • בָּאִין כְּאֶחָד, או "גִּטּוֹ וְיָדוֹ בָּאִין כְּאֶחָד" ו-"גִּטָּהּ וַחֲצֵרָהּ בָּאִין כְּאֶחָד", הוא פתרון לפרדוקס הלכתי, העוסק בחלות פעולה אשר קיומה מבוסס על תוצאתה שלה. פתרון התלמוד הוא שהפעולה שגורמת לתחולה והתחולה עצמה מתרחשות באותו הרגע.אחת הפעמים בהן מתעורר הפרדוקס, היא כאשר אדם נותן גט שחרור לעבדו; על פי הכלל מה שקנה עבד קנה רבו, עבד אינו מהווה ישות משפטית עצמאית ואינו יכול להיות בעלים על שום דבר. כיון שכך, אין לעבד את האפשרות לקבל את הגט ההופך אותו לאדם חופשי, כי כל עוד הוא עבד- כל מה שמגיע לרשותו, שייך לבעליו. כדי לפתור את הפרדוקס הזה, קבעה ההלכה כי "גיטו וידו באין באחד", כלומר, באותו רגע שבו ניתן גט השחרור לעבד ניתנת לו גם "ידו"- היכולת המשפטית להחזיק דברים, וכך יכולים עבדים כנעניים להשתחרר. פרדוקס דומה אשר ניתן לו בגמרא אותו הפתרון, קיים גם בגירושין, במקרה בו אדם זרק גט לחצר הנמצאת בבעלות אשתו. כעת, הואיל וּלְבעל יש קניין פירות בנכסי אשתו, לא תוכל האישה לקבל את הגט. אותו פתרון ניתן גם במקרה זה וגט האישה וחצרה "באין כאחת" וכך ניתן לגרש גם באופן זה.

פתרון הפרדוקסים

פתרון לחלק מהפרדוקסים המצוטטים על פי הכלל שיסד רבי שמעון שקאפ[18], והרחיב בזה תלמידו הרב עמיאל בספר "המידות לחקר ההלכה" (מידות א-ב) שם עסק רבות בנושאים מעין אלו, ואלו דבריו במידה ב (עמ' לד): "כשיש סתירה בין התחלת המשפט ובין סופו, או בין ההנחה הראשונה ובין המסקנא שאנו מוציאים ממנה, אם מתחילים אנו מפאת התנאי וע"י זה אנו באים לתוצאות של קיום המעשה הרי אנו סותרים את עצמנו. ולהיפך, אם נרצה ע"י כך להסיק להיפך שבביטול התנאי יתבטל המעשה - שוב יש בזה סתירה מיניה וביה. ואי אפשר לצאת מהתסבוכת הזו אם לא נקבע בבירור מהי הסיבה ומהי העדר הסיבה, שמובן מאליו שמסובָב שסותר את הסיבה אין במציאות ויש בזה משום תרתי דסתרי, ואם קיום התנאי הוא הסיבה אי אפשר לשמש בו במקום שע"י המסובב שבו - קיום המעשה - לא יהיה כלל במציאות; ולהיפך, אי אפשר להשתמש בביטול התנאי בתור סיבה לביטול המעשה במקום שע"י המסובב תתבטל שוב הסיבה כנ"ל".

דבריו הובאו בהקשר לפרדוקס מסוים, אך נראה שניתן להוציא מהם עיקרון כולל: בכל מקרה של "גלגל החוזר" (פרדוקס), כאשר החלות שאמורה לחול סותרת את עצמה - היא אינה חלה, וכלשון ר"ש שקאפ (שערי יושר שער ז פרק טז): "וכן דבר שאין מציאות לחלותו אינו חל כלל"; אמנם ההיעדר יכול "לחול" (מכיוון שהיעדר אינו חלות), ולכן אמנם החלות אינה חלה - אך החלות הקודמת נעדרת, וממילא בכל מקרה יש לקבוע מהי הסיבה ומהי היעדר הסיבה - האם הסיבה היא המשפיעה, או היעדר הסיבה הקודמת הוא המשפיע (לדוגמא: האם ביטול התנאי הוא המבטל את הגט - או היעדר קיומו). בעזרת כלל זה, שבכל מקרה של "גלגל החוזר" יש לקבוע האם הסיבה היא המשפיעה או שמה שמשפיע הוא היעדר הסיבה הקודמת, ננסה לפתור את הפרדוקסים שהוצגו כאן.

א. בעדות החודש, כשיש עדים שע"י עדותם על קידוש החודש הם נעשים גדולים וע"י כך מתקבלת עדותם - עדות של קטן לא מתקבלת מכיוון שאינו בן דעת, ולכן נראה ברור שגם במקרה שהוא לא קטן אך גם לא גדול עדותו לא תתקבל (ה"גדלות" היא סיבה גורמת לקבלת העדות); כמו-כן נראה, שכדי להחיל "דין גדלות" על אדם יש צורך שייכנס החודש הבא, ולא שיעבור החודש הקודם. לכן במקרה זה נראה שעדותם לא תתקבל, והחודש לא יקודש.

ב. גט שנכתב בשבת, דהיינו גט שנכתב ע"י העברת קולמוס על גט שנכתב שלא לשמה בשבת, שאם זהו כתב נעשה משומד ואז זה אינו כתב וחוזר חלילה - נראה שלהחלת דין גט יש צורך שייכתב ע"י ישראל כשר, ולא שלא ייכתב ע"י משומד (הכשרות היא סיבה גורמת להחלת דין גט). כמו-כן נראה שלהחלת דין מומר יש צורך בחילול שבת (החילול הוא סיבה גורמת). לכן במקרה זה נראה שהגט לא יהיה כשר והאדם לא יהיה משומד.

ג. עבר ומל בשבת: אדם שמל במזיד בשבת, שאם זוהי מילה הוא משומד וממילא זו אינה מילה המתקנת, וא"כ אינו משומד ואז המילה חלה ואז הוא משומד, וחוזר חלילה - במקרה זה נראה שהתינוק לא יחשב מהול, והאדם לא יהיה משומד. אמנם התינוק לא יהיה ערל, ולכן נראה שלא יעכב את אביו מאכילת הפסח שבו נאמר "וכל ערל לא יאכל בו"

ד. אדם שגירש את אשתו על מנת שלא תאכל איסור, ונדרה לא לאכול דבר מסוים והפר לה ואכלה, שאם היו גירושין - לא הייתה הפרה ועברה על תנאה, ואז לא היו גירושין ולא יכול להפר וחוזר חלילה – נראה שמכיוון שהאשה נדרה חל עליה איסור לגבי אותו המאכל, והפרת הבעל הינה סיבה הגורמת לביטול האיסור, ולכן ההפרה לא תחול וממילא עברה על תנאה ולכן אינה מגורשת.

ה. על מנת שתינשאי לפלוני - הרמב"ם מביא את המקרה ופוסק (גירושין ח, יג): "הרי זה גיטך על מנת שתינשאי לפלוני, אם נישאת לו הרי זה גט, כשאר כל התנאים. אבל אמרו חכמים לא תינשא לא לאותו פלוני ולא לאחר, לאותו פלוני לא תינשא שמא יאמרו נשיהן נותנין זה לזה במתנה, ולאחר לא תינשא שאינו גט אלא בקיום התנאי. עברה ונישאת לאותו פלוני לא תצא. נישאת לאחר קודם שתינשא לו - בטל הגט, ותצא והולד ממזר, וצריכה גט משני". ולכאורה לא מובן - מדוע בטל הגט, הרי יכולה בהמשך להתגרש או להתאלמן ולהינשא לאחר? ועוד, איך אפשר לפסוק שהוולד ממזר וגם צריכה גט משני – הרי אלו הם דברים סותרים!ה"מגיד משנה" מיישב את שתי הקושיות: הרמב"ם הבין כאילו אמר הבעל "על מנת שתינשאי בפעם הראשונה לפלוני" (וכן משמע בהלכות מכירה, ראה מל"מ שם יא, י) מכיוון שאחרת לא יהיה בידה לקיימו, ולכן כשנישאת לאחר עברה על תנאה והגט בטל, וצריכה גט משני רק מדרבנן "שלא יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט" כפי שמסביר הרמב"ם עצמו בהל' כד. אמנם, רבי חיים הלוי חידש שפסקי הרמב"ם אינם סותרים כלל. הגט בטל מכיוון שהתנאי היה שתינשא לפלוני, והאשה מנעה מעצמה את קיומו ובכך "בטלה את התנאי" ולכן הגט בטל והבנים ממזרים, אך האישה צריכה גט מהשני מכיוון ש"עכ"פ הדבר חוזר בה... וע"כ אינה נפטרת בלא גט מדבר תורה". ונראה שגם כאן סברתו בנויה על הפתרון של הרב עמיאל, שסיבה שגורמת למסובב אינה במציאות אך היעדר הסיבה "קיים", וזהו בדיוק חידושו של הגר"ח - שהסיבות לכל פסקי הרמב"ם כאן אינן סיבות אלא היעדרי-סיבות, ולכן למרות שלכאורה הם סותרים הם עדיין "קיימים". ואולי זהו מהלכו של הגר"ח: בתחילה חידש שביטול הגט התרחש ע"י היעדר - מכיוון שהאשה אינה יכולה עוד לקיים את התנאי התנאי בטל וכך הגט בטל, אמנם האשה צריכה גט מכיוון שהנישואין של השני לא חלו בעקבות הגלגל החוזר - אבל גם לא התבטלו, כי גם הגט מהראשון לא חל בעקבות הגלגל וגם לא התבטל. הגט לא נדרש עקב הנישואין - אלא עקב היעדר המצב הקודם, כי בהתחלה הייתה מותרת רק לראשון ובעקבות מעשה הנישואין האשה "אינה מותרת רק לראשון" - נעדר המצב הקודם - והיעדר זה מצריך גט. וכעת מובנים פסקי הרמב"ם: הגט בטל, תצא, והוולד ממזר - מכיוון שנעדרה יכולת האשה לקיים את התנאי ומצב זה מבטל את הגט; וצריכה גט משני - מכיוון שנעדר המצב שקודם הנישואין ועל מצב זה צריכה גט.

דוגמה מעניינת נוספת היא במקרה שאדם גירש את אשתו ע"מ שלא תינשא לפלוני, ונישאת, שאם הנישואין חלין הגט לא גט וממילא הנישואין לא חלין, והרי זה "גלגל החוזר". במקרה זה נראה ברור שביטול התנאי בפועל (הנישואין) הוא המבטל את הגט, ולא היעדר קיומו, ולכן כשנישאת הנישואין לא חלין והגט אינו בטל. ובכל זאת קובעת הגמרא (גיטין פג, א) שהבנים ממזרים, ועסקו בכך הראשונים במקום: התוספות העמידו את המקרה כשמת המגרש וממילא הנישואין חלים (האשה או גרושה או אלמנה) והגט בטל; רמב"ן פירש שמכיוון שהנישואין לא חלים - כשהבעל אמר "תינשאי" הוא התכוון ל"דרך נישואין" ולא לנישואין כפי ההלכה; והר"ן מחדש שמכיוון שאין אפשרות אחרת בוודאי שהבעל התכוון ל"על מנת שלא תינשאי לפלוני, ואם תינשאי תהיי מגורשת לאותו רגע של הנישואין אך כל שאר הזמן תישארי נשואה.

דוגמאות נוספות ל"גלגל החוזר" מובאות באחרונים: תוספות במכות מקשה כיצד מצינו ידינו ורגלינו בביהמ"ד, והרי כשנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותם בטלה, ובקידושין בד"כ ישנם קרובים וממילא הקידושין בטלים! ומתרצים התוספות שצריך שיבואו הקרובים לבי"ד להעיד כדי לפסול את העדות. אך לכאורה לפי זה אם הם באמת יבואו הם יפסלו את הקידושין! מחדש ה"אבני נזר" שלא כך יהיה: ברגע שהם יבואו לבי"ד ויעידו הם יפסלו את הקידושין, ואז מתברר שעדותם לא נחשבת לעדות כי אין קידושין, וממילא הקידושין לא בטלים, והרי זה גלגל החוזר; ולכן עדותם לא קבילה והקידושין לא בטלים. אך אם נאמר שהעדים הקרובים לא צריכים לבוא לבי"ד כדי לפסול - יוצא שכל הקידושין תלויים בעדותם, ומכיוון שהקידושין תלויים בגלגל החוזר הם אינם חלים. וביתר ביאור: אם נאמר שהעדים הקרובים לא צריכים לבוא לבי"ד לפסול - ממילא עדותם היא סיבה לקיום הקידושין, וכשיש כאן "גלגל החוזר" אין סיבה ואין קידושין; אך אם הם צריכים לבוא להעיד כדי לפסול ממילא עדותם היא סיבה לביטול הקידושין (סיבה מבטלת), ומכיוון שהיא תלויה ב"גלגל החוזר" היא אינה קיימת, וממילא יש כאן היעדר סיבה והקידושין קיימים.

דוגמא אחרת מובאת ב"שערי יושר" (ז, טז) בהסבר שיטת ר"י שהמקדש "על מנת שאין לךְ עלי שאר כסות ועונה מקודשת". ומסביר הגרש"ש שלר' יהודה חיוב שאר כסות ועונה מתחיל בשעת תביעת האישה, וממילא כשתובעת הקידושין בטלים והחיוב בטל, ואז הקידושין קיימים, והרי זה "גלגל החוזר"; ולכן התביעה לא חלה והנישואין חלים. אמנם לחכמים החיוב חל בשעת הנישואין, וממילא החיוב הוא סיבה גורמת לקידושין, ולכן אם אין חיוב אין נישואין. ובכך גם הסביר 'המדות לחקר הלכה' (עיי"ש מידה א אות ה) את המושג "גטו וידו באין כאחד", שלכאורה אינו מובן כיצד באים הסיבה והמסובב יחד; אלא מכיוון שמדובר בשדה של האשה אלא שהבעל אוכל פירות (עיין בתוס' ד"ה ידה), א"כ האשה אינה יכולה לקבל את גיטה מצד סיבה מונעת, ולכן כשנותן לה את גיטה וע"י "גלגל החוזר" מסתלקת הסיבה המונעת ונשאר היעדר סיבה - ממילא החצר שייכת לה ומגורשת.

פתרון פרדוקס הנבל: הראשון שהשתמש בביטוי זה וכנראה אף טבע אותו היה הרמב"ן על פי הפסוק "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ – כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי" (ויקרא, י"ט, ב') ועל פי פרשנות המדרש: "כשם שאני קדוש – כך תהיו אתם קדושים. כשם שאני פרוש – כך תהיו אתם פרושים", (תורת כהנים). הפסוק עוסק בדברים שאין איסורם מפורש בתורה בצורה מפורטת, אלא כללית בלבד: לפי הרמב"ן, בפסוק זה למעשה באה התורה ואסרה גם התנהלות כזו: אם לא שהייתה התורה כותבת את הפסוק הזה, היה אותו אדם נבל ברשות התורה. אבל לאחר שהתורה כתבה זאת, העניין נאסר, והתנהלות כזו כבר אינה ברשות התורה. כיום, בפיהם של אנשים שונים, לפעמים יוצא הביטוי בטעות מכוונתו המקורית של הרמב"ן. הרמב"ן אמר זאת על דרך הלצה בלבד, ולא התכוון לומר שהתורה באמת מרשה התנהלות כזו: אמנם כתב "ברשות התורה", אבל כוונתו הייתה כך - אם לא שהתורה הייתה אוסרת זאת כאן, יכול היה להיות נבל שהוא ברשות התורה. עכשיו שהתורה אסרה זאת, הרי שכל נבל הוא איננו ברשות התורה. מי שמשתמש בביטוי מתוך מחשבה שהתנהלות כזו היא אכן ברשות התורה, חוטא לכוונתו המקורית של הביטוי, שבא לומר "נבל שהוא כביכול ברשות התורה, אבל איננו ברשותה".

לקריאה נוספת

  • עוד בענין פרדוקסים בהלכה מאת הרב מאיר בראלי.מעין טבת תשע"א נא, ב.
  • דוד סבתו. פתרון פרדוכסים הלכתיים. מעיין תמוז תשע"א נא, ד.
  • מיכאל אברהם - פרדוכס ואנטי פרדוכס בהכרעת הלכה. המעיין תשרי נא, א.
  • ערך פרדוקסים. ויקיטקסט.

קישורים חיצוניים

ראו גם

הערות שוליים

  1. ↑ לא תמיד.
  2. ↑ למשל בפרדוקס השבת המובא להלן
  3. ↑ הארכיאולוג פרופ' רוני רייך ניסח את הפרדוקס בשיר בחרוזים. נדפס בשם "פרדוקס ראש החודש" בגליליאו, כתב-עת למדע ולמחשבה, 114 (פברואר 2008), עמ' 69-68
  4. ↑ מיוחס לסטייפלער. הכרעת הפרדוקס להלכה.
  5. ↑ תוספות על תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף לז עמוד א ד"ה נתן
  6. ↑ תוספותעל תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף לב עמוד אד"ה רב יהודה
  7. ↑ מעיין תמוז תשע"א נא, ד
  8. ↑
  9. ↑
  10. ↑
  11. ↑
  12. ↑
  13. ↑ פתרון הפרדוקס
  14. ↑ פתרון הפרדוקס הובא בסוף הערך
  15. ↑ פתרון הפרדוקס
  16. ↑ תחת הפסקה - למקום קדושתו
  17. ↑ סנהדרין יז ע"א
  18. ↑ וראה עוד בדברי רבי שמעון שקאפ מסכת קידושין כא ד"ה ונאמרו, והקובץ שיעורים בבא בתרא תקעט.
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.