קדושתא

קדושתא (מארמית: קדושה) היא מערכת פיוטים מסוג הקרובה, המפייטת את שלוש הברכות הראשונות של תפילת העמידה עד לקדושה, ליבה של מערכת הפיוטים, שאף העניקה למערכת את שמה. הקדושתא נחשבת לסוג הפיוט הנכבד ביותר, ובתקופה הקלאסית בתולדות הפיוט (המאה ה-6–המאה ה-8) התמקד בה עיקר היצירה הפייטנית.

רקע

ערש הווצרותו של הפיוט היא ארץ ישראל בסוף תקופת האמוראים. בתקופה זו החלו להכתב פיוטים – כלומר נוסחי תפילה הכתובים בצורת שירה – שנועדו לגוון ולהחליף את הנוסח הקבוע של התפילה בציבור שנאמר מפי שליח הציבור. בשל מעמדה המרכזי של תפילת העמידה, אין ספק שהסוג הפייטני החשוב ביותר היה ה"קרובה", פיוט שנועד להחליף את נוסח הקבע של חזרת הש"ץ.[hebrew 1]
כמי שנועדה להוות תחליף לתפילה הקבועה, הקרובה (כמו גם שאר סוגי הפיוט בני התקופה: יוצר, מערבית, פיוטי ברכת המזון ועוד) נבנתה כך ששמרה על מסגרת התפילה, כלומר פתיחות הברכות וחתימות הברכות, ועבור שאר הנוסח הקבוע עיצבה תחליף פיוטי. בנוסף לכך, שמר הנוסח המפויט גם על הפסוקים הקבועים שנאמרו מפי הציבור, כפסוקי הקדושה ופסוקי שירת הים בברכות קריאת שמע. נקודות אלה, המכונות בפי החוקרים "תחנות ליטורגיות", קבעו למעשה את מבני הפיוטים, שהיו אמורים להעביר אליהן. כלומר, הועמד בקרובה קטע אחד כנגד כל קטע מקביל בתפילה המקורית, ובדרך כלל מספר הקטעים בפיוט זהה למספר התחנות הליטורגיות בקטע שאותו הוא בא לפייט.[hebrew 2] בשל כך, הקרובה התפצלה לסוגים שונים בהתאם למספר הברכות בתפילה שעבורה היא נכתבה: עבור תפילת שבע נכתבה "שבעתא" בת שבעה קטעים, ועבור תפילת שמונה עשרה של ימות החול נכתבה "קרובת י"ח" בת שמונה עשר קטעים.
גורם נוסף שעיצב את צורות הקרובה השונות הוא שאלת אמירת הקדושה בחזרת הש"ץ. בניגוד למנהג בבל הקדום, המקובל כיום בכל העדות, לומר קדושה בכל חזרת הש"ץ, בנוסח ארץ ישראל הקדום נאמרה הקדושה רק לעתים נדירות ובתפילות חגיגיות בלבד. קדושה בחזרת הש"ץ נאמרה בשבת, ביום טוב, ובימי חול מיוחדים כחול המועד, ראש חודש וחנוכה.[1] גם בימים מיוחדים אלה נאמרה קדושה בתפילת שחרית בלבד. חריג יחיד לכך הוא תפילות הימים הנוראים שבהם הרבו יותר באמירת קדושה: בראש השנה נאמרה קדושה מלבד שחרית גם בתפילת מוסף, וביום הכיפורים נאמרה קדושה בכל ארבע תפילות היום (שחרית, מוסף, מנחה ונעילה).[2] בתפילה שבה נאמרה קדושה, נוספו בתפילה תחנות ליטורגיות נוסף על הברכות – פסוקי הקדושה שנאמרו מפי הציבור, ולכן חייבה הקדושה את הפייטן להרחיב את הקרובה ולכלול קטעים שיקדימו לקדושה; אך יתרה מזו, עקב חשיבותה הרבה של הקדושה, היא הפכה לחלק מרכזי בתפילות שבהם היא שולבה, והביאה את הפייטנים להרחיב לכבודה את הקרובה אף יותר מן המינימום הנצרך. כך נוצרה הקדושתא, שהיא קרובה המורחבת בברכה השלישית, ברכת קדושת השם, לקראת אמירת הקדושה. בשל היותם פיוטי הרחבה, מתייחדים חלק מפיוטי הקדושתא בכך שאינם באים לפייט תחנה ליטורגית כלשהי, ולכן גם לא באים כנגד אף קטע מהנוסח הקבוע.[hebrew 3]

מבנה המערכת

בצורתה הקלאסית, לקדושתא מבנה קבוע כמעט לחלוטין המגדיר את מספר הפיוטים במערכת, את סדרם, ולעתים אף את תבניותיהם. במערכת ישנם תשעה פיוטים, שלכל אחד מהם מוגדר מבנה ותפקיד (לחלקם יש יותר ממבנה אפשרי אחד) קבוע. מאז ימי מנחם זולאי מקובל במחקר לסמן את פיוטי הקדושתא באותיות א–ט. עזרא פליישר עמד על כך שתשעה פיוטים אלה מתחלקים לשלש חוליות: א–ג, ד–ה, ו–ט. תיואר המבנה דלהלן מתייחס לקדושתא כפי שעוצבה בתקופה הקלאסית, אז נכתבו מרבית הקדושתאות.

החוליה הראשונה

חלק זה כולל פיוט כנגד כל אחת משלוש הברכות הראשונות: ברכת אבות, ברכת מחיה המתים וברכת קדושת השם. שני הפיוטים הראשונים, המכונים "מגן" ו"מחיה", הם סימטריים לחלוטין בדרך כלל, ונועדו להחליף את ברכת אבות וברכת מחיה המתים, בהתאמה. כל אחד מהם בנוי במחרוזות בנות ארבעה טורים, ועל פי אקרוסטיכון אלפביתי. מספר המחרוזות אינו קבוע, אך מספר המחרוזות במחיה תמיד זהה לזה של המגן.[hebrew 4] לאחר מכן באה שרשרת של פסוקים המתקשרים לנושא שעסק בו הפיוט. הפסוק הראשון בשרשרת, שהפיוט מכוון להעביר אליו, הוא כמעט תמיד הפסוק הראשון בקריאת התורה של היום שלכבודו נכתבה הקדושתא במגן, והפסוק השני של הקריאה במחיה. לאחר הפסוקים מופיעה מחרוזת נוספת המעבירה לחתימת הברכה, ולכן צריכה לעסוק בנושא הברכה כדי לקיים את הדרישה ההלכתית "מעין חתימה סמוך לחתימה". במחיה מקפידים הפייטנים להזכיר במחרוזת המעבר גם רמז לגשם או לטל, כדי לקיים את החובה ההלכתית לגבורות גשמים (בחורף) וגבורות הטל (בקיץ).

כל פיוט כזה כולל מספר טורים העוסקים, בדרך כלל, בעניינו של יום,[hebrew 5] פסוקים שבעניינם עסקו הטורים, וסטרופת מעבר בת טורים אחדים העוסקת בעניינה של הברכה, ומעבירה את הפיוט אל חתימת הברכה.[hebrew 6]

החוליה השניה

החלק השני – פיוטים המרחיבים את הפיוטים הקודמים. בחלק זה יופיעו פיוטים מסוגים שונים, חלקם בעלי מבנה קבוע, וחלקם בעלי מבנה משתנה מקדושתא לקדושתא, העוסקים בענייני היום ביתר הרחבה ממה שעסקו הפיוטים הראשונים.

החוליה השלישית

החוליה השלישית כוללת את יחידות המעבר לקדושה ואת הקדושה עצמה. חלק זה כולל את ה"סילוק", פיוט ארוך, פעמים רבות בעל מבנה פרוזאי, המעביר אל הקדושה. לאחר הסילוק באים פיוטי הקדושה. פיוטים אלו מפייטים את פסוקי הקדושה השונים, ובהם יש פיוט המעביר לכל פסוק שבקדושה.

היווצרות הקדושתא

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

תולדות הסוג

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

לקריאה נוספת

ביאורים

  1. ↑ המונח קרובה נטבע כנראה בשל ראיית שליח הציבור כמי שקרב לפני ה' ומקריב את קרבן הציבור – התפילה: "זה שעובר לפני התיבה אין אומר לו בוא והתפלל, אלא בוא וקרב, עשה קרבנינו." (תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ד', הלכה ד')
  2. ↑ לדוגמא, המערבית הקלאסית, שאמורה להחליף את ברכות קריאת שמע של ערבית, כוללת ששה קטעים, שנים כנגד שתי הברכות שלפני קריאת שמע, שנים כנגד הפסוקים "מי כמכה" ו"ה' ימלך" שבברכת הגאולה, ושנים כנגד שתי הברכות האחרונות.
  3. ↑ ישנם דוגמאות נוספות לקרובות המתרחבות באחת הברכות לכבוד ענין מסוים: שבעתות שנכתבו לתפילת טל ותפילת גשם מכילות פיוטי הרחבה בברכת גבורות, קרובות לתשעה באב מורחבות בברכת בונה ירושלים בפיוט הקינות, ובקרובות לפורים מקובל היה להוסיף פיוטי הרחבה בברכת המינים (ראו דוגמא כאן.
  4. ↑ בדרך כלל ממשיך המחיה את האקרוסטיכון שהחל במגן (ולעתים אפילו המשלש ממשיך את אותו הא"ב). פייטנים רבים כותבים מגן ומחיה בני שלוש מחרוזות, ומעמידים את המגן על האקרוסטיכון א–ל, ואת המחיה על מ–ת (כאשר ש' ות' כפולות), אך יש גם שיטות אחרות. לעתים מעדיפים הפייטנים להאריך את המגן והמחיה ומקצים לכל אחד מהם אקרוסטיכון שלם.
  5. ↑ למשל בקדושתא לפרשה מסויימת הם יעסקו באחד הנושאים שבפרשה או בהפטרה, ובקדושתא לחגים הם יעסקו בנושאים הקשורים לחגים
  6. ↑ בפיוט המשלש אין מעבר אל הברכה, כיוון שאחריו יופיעו עוד פיוטים נוספים וקדושה ורק לאחר מכן תופיע הברכה

הערות שולים

  1. ↑ מסכת סופרים פ"כ ה"ז, וראו שם חילוקי דעות בשאלה אם אומרים קדושה בפורים.
  2. ↑ ראו בהרחבה במאמרו של עזרא פליישר, "לתפוצתן של קדושות העמידה והיוצר במנהגות התפילה של בני ארץ ישראל", תרביץ לח [ג] (ניסן תשכ"ט), עמ' 255–266.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.