שמואל פאלאג'י

ציורו של רמבראנדט "אדם בתלבושת אוריינטלית".
מקובל לחשוב שהגבר בתמונה הוא שמואל פאלאג'י[1]

דון שמואל פאלאג'י (Samuel Pallache;‏ שמואל פאלאץ', 1550 – 5 בפברואר 1616, י"ז בשבט השע"ו) היה רב, דיפלומט, סוחר, מרגל ושודד ים יהודי יליד מרוקו שייסד בסוף המאה ה-16 את צי הקורסארים של הסולטנות, שפעל גם בחסות הכתר ההולנדי. עסק בשוד ימי של ספינות ספרדיות ששבו עם שלל מיבשת אמריקה.

קורות חייו

שמואל פאלאג'י נולד בעיר פאס בסביבות שנת 1550, בן למשפחת רבנים ממגורשי ספרד. הוא היה איש משכיל שדבר שפות רבות, ושלטונות מרוקו הטילו עליו שליחויות דיפלומטיות שונות באירופה. לאחר הניצחון הגדול של מרוקו בקרב שלושת המלכים (1578), ארצות אירופה השונות, כולל ספרד הקתולית, רצו ליצור קשרים דיפלומטיים עם הממלכה השריפית. שליחותם הדיפלומטית הראשונה של האחים פאלאג'י הייתה למדריד, שליחות שכנראה לא עלתה יפה. שמואל עורר בביקורו זה בספרד את חמתה של האינקוויזיציה, אולי משום שעזר לאנוסים לעזוב את הארץ ועודד אחרים לחזור ליהדות.[2]

לאחר מכן האחים פאלאג'י יצאו לשליחות דיפלומטית באמסטרדם עבור הסולטאן מולאי זידאן. על פי כמה היסטוריונים הם היו היהודים הגלויים הראשונים שהתיישבו באמסטרדם. בשנת 1596 שמואל ארגן את המניין הראשון בביתו לתפילות יום הכיפורים והקים גם את בית הכנסת הראשון בעיר.[3]

שמואל פאלאג'י שימש כשגריר מרוקו בהולנד בשנים 1609–1616, והיה המתווך של הסכם השלום של שנת 1610 בין מרוקו להולנד, ההסכם הראשון בין מרוקו המוסלמית לארץ נוצרית. ההסכם היה למעשה כריתת ברית משותפת של הארצות כנגד ספרד. בהמשך, הוא פיקד על צי קטן של קורסארים (שודדי ים בחסות השלטון) של מרוקו. הוא נהג לתקוף ספינות ספרדיות שחזרו עם סחורות מיבשת אמריקה ומכר את הסחורות שנתפסו לאורך חופי מרוקו. המחקר ההיסטורי הראה שפאלאג'י התנהג במידת-מה כסוכן כפול, ניהל יחסים טובים עם בית המלוכה הספרדי והעביר לו מידע מסווג על היחסים בין המרוקאים וההולנדים. כאשר זה התגלה לבסוף, הפופולריות שלו אצל הסולטאן צנחה.

מספרים שבספינת הדגל שלו היה בית-כנסת זעיר, וכן שהיה רב מוסמך. למרות עיסוקו האלים, הקפיד פאלאג'י על קלה כחמורה ונהג לומר תדיר כי הוא אינו מתפרנס מעיסוקו בשוד עוברי הימים. עקב היותו צאצא למגורשי ספרד יש הטוענים שפעל מתוך כוונה לנקום בכתר הספרדי על גירוש ספרד.

עוד מסופר עליו שכשהיה מגיע לבית כנסת, היו האנשים מבקשים ממנו בנימוס: "כבוד הרב, אין זה ראוי להכניס חרב לבית התפילה", והוא היה תמיד עונה: "לא תרד חרבי ממותני עד שלא אנקום במלך ומלכת ספרד על כל מה שעשו לאחיי היהודים|.

ב-1614 השתלט על ספינה פורטוגזית והפליג עמה לכיוון הולנד. בגלל סערה נקלעה ספינתו לנמל פלימות' בבריטניה, ואף שהיה בידיו כתב חסות ממלך אנגליה, הצליח השגריר הספרדי בלונדון להביא למעצרו בטענה שהוא שודד ים. פאלאג'י הועמד לדין, אך לאחר משפט דרמטי זוכה מחוסר ראיות ושוחרר.

לאחר המשפט שב לאמסטרדם וב-5 בפברואר 1616 נפטר ממחלה ממארת. הוא נקבר בבית הקברות בית חיים שליד אמסטרדם – אודרקרק. נערכה לו הלוויה ממלכתית רבת משתתפים, בנוכחות נסיך מבית המלוכה ההולנדי שהיה ידידו האישי. על מצבתו נחקק "הנושא טוב עם אלוקים ועם אנשים".

לשמואל פאלאג'י היו שני בנים, יצחק ויעקב-קארלוס, שניהם שימשו בעתיד בתפקידים דיפלומטים בשירות מרוקו. אחיו, יוסף פאלאג'י, ירש את מקומו ועד 1636 עמד בעצמו בראש צי של קורסארים ממרוקו.

הסופר דן צלקה התרשם מדמותו של פלאג'י וחיבר סביבו רומן היסטורי ידוע ומצליח לנוער בשם "פרחיה בין שודדי הים" (1984).

בשנת 2017 יצא לאור ספרו של אילן שיינפלד, "אשת הפיראט היהודי", שהוא רומן היסטורי מעמיק על משפחת פאלאג'י כולה. בספר המשפחה נקראת פלאח.

לקריאה נוספת

  • Mercedes García-Arenal, Gerard Wiegers, A Man of Three Worlds: Samuel Pallache, a Moroccan Jew in Catholic and Protestant Europe, JHU Press, 2010.
  • דוד קורקוס, שמואל פאלאץ' ומשפטו בלונדון, כתב העת ציון 25 (1960), עמ' 121–133.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ על פי אתר בית התפוצות
  2. ↑ דוד קורקוס, שמואל פאלאץ' ומשפטו בלונדון, כתב העת ציון 25 (1960), עמ' 126.
  3. ↑ SIHM, ser. 1, index vol. S.V. Pallache; H.I. Bloom, The Economic Activities of the Jews in Amsterdam (1937, repr. 1969), 75–82; D. Corcos, in: Zion, 25 (1960), 122–33; J. Caillé, in: Hespéris-Tamuda, 4 (1963), 5–67; Hirschberg, Afrikah, 2 (1965), 228–42.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.