שמחת הרגלים

שמחת הרגלים
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ד-ט"ו.
ספרי מניין המצוות ספר החינוך, מצווה תפ"ח ספר המצוות, עשה נ"ד

שמחת הרגלים היא אחת מתרי"ג מצוות[1]. המצווה מחייבת שמחה בשלוש הרגלים, פסח שבועות וסוכות.

מקור המצווה

וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ: אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: שִׁבְעַת יָמִים, תָּחֹג לַה' אֱלֹקיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר ה': כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקיךָ, בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ, אַךְ שָׂמֵחַ

דיני המצווה

ערך מורחב – שלמי שמחה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

בזמן שבית המקדש היה קיים, המצווה כללה חובת הקרבת שלמי שמחה (בנוסף לעולת ראייה ושלמי חגיגה) בשביל אכילת בשר בחג. בירושלמי[2] נאמר שלאחר שבית המקדש נחרב, המצווה כוללת קניית בגדים חדשים לאשה, ממתקים לילדים ולאדם עצמו שתיית יין.

הרמב"ם[3] פסק שגם נשים מחויבות במצווה זו. האחרונים נחלקו האם חובת המצווה מוטלת גם על הנשים, או שהיא מוטלת על הגברים לשמח את נשותיהם. מחלוקת נוספת היא לגבי חיוב מצוות שמחה בראש השנה, שנחשב לחג אך אינו משלושת הרגלים.

שמחת בית השואבה

ערך מורחב – שמחת בית השואבה

בחג הסוכות הייתה שמחה יתירה, ובבית המקדש היו מנגנים ורוקדים כל הלילה.

טעמי המצווה

בספר החינוך כתב שהשמחה היא מצרך נפשי חיוני לאדם, ולכן ישנה מצווה לשמוח בזמנים מיוחדים, בהם יש לזכור את חסדי ה', ועל ידי כך השמחה לא תיגרר למחוזות לא רצויים.

הערות שוליים

This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.