שמחת הרגלים

שמחת הרגלים היא אחת מתרי"ג מצוות^[1]. המצווה מחייבת שמחה בשלוש הרגלים, פסח שבועות וסוכות.

מקור המצווה

וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ: אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: שִׁבְעַת יָמִים, תָּחֹג לַה' אֱלֹקיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר ה': כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקיךָ, בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ, אַךְ שָׂמֵחַ

— ספר דברים, פרק ט"ז, פסוקים י"ד-ט"ו

דיני המצווה

ערך מורחב – שלמי שמחה

בזמן שבית המקדש היה קיים, המצווה כללה חובת הקרבת שלמי שמחה (בנוסף לעולת ראייה ושלמי חגיגה) בשביל אכילת בשר בחג. בירושלמי^[2] נאמר שלאחר שבית המקדש נחרב, המצווה כוללת קניית בגדים חדשים לאשה, ממתקים לילדים ולאדם עצמו שתיית יין.

הרמב"ם^[3] פסק שגם נשים מחויבות במצווה זו. האחרונים נחלקו האם חובת המצווה מוטלת גם על הנשים, או שהיא מוטלת על הגברים לשמח את נשותיהם. מחלוקת נוספת היא לגבי חיוב מצוות שמחה בראש השנה, שנחשב לחג אך אינו משלושת הרגלים.

טעמי המצווה

בספר החינוך כתב שהשמחה היא מצרך נפשי חיוני לאדם, ולכן ישנה מצווה לשמוח בזמנים מיוחדים, בהם יש לזכור את חסדי ה', ועל ידי כך השמחה לא תיגרר למחוזות לא רצויים.

הערות שוליים