תרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות

תרופות אנטי פסיכוטיות טיפוסיות הן קבוצת תרופות המשמשות לטיפול במחלות נפש שונות המלוות בפסיכוזה. התרופות האנטי-פסיכוטיות הטיפוסיות מהוות חלק מקבוצה רחבה יותר של תרופות, התרופות האנטי-פסיכוטיות. התרופה כלורפרומאזין, ששיווקה החל בשנות החמישים של המאה העשרים, הייתה התרופה האנטי-פסיכוטית הטיפוסית הראשונה. האפקט האנטי-פסיכוטי שיש לתרופות אלו קשור לפעולתן על הרצפטור לדופמין מסוג D2. כיום, התרופות האנטי-פסיכוטיות הטיפוסיות לא משמשות כטיפול העיקרי במצבים של סכיזופרניה או מצבים פסיכוטיים אחרים עקב שיווקן של התרופות האנטי-פסיכוטיות הלא טיפוסיות הנחשבות לחדישות ומוצלחות יותר.

קבוצות תרופות

התרופות נחלקות ל-5 קבוצות בהתאם למבנה הביוכימי שלהן:

  • דיפנילבוטילפיפרידינים (כדוגמת פימוזיד)
  • בנזמידים (כדוגמת מודאל)

פרמקולוגיה

מבחינה פרמקולוגית, תרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות נספגות היטב במערכת העיכול, בעיקר במתן נוזלי. רמת השיא בפלזמת הדם מושגת תוך כשעה עד כארבע שעות מרגע נטילת התרופה. עישון, צריכת קפאין ומזון בקיבה מפריעים לספיגת התרופות הללו. בתוך 3-5 ימים מושג שיווי משקל ברמות התרופה בדם. זמן מחצית החיים של תרופות אלו הוא 24 שעות, וכולן יכולות להינתן אחת ליום. הפעילות האנטי-פסיכוטית של תרופות אלו נובעת מחסימת רצפטור לדופמין. התרופות נחשבות יעילות כאשר לפחות 60% מהרצפטורים לדופמין במוח תפוסים על ידי התרופה. כאשר 80% ומעלה מהרצפטורים תפוסים על ידי התרופה, עלולות להתחיל תופעות לוואי אקסטרה-פירמידליות. תרופות מסוג DRA חוסמות גם רצפטורים נוראדרנגיים, כולינרגיים והיסטמינרגיים. תרופות שהן בעלות פוטנטיות נמוכה, כדוגמת כלורפרומאזין, מביאות לעליה משמעותית יותר במשקל ולסדציה חריפה יותר מאשר תרופות בעלות פוטנטיות גבוהה כגון הלופרידול, אולם תרופות עם פוטנטיות גבוהה נוטות לגרום ליותר תופעות לוואי אקסטרה-פירמידליות.

שימושים רפואיים

  • סכיזופרניה והפרעה סכיזו-אפקטיבית: התרופות האנטי-פסיכוטיות הטיפוסיות יעילות מאד בטיפול במחלות אלו הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. התרופות מפחיתות את התסמינים ה"חיוביים" החריפים של המחלה (כדוגמת הזיות ומחשבות שווא) ומונעות החרפה עתידית. ההשפעה על תסמינים "שליליים", לעומת זאת, פחותה בהרבה.
  • מאניה: תרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות משמשות כטיפול במקרים של מאניה חריפה. מאחר שברוב המקרים השפעתן של התרופות המייצבות (כגון ליתיום) מושגת באופן הדרגתי ואיטי מקובל לשלב תרופות אנטי-פסיכוטיות יחד איתן בטיפול במאניה.
  • הפרעה דלוזיונלית: מטופלים הסובלים מהפרעה זו בדרך כלל מגיבים היטב לטיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות.
  • אגיטציה חריפה והתנהגות אלימה: במקרים מסויימים נהוג לטפל במצבים אלו באמצעות תרופות אנטי-פסיכוטיות.
  • הפרעת אישיות גבולית: מטופלים הסובלים מהפרעת אישיות גבולית אשר חווים סימפטומים פסיכוטיים זמניים מטופלים לעיתים בתרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות.
  • דמנציה ודליריום: כשני שלישים מהחולים המבוגרים הסובלים מדמנציה או דליריום מגיבים היטב לטיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות.

תופעות לוואי

תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של התרופות הללו הן תופעות לוואי נוירולוגיות הקשורות לבעיות תנועה שונות כגון פרקינסוניזם, דיסטוניה, אקתיזיה וטרדיב דיסקינזיה. ככלל, תרופות שהן בעלות פוטנטיות גבוהה יותר, מביאות לתופעות לוואי נוירולוגיות חמורות יותר.

  • פרקינסוניזם: מאופיין על ידי ריגידיות של השרירים, הליכה פרקינסוניאנית ומאפיינים נוספים הדומים למחלת הפרקינסון מבחינת תנועתיות, למרות שקיום של רעד בידיים מסוג pill-rolling (הרעד המאפיין חולי פרקינסון) בשימוש תחת תרופות אלו הוא נדיר. תסמונת הארנב, או רעד המערב את השפתיים ואת השרירים שמסביב לפה, הוא אפקט פרקינסוניאני נוסף הנצפה במצבים של נטילת התרופה, בשלבים מאוחרים יותר. פרקינסוניזם מופיע אצל כ- 15% מן המטופלים ב- DRA, לרוב תוך 5 עד 90 ימים ממועד תחילת השימוש בתרופה. מטופלים מבוגרים ונשים הם בעלי סיכון גבוה יותר. הטיפול במצב זה הוא על ידי מתן תרופות אנטי-כולינרגיות כגון קוגנטין, אמנטדין או בנדריל. לעיתים יש צורך בנטילת תרופות אנטי-כולינרגיות גם לאחר הפסקת השימוש בתרופות המשרות פרקינסוניזם.
  • דיסטוניה: התכווצויות קצרות או ארוכות של שרירים המביאות לתנועות אבנורמליות כגון דחיקת לשון החוצה, טריסמוס (חוסר יכולת לפתוח את הפה), טורטיקוליס, ותנוחות דיסטוניות של הגפיים. כמו כן עלול להביא ל- occulogyric crises. דיסטוניה עלולה להביא למצבים של קושי בבליעה, דיסארתריה ועוד, והיא עלולה להיות מכאיבה ומפחידה, ולרוב מקושרת בחוסר רצון ליטול את התרופה בהמשך. לרוב דיסטוניה מתרחשת יותר אצל גברים צעירים בגיל 30, או במינון גבוה של התרופה. הטיפול בדיסטוניה הוא טיפול בתרופות אנטיכולינרגיות או מתן של בנזודיאזפינים.
  • אקתיזיה: מאופיינת בתחושה סובייקטיבית של חוסר רוגע, סימנים אובייקטיבים של חוסר רוגע, או שניהם. למשל- תחושת חרדה, חוסר יכולת להירגע, מעבר מהיר מעמידה לישיבה וחוזר חלילה וכדומה. אקתיזיה מקושרת למתן מגוון רחב של תרופות פסיכיאטריות, וכאשר היא מאובחנת יש להוריד את מינון התרופה לרמה הנמוכה ביותר. לעיתים אקתיזיה מקושרת לתוצאה לא טובה של הטיפול. הסיכון לאקתיזיה גבוה יותר אצל נשים בגילאי העמידה, והטיפול כולל שלושה שלבים- הפחתת מינון התרופה, מתן תרופות אשר מונעות אקתיזיה כגון בתא אנטגוניסטיים, ולעיתים שינוי התרופה אשר הביאה לאקתיזיה.
  • טרדיב דיסקינזיה- היא תופעת לוואי מאוחרת של שימוש בתרופות אנטי פסיכוטיות. היא כמעט ולא מתרחשת לפני שישה חודשים של תחילת הטיפול. ההפרעה כוללת תנועות אבנורמליות, לא רצוניות, לא רגולריות ודמויות ריקוד (כוריאה) של שרירי הראש, הגפיים והגוף כולו. חומרת התנועות נעה ממינימליות- ועד לתנועות חמורות. התנועות השכיחות ביותר קשורות לפה וכוללות הזזת לשון במהירות והוצאתה החוצה, סיבוב הלשון, תנועות לעיסה ותנועות שפתיים שונות וכן העוויות פנים. שכיח גם למצוא תנועת אצבעות או כף יד אבנורמליות. במקרים חמורים יותר, יש קושי לבלוע ולנשום. דיסקינזיה נעלמת בשינה ומוחמרת במצבי סטרס, היא מתרחשת אצל 10% עד 20% מן החולים המטופלים יותר משנה, כאשר נשים מושפעות יותר מגברים, וילדים או אנשים מבוגרים מושפעים יותר מגילאי אמצע. אנשים עם נזק מוחי או אנשים עם הפרעות מצב רוח הם בסיכון גבוה יותר לפיתוח תופעת לוואי זו. באופן כללי, בין 5% עד 40% מן המקרים של טרדיב דיסקינזיה נפתרים בסופו של דבר, מה שגורם לתופעת לוואי זו להיות חמורה יחסית, היות שבמרבית המקרים היא נחשבת לבלתי הפיכה. הטיפול בה כולל שלוש גישות עיקריות הכוללות מניעה, דיאגנוזה וטיפול. המניעה מושגת על ידי מתן תרופות אנטי פסיכוטיות המקושרות פחות עם תופעה זו- קבוצת התרופות הא-טיפיות, ובעיקר קלוזאפין, מביאות לתופעת לוואי זו בתדירות נמוכה יותר מאשר קבוצת התרופות הטיפיות. מטופלים המקבלים תרופות אנטי פסיכוטיות צריכים להיות במעקב בכל מקרה בו מדווחת תלונה על תנועות אבנורמליות, כאשר במידה ויש אבחנה של טרדיב דיסקינזיה, יש להפחית או אף להפסיק את התרופה האנטי פסיכוטית.
  • התסמונת הנוירולפטית הממאירה- neuroleptic malignant syndrome: זהו מצב מסכן חיים אשר עלול להתרחש תחת טיפול בתרופות אנטי פסיכוטיות. מצב זה כולל ריגידיות של השרירים, דיסטוניה, אקינזיה, מוטיזם, אגיטציה וכדומה. התסמינים האוטונומיים כוללים חום גבוה, הזעה ועליה בדופק ובלחץ הדם. יש עליה בספירת תאי דם לבנים וברמות אנזימי כבד, וכן לעיתים אי ספיקת כליות עם הופעה של מיוגלובין בשתן. גברים מושפעים יותר מנשים, ומטופלים צעירים יותר מאשר מבוגרים. שיעור התמותה עלול להגיע ל-10% עד 20%, והסיכון למצב זה עומד על 0.02% ועד 2.4% בנטילת תרופות מסוג DRA. לרוב, התסמינים מתחילים בתוך 24-72 שעות, ותסמונת שאינה מטופלת יכולה להימשך למשך 10 עד 14 ימים. הטיפול הוא מתן דנטרולן או ברומוקריפטין במרבית המקרים.

תופעות לוואי נוספות כוללות את הבאים:

  • הורדת סף פרכוס- לרוב נגרם בנטילת תרופות שהן פחות פוטנטיות.
  • ישנוניות- כתוצאה מחסימה של רצפטור להיסטמין- בעיקר קורה בנטילה של כלורופרומזין. עם הזאת מתפתחת סבילות לתופעה זו.
  • תופעות אנטיכולינרגיות מרכזיות- כגון אגיטציה, חוסר התמצאות בזמן, במקום ובסיטואציה, הלוצינציות, פרכוסים, חום גבוה ואישונים מורחבים.
  • השפעות לבביות- ירידה בהתכווצות שריר הלב, עליה ברמות קטכולאמינים, העלאת משך ההולכה החשמלית בלב. תרופות שהן עם פוטנטיות נמוכה לדופמין הן יותר טוקסיות ללב- כלורפרומזין למשל מביאה להארכת מקטעי QT ו- PR וירידה במקטע ST. תרופות כגון תיאורידזין ומסורידזין עלולות להביא ל- torsades de pointes.
  • תת לחץ דם אורתוסטטי- הוא מצב של ירידה בלחץ דם במעבר מישיבה או שכיבה למצב של עמידה. זוהי תופעת לוואי נפוצה, בעיקר במתן תוך שרירי של תרופות עם פוטנטיות נמוכה, ולרוב תופעה זו מתרחשת במהלך הימים הראשונים לטיפול. עם הזמן מתפתחת סבילות לתופעה זו. המטופלים מונחים לקום באיטיות ממצב של שכיבה לעמידה, לשתות מספיק נוזלים ביום ולהמעיט בצריכת קפה ואלכוהול. מתן של אדרנלין לטיפול בתת-לחץ דם במקרים כאלו אינו מומלץ מאחר שבאופן פרדוקסלי הוא מביא להחמרה של תת-לחץ הדם אשר מושרה על ידי תרופות אנטי פסיכוטיות.
  • הפרעות המטולוגיות- לויקופניה (ירידה בתאי דם לבנים) עד רמה של 3,500 WBC, היא תופעה שכיחה ואינה מסוכנת. בכ- 1:10,000 מהמקרים קיימת תופעת לוואי חמורה אצל המשתמשים בתרופות מסוג DRA, הנקראת אגרנולוציטוזיס. עם זאת, אין צורך בביצוע בדיקות דם רוטיניות אלא להנחות את החולה לדווח על מצבים כגון חום או כאב גרון, כאשר במידה וקיימים תסמינים אלו יש לבצע בדיקת דם ולבדוק את ספירת תאי הדם הלבנים. במידה וספירת תאי הדם הלבנים היא אכן נמוכה באופן משמעותי, יש להפסיק את הטיפול בתרופה ולהעביר את החולה לאשפוז. התמותה כתוצאה מסיבוך זה יכולה להגיע אף ל-30%.
  • השפעות אנטי כולינרגיות פריפריות- יובש בפה, ראיה מעורפלת, עצירות, אצירת שתן, הרחבת אישונים- בעיקר במצבים של נטילת תרופות עם פוטנטיות נמוכה. עליה במשקל מקושרת בעליה התמותה ותחלואה, אולם עליה במשקל מקושרת יותר לטיפול במתן תרופות אנטי פסיכוטיות א-טיפיות.
  • השפעות אנדוקריניות- עליה בהפרשת פרולקטין כתוצאה מחסימת הרצפטור לדופמין, יכולה להביא להגדלת שדיים, גלקטוריאה, אמנוריאה, אימפוטנציה וירידה בחשק המיני. במקרים כאלו יש לנסות טיפול בתרופות אנטי פסיכוטיות א-טיפיות שמקושרות פחות לתופעה זו (מלבד, אולי, ריספרידון).
  • תופעות לוואי אישיותיות- בשימוש בתרופות אנטי פסיכוטיות מסוג DRA. עד 50% מהגברים מדווחים על בעיות בקיום יחסי אשיות. התרופה תיאורידזין מקושרת בעיקר לבעיות אלו. גם תופעה של פריאפיזם תוארה בשימוש בתרופות אלו.
  • השפעות עוריות- דרמטיטיס אלרגית בתוצאה מהשימוש בתרופה- הכוללת פריחה אורטיקרית, מקולופפולרית, פטכיאלית ועוד. הפריחה לרוב מתחילה בשבועות הראשונים לשימוש ולרוב נעלמת מעצמה. לעיתים יש תגובות של פוטוסנסטיביות (בחשיפה לאור)- בעיקר בנטילת כלורפרומאזין. שימוש ממושך יותר בכלורפרומאזין מקושר לעיתים בדיסקולורציה כחולה-אפורה בעור, באזורים אשר נחשפו לשמש. תופעה זו נעלמת כשהתרופה מוחלפת.
  • תופעות לוואי עיניות- בעיות בראיית לילה הנובעות מפיגמנטציה של הרשתית מקושרות לשימוש בתיאורידזין- מצב זה עלול להביא לעיוורון, גם כאשר התרופה מופסקת. זו הסיבה מדוע מתן תיאורידזין מוגבל במינון שהוא עד 800 מ"ג ליום בלבד. לעיתים יש פיגמנטציה בעיניים- גרנולות לבנות חומות בעין שאינן בעלות משמעות.
  • צהבת- לרוב, שימוש ב- DRA יכול להביא לעליה באנזימי כבד שחולפת מעצמה ואינה משמעותית. במידה ויש צהבת יש להחליף את התרופה. מצבים אלו הם יחסית נדירים.
  • מינון יתר של תרופות אנטי פסיכוטיות מסוג DRA קשורות להחמרת תופעות הלוואי של תרופות אלו- וכוללות דיכוי של מערכת העצבים המרכזית, תופעות לוואי אקסטרה-פירמידליות, הרחבת אישונים, ריגידיות וחוסר שקט, טכיקרדיה ותת לחץ דם. תופעות לוואי מסוכנות יותר יכולות לכלול דליריום, קומה, דיכוי נשימתי ופרכוסים. התרופה הלופרידול היא יחסית בטוחה גם במתן של מינון יתר לעומת תרופות אחרות. הטיפול במצב זה הוא שימוש בפחם פעיל ושטיפת קיבה, אם מינון היתר נלקח לאחרונה.
  • הריון והנקה- קיים קשר חלש בין שימוש בתרופות אנטיפסיכוטיות לבין מומים מולדים. יחד עם זאת, אין להשתמש בתרופות אנטי פסיכוטיות במהלך ההריון, בעיקר בטרימסטר הראשון, אלא אם הסיכון שבחוסר השימוש עולה על הסיכון שבשימוש. תרופות פוטנטיות יותר עדיפות בהריון (בעיקר פרוליקסון), מאחר שתרופות פוטנטיות פחות מקושרות עם תת-לחץ דם. תרופות אלו מופרשות בהנקה ועל כן אין להניק תחת השפעתן.

אינטראקציות תרופתיות

אינטראקציות תרופתיות רבות מקושרות בשימוש בתרופות מסוג DRA. איזואנזים המעורב ביותר בתהליך הוא CYP 2D6.

  • סותרי חומצה, פחם פעיל, כולסטרמין וסימטידין הנלקחים שעתיים לפני נטילת תרופות אנטיפסיכוטיות מביאיה לירידה בספיגה של תרופות אלו.
  • דיגוקסין וסטרואידים מעלים את הספיגה של תרופות אנטי פסיכוטיות, היות שהם מורידים את המוטיליות של מערכת העיכול.
  • פנטואין וברביטורטים מגדילים את רמות המטבוליזם של התרופות ולכן עלולים להוריד את סף הפרכוס.
  • נטילת תרופות נוגדות דיכאון יחד עם תרופות אנטי פסיכוטיות עלול להביא לעליה בריכוז הפלסמה של שני סוגי התרופות.
  • תרופות אנטי פסיכוטיות מביאות לירידה ברמות קומדין בדם ומכאן לירידה בזמן הדימום.

מינון והנחיות קליניות

קונטרא-אינדיקציות למתן תרופות מסוג DRA כולל היסטוריה של אלרגיה חריפה לתרופה, סיכוי לכך שהחולה השתמש בחומרים כגון אלכוהול, אופיואידים, ברביטורטים ובנזודיאזפינים, טרם מתן התרופה, או שהוא נמצא במצב של דליריום כתוצאה מתרופות אנטי כולינרגיות, קיום בעיה לבבית חמורה, סיכון גבוה לפרכוסים, נוכחות של גלאוקומה צרת זווית או הגדלה שפירה של הערמונית אם יש שימוש בתרופה אנטי כולינרגית, סיפור קיים או היסטוריה של טרדיב דיסקינזיה.

יש להשתמש בזהירות בתרופות אנטי פסיכוטיות במצבים של מחלות כבד.

יש לזכור כי האפקט המקסימלי לעיתים נראה לעין רק לאחר 4-6 שבועות של שימוש בתרופות. כ- 10% עד 35% מן החולים בסכיזופרניה לא מציגים שיפור קליני תחת שימוש בתרופות אלו. כישלון בטיפול מוגדר כלפחות שני ניסיונות של טיפול בתרופות אנטי פסיכוטיות משתי קבוצות של תרופות אנטי פסיכוטיות. מתן של קלוזאפין הוכח כיעיל במקרה של כישלון כאמור.

כיום, שימוש בתרופות מסוג DRA עדיין קיים, בעיקר במצבים של טיפול לטווח קצר, כמו גם שיקולי עלות המהווים יתרון לשימוש בתרופות אלו. החשש הגדול מפני התפתחות של טרדיב דיסקינזיה מהווה ברוב המקרים לזניחת הטיפול ב- DRA, אולם אין עדויות על כך שתרופות א-טיפיות אכן אינן גורמות גם הן לתופעת לוואי זו. השימוש ב- DRA מביא לפחות עליה במשקל מאשר תרופות א-טיפיות, המקושרות בחלקן לעליה גדולה במשקל. במידה והוחלט על מתן DRA, קיימת העדפה למתן תרופות שהן פוטנטיות יותר, למרות שהן יותר מקושרות בתופעות לוואי נוירולוגיות. זאת מאחר שתרופות שהן פחות פוטנטיות מקושרות למגוון של תופעות לוואי סיסטמיות הקשורות ללב, לחץ דם, התפתחות פרכוסים, הפרעה בקיום יחסי אשיות ואלרגיות.


ראו גם

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.