תרצה
תִּרְצָה הייתה עיר כנענית ולאחר מכן ארצישראלית. שימשה במשך תקופה מסוימת כבירת ממלכת ישראל. תרצה זוהתה על ידי ויליאם אולברייט בתל אל-פארעה (צפון) – תל הנמצא כ-11 ק"מ צפונית מזרחית לשכם, צפונית לכביש 57 סמוך לכפר עין בידאן בדרך לטובאס. התל נחפר בשנים 1940-1960 על ידי משלחת מטעם בית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה, בפיקוחו של החוקר הצרפתי רולאן דה וו.
גאוגרפיה של התל
תרצה נבנתה על גבעה נמוכה בתוך בקעה. שטח העיר כ-180 דונם, והיא מוקפת נחלים זורמים משלושה עברים. את הבקעה מקיפים הרים גבוהים. בסמוך לעיר נובע מעין (עין תרצה/פארעה) המספק כ-1,500 מ"ק לשעה. בסמוך עוברות שתי דרכים חשובות: "דרך מבוא השמש" החוצה את הרי השומרון ממערב למזרח - עולה ממישור החוף לשכם ויורדת דרך נחל תרצה עד למעברות הירדן באזור גשר אדם של ימינו (תוואי כביש 57 ), ודרך ההר המקשרת בין ירושלים, שכם, עמק דותן וצפונה לעמק יזרעאל.
היסטוריה
פרהיסטוריה
החפירות הארכאולוגיות באתר מצביעות על קיומו של יישוב קטן עוד בהתקופה הנאוליתית. תרצה הפכה לעיר כנראה בתקופת הברונזה הקדומה, העיר הייתה בצורה – בסיס חומותיה העתיקות בנוי מאבנים ברוחב עד 2 מטר, והיא כללה מגדלים ושערים. בעיר נמצאו שרידי מקדש, רחובות רחבים עם מערכת ניקוז ובתים מלבניים האופייניים לתקופה.
בסביבות 2,500 לפנה"ס ננטשה העיר לכ-600 שנה, אז חודשה בה ההתיישבות, שנמשכה ברציפות עד 1,300-1,250 לפנה"ס. העיר חרבה בזמן זהה לשאר הערים הכנעניות בארץ ישראל, תקופת כיבוש הארץ בידי בני ישראל.
דה וו הטיל ספק בטענת כיבושה של תרצה בידי בני ישראל, וטוען כי נאחזו במקום בדרכי שלום. כחיזוק לטענתו זו מובאת העובדה כי השם תרצה אינו אופייני לתרבות הישראלית הפטריארכלית, בה שמות יישובים נקראו על שם האב, ולא על שם האם (- תרצה בתו של מנשה). אמנם בחרסי שומרון נמצאו שמות ישובים של שמותיהם של כל בנות צלפחד [דרוש מקור].
התקופה הישראלית
בתקופה הישראלית הייתה תרצה עיר מתוכננת – רחובות מקבילים, בתים טיפוסיים. העיר הוקפה חומה, שנבנתה על בסיס החומה הכנענית. עיר זו עברה חורבן נוסף במאה ה-9 לפנה"ס (אותו ניתן ליחס למאבק על המלוכה בין זמרי ועמרי או למסעו הצבאי של שישק), ומיד לאחריו החלה בניה מהודרת שלא נסתיימה – כנראה עקב העברת הבירה לשומרון. אל העברת הבירה נלוותה נטישה של העיר, אשר לזמן קצר עמדה נטושה עד אשר נוסד שם מחדש ישוב קטן.
במאה ה-8 פרח היישוב בתרצה מחדש (תקופת המלכים יואש וירבעם השני). בתקופה זו שוב נבנו בעיר בתי מגורים מפוארים ומבני ציבור. הממצאים הארכאולוגיים מעידים גם על קיומו של "רובע עוני" מובהק בתקופה זו.
סופה של העיר
תרצה חרבה פעם נוספת עם הכיבוש האשורי בשנת 723 לפנה"ס. בתקופת שלטון אשור יושבה מחדש, הפעם כעיר פרזות. סמוך לשנת 600 לפנה"ס ניטשה העיר שוב. מתקופות מאוחרות יותר נמצאו אך מבנים בודדים.
תרצה במקרא
תרצה מוזכרת בספר במדבר כאחת מבנות צלפחד שהיו משבט מנשה. מסיפור זה ניתן להסיק כי העיר נכללה בחלקם של צאצאי תרצה ונקראה על-שמה.
תרצה נזכרת (כמקום) לראשונה ברשימת הערים שנכבשו על ידי יהושע. לאחר הכיבוש הוכללה בתחומו של שבט מנשה.
העיר הפכה לבירת ממלכת ישראל בימיו של ירבעם בן נבט. בנו, נדב, נרצח על ידי בעשא, אשר במשך 24 השנים בהן שלט המשיך לבנות את העיר.
בנו של בעשא, אלה, מוזכר כמלך הולל. לאחר שנתיים מיום עלייתו למלוכה, קשר עליו זמרי והכתיר עצמו למלך. אולם מלכותו נמשכה שבעה ימים בלבד. עמרי, שר הצבא, צר על תרצה וזו נכבשת לא בלי נזק – בית המלך נשרף בידי זמרי לאחר שנכזבה תקוותו.
שש שנים לאחר שהומלך, העביר עמרי את בירת ישראל לשומרון, המוגנת יותר בפני אפשרות של מצור.
אחד המלכים האחרונים שמלך בישראל, מנחם בן גדי, בא משם: "וַיַּעַל מְנַחֵם בֶּן גָּדִי מִתִּרְצָה וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן וַיַּךְ אֶת שַׁלּוּם בֶּן יָבֵישׁ בְּשֹׁמְרוֹן וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו" (ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוק י"ד), המשך הכתוב − הסתום בחלקו − מזכיר גם הוא את תרצה: "אָז יַכֶּה מְנַחֵם אֶת תִּפְסַח וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִתִּרְצָה כִּי לֹא פָתַח וַיַּךְ אֵת כָּל הֶהָרוֹתֶיהָ בִּקֵּעַ" (פרק ט"ו, פסוק ט"ז).
ספר שיר השירים מתייחס ליופיה של תרצה: "יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלִָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת" (מגילת שיר השירים, פרק ו', פסוק ד').
לקריאה נוספת
- אנציקלופדיה מקראית, כרך ח' עמ' 937-941.
קישורים חיצוניים
- תרצה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- מידע על אתר תל אל-פארעה (תרצה), בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
הערות שוליים
רישיון cc-by-sa 3.0