אבו זנימה
| ||||||||||||
אַבּוּ זְנִימַה (בערבית: أبو زنيمة) היא עיירה בדרום מערב חצי האי סיני שבמצרים, השוכנת לחופו המזרחי של מפרץ סואץ, כ-80 ק"מ מדרום לראס סודר. העיירה משתייכת למחוז דרום סיני, ותושביה עובדים בבתי חרושת לגבס ובמכרות שבאזור, בהם מכרה המנגן באום בוגמה.[1]
לראשונה כבשה ישראל את אבו זנימה במהלך מלחמת סיני, ב-1956, והחזירה את השליטה בה למצרים עם נסיגת ישראל מסיני. במהלך כיבוש סיני על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים, נכבשה אבו זנימה שנית, ונותרה בשלטון ישראל עד למימוש הסכם הביניים בין ישראל למצרים בסוף 1975.[2]
הערות שוליים
- ↑ מכרה המנגן בסיני הפיק 300,000 טונות בשנה, דבר, 26 ביולי 1967
- ↑ 60,000 אזרחים מצרים יחזרו לסיני, דבר, 16 באוקטובר 1975
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.