אבק ריבית

אבק ריבית
(מקורות עיקריים)
משנה תורה לרמב"ם משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלווה ולווה, פרק ו', הלכה ג'
שולחן ערוך שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קסא, סעיף א

אבק ריבית הוא ביטוי לריבית האסורה בתקנת חז"ל.

מהתורה רק ריבית קצוצה (כשסוכם סכום הריבית לפני ביצוע ההלואה, ורק במקרה שהחוב היה מחמת הלוואה) אסורה, אך חז"ל הרחיבו את האיסור בכלל האומר ש"כל אגר נטר - אסור" - כל מקרה שמרוויח בשביל המתנת מעותיו, גם במקרה שלא נקבע כך מראש ואפילו בריבית על תשלום מכר, מלאכה או שכירות, כמו כן להרבה פוסקים אף מתן תוספת לא חומרית (ריבית דברים, טובת הנאה).

מקור הביטוי

מקור הביטוי הוא בתוספתא במסכת עבודה זרה[1], אך שם הכוונה לאיסור קל, שיש מחלוקת מה פירושו.

רש"י בסוכה[2] מסביר את לשון אבק "מידי דלא הוי עיקר האיסור תלוי בו קרוי אבק כמו אבק העולה מדבר הנכתש במכתשת (מכשיר לכתוש בו[3])" - כאבק שאין בו ממש.

מהו אבק ריבית

"אבק ריבית" הוא מונח הכולל את כל איסורי הריבית שאיננה אסורה מהתורה, בין משום שלא מדובר בהלוואה ובין משום שמדובר בהלוואה אך אין בצידה קביעת ריבית מסוימת מראש.

איסורים אלו ניתן לחלק לארבע קבוצות:

אגר נטר

עסקאות מכר שיש בהן מרכיב של אשראי, כגון תשלומים, כאשר בתמורה להוזלת המכר הוא מקבל אפשרות לשלם מאוחר יותר.[4] איסור זה אינו קיים כשלא ידוע מה התשלום הזול שהוא היה צריך לשלם אם היה משלם מיד.[5]

סאה בסאה

ערך מורחב – סאה בסאה

סְאָה בִּסְאָה - הלוואת סחורה בתורת הלוואה ולא בתורת מכירה, כאשר תשלום ההלוואה מתבצע בהשבת סחורה בכמות שווה להלוואה, גם אם ערכה עלה או ירד.

עיסקא

שותפויות של הון ועבודה, הסכם שעל פיו נותן אדם מעות לחבירו לסחור ולהרוויח בהם, ושניהם מתחלקים אחר כך ברווחים שההון מרוויח. התלמוד בבלי[6] מביא את מקרה העיסקא, פלגא מלווה ופלגא פיקדון - חצי מדמי העיסקא נמצאים כמלוה באחראיות המקבל, וגם אם נפסדו באונס הוא חייב בתשלום עליהם, וחצי נמצאים כפיקדון הנמצאת באחראיות הנותן וממילא רווחי הפיקדון הולכים למקבל שזה באחראיותו, ורווחי החצי של המלוה הולכים לנותן. במקרה זה מהתורה אינו נחשב ריבית כיוון שמחצית המלוה היא ממש של הנותן, אך רבנן גזרו שבמקרה זה יתן הנותן שכר טורח בעבור ההתעסקות בחלק הפיקדון, כי אם לא כן אז בפועל נמצא שהמקבל טורח עבור הנותן בפיקדון בגלל המלוה שנותן לו.

ריבית מוקדמת ומאוחרת

תשלומים שונים שנותן הלווה למלוה ללא התחייבות או ללא קשר להלוואה ("ריבית מוקדמת" כשהלוה נתן ריבית בכדי שהמלוה ילוה לו, ו"ריבית מאוחרת" שנתן לו כתודה על ההלואה[7]), הנחות ואפילו מידע. לשיטת הרא"ש והרמ"א צריך שיהא ניכר שהמתנה ניתנת עבור ההלוואה כדי שיהיה איסור ריבית, ולשיטת הרמב"ם ובעקבותיו השולחן ערוך אין צורך.[8]

הוצאת הריבית מהמלווה

בשונה מריבית שאסורה מהתורה, את ריבית זו אם גבאה המלוה באיסור, אין בית דין כופים אותו להחזיר[9]. אך קיימת מחלוקת האם יש עליו חיוב להחזיר בדיני שמים. הרא"ש[10] ובעקבותיו השולחן ערוך[11] טוענים שקיימת עדיין חובה על המלוה לצאת ידי שמים. לעומתם דעת התוספות[12] שאין חיוב אפילו לצאת ידי שמים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ פרק א' משנה ג'
  2. ↑ דף מ עמוד ב
  3. ↑ מכתשת, מילון ספיר
  4. ↑ מאירי בבא מציעא סג ע"ב
  5. ↑ תוספות בבא מציעא סג ב דיבור המתחיל ואמר
  6. ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף קד עמוד ב. תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף סח עמוד א
  7. ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף עה עמוד ב
  8. ↑ ריבית מוקדמת וריבית מאוחרת, הרב מיכאל יומטוביאן
  9. ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף סא עמוד ב
  10. ↑ במסכת בבא מציעא פרק איזהו נשך סימן ה'
  11. ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קסא, סעיף ב
  12. ↑ תוספות בבא קמא צד א דיבור המתחיל "אי"
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.