אברהם ברעם
| אברהם ברעם | ||
|---|---|---|
 | ||
| אברהם ברעם, 1977 | ||
| לידה | 5 באוקטובר 1933 (87) | |
| השתייכות |  | |
| דרגה |  | |
| תפקידים צבאיים | ||
| ||
| מלחמות וקרבות | ||
|
| ||
| עיטורים | ||
אברהם ברעם (נולד ב-5 באוקטובר 1933) הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת תת-אלוף, ששירת כמפקד אוגדה משוריינת. בעל עיטור המופת.
ביוגרפיה
ברעם נולד בהרצליה, למד בבית הספר מקס פיין בתל אביב. כנער היה חבר בארגון האצ"ל, ב-1951 התגייס לצה"ל, שירת בגדוד 51 בחטיבת גבעתי, הדריך בקורס קצינים. במלחמת סיני לחם כסגן מפקד פלוגה בגדוד 51 של חטיבת גולני. ב-1959 ביצע הסבה לשריון, וב-1967 שימש מפקד קורס קציני שריון ובמינוי חירום מפקד גדוד 94, גדוד מילואים של חטיבה 200. עם פרוץ מלחמת ששת הימים גייס וארגן את הגדוד ולחם עמו בגזרת סיני. הגדוד בפיקודו חדר דרך הדיונות לעורף הצבא המצרי בצומת ביר לחפן, השתתף בבלימת התקפת הנגד המצרית של חטיבת שריון מצרית לעבר אוגדה 84, בהמשך חדר ללב המערך המצרי לחם בקרבות שריון במתחם ג'בל ליבני, המשיך לביר חסנה וביר תמדה, שם קיבל פקודה מסגן מפקד האוגדה אברהם אדן לחסום את מעבר המיתלה, כוח קטן בפיקודו של ברעם, נע לכיוון המעבר תוך כדי שהוא עובר בשיירת כוחות מצרים גדולה, עד שהתמקם במעבר. על אף שהיה מנותק משאר החטיבה, ועל אף מחסור בדלק וטנקים מושבתים[1], הצליח הכוח לחסום במשך הלילה כוחות מצרים גדולים, כולל התקפה של 16 משחיתי טנקים מדגם SU-100. על פועלו במלחמה עוטר בעיטור המופת.
לאחר המלחמה שירת כסגן מפקד חטיבה 7, השתתף עמה בפעולת כראמה במהלכה ניהל קרב עם שריון הצבא הירדני, בפעילויות נגד מחבלים בבקעת הירדן, ובמלחמת ההתשה בגזרת תעלת סואץ. מונה למפקד חטיבה 188 ולחם עימה בפעולות תגמול בלבנון בהם מבצע קלחת ומבצע גיבור חיל בשנת 1972. השתלם בבית הספר לפיקוד ומטה של הצבא האמריקאי כשחזר כיהן כסגן מפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה ובמינוי חירום מפקד חטיבה 164 (הראל).
במלחמת יום הכיפורים לחם במסגרת אוגדה 252 ופיקד על חטיבה 164. החטיבה בפיקודו השתתפה בקרבות הבלימה הקשים מול הצבא המצרי בסיני ובקרב השריון של ה-14 באוקטובר. החטיבה צלחה את תעלת סואץ והתקדמה תוך לחימה רצופה אל תוך מצרים עד הק"מ ה-101 מקהיר החטיבה איבדה בקרבות 36 מלוחמיה. במהלך המלחמה קיבל ברעם פיקוד על חטיבה 875 (חטיבה 8) שמפקדה, אריה בירו נפצע.
לאחר המלחמה הועלה לדרגת תת-אלוף ושימש סגן מפקד אוגדה 36 ברמת הגולן ומפקד עוצבת המפץ. ב-1975 מונה למפקד אוגדה 252 בסיני. בשנת 1977 מונה למפקד אוגדה 49 בפיקוד הצפון, (במקביל ללימודים בבית ספר למלחמה) ועמה השתתף במבצע ליטני בלבנון. למד היסטוריה ולימודי מנהל באוניברסיטת תל אביב. ב-1980 השתחרר משירות הקבע, המשיך לשרת במילואים בפיקוד הצפון ונטל חלק במלחמת לבנון הראשונה.
ברעם הצטרף למשטרת ישראל והיה אמור להתמנות לניצב[2], אך מינוי זה לא אושר על ידי שר הפנים, לאחר שהתפרסם כי ברעם נשפט על ידי הרמטכ"ל רפאל איתן והורשע על החזקת נשק שלל ללא רישיון[3]. לאחר שעזב את המשטרה שימש מנהל בחברת הבנייה של משה ויגאל גינדי[4]. באפריל 1986 נעצר בברמודה, בחשד שהשתתף בפרשת ניסיון למכירת נשק לאיראן[5]. במאי 1986 גורש לארצות הברית[6], בה עוכב עד לפתיחת משפטו[7]. לבסוף, ההאשמות נגדו בוטלו ב-1988 לאחר התפוצצות פרשת איראן-קונטראס וכשהתברר שאינו קשור לעניין.
ב-1992 חזר לישראל ועבד בחברה הכלכלית של ראשון לציון בפיתוח ובנייה במערב העיר. נשוי לרונית ואב לארבעה.
קישורים חיצוניים
- אברעם ברעם, באתר הגבורה
- עיטור המופת שהוענק לאברהם ברעם, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
- יוסף ולטר, תת־אלוף (מיל.) אברהם ברעם: תמיד בקווי החזית, בעבודה אפורה, מרוחק מהעורף, מעריב (עיתון), 23 באפריל 1986, והמשך: תצלום של ברעם מימי שירותו הצבאי
- יונה שמשי, כדאי להאמין להבטחות הערבים, דבר, 17 ביוני 1977
- עדנה פאר, את הרצון לתרום למדינה לא איבדתי, מעריב (עיתון), 3 באוקטובר 1980
הערות שוליים
- ↑ רדיו, דבר, 6 ביוני 1977
- ↑ עוד קצין צה"ל - למשטרה, מעריב (עיתון), 30 בינואר 1980
- ↑ הכתם הנצחי של הקצין הבכיר, מעריב (עיתון), 8 באוגוסט 1980
- ↑ מינויים, דבר, 16 בנובמבר 1981
- ↑ מתווכי מוות ישראלים, מעריב (עיתון), 23 באפריל 1986
- ↑ עצורי ברמודה גורשו לניו יורק, מעריב (עיתון), 29 במאי 1986
- ↑ רן דגוני, ברעם ואייזנברג לא הורשו לחזור ארצה, מעריב (עיתון), 29 בינואר 1987
מפקדי חטיבה 188  | |
|---|---|
|
מפקדי עוצבת המפץ  | |
|---|---|
|
רישיון cc-by-sa 3.0