אינטרפול
הארגון הבינלאומי לשיטור פלילי (International Criminal Police Organization, ובקיצור – The International police - INTERPOL) הוא ארגון מודיעין משטרתי בינלאומי לצורכי שיטור פלילי. על אף שמו, אין מדובר בארגון אכיפת חוק, ועובדיו אינם מבצעים עבודת אכיפה משטרתית, אלא רק איסוף ועיבוד מודיעין פלילי בינלאומי, לשימוש גופי השיטור במדינות השייכות לארגון.
נשיאת האינטרפול הנוכחית היא מיירי בלסטרזי, קצינה ממשטרת צרפת. המזכ"ל הוא רונלד ק. נובל, לשעבר ממשרד האוצר של ארצות הברית, והוא הלא-אירופאי הראשון המכהן במשרה זו. נכון לשנת 2013 העסיקה מזכירות האינטרפול צוות של 756 עובדים מ-100 מדינות החברות בארגון.
היסטוריה
עד מלחמת העולם השנייה
הארגון נוסד בווינה שבאוסטריה בשנת 1923, תחת השם "ועדת השיטור הפלילי הבינלאומי" (International Criminal Police Commission, ובקיצור ICPC, או, בגרמנית Internationale Kriminalpolizeiliche Kommission - IKPK), ומטה הארגון הוצב בווינה. לנשיא הראשון של הארגון נבחר מפקד משטרת ווינה, יוהאן שובר, שכיהן זמן מה כנשיא הרפובליקה האוסטרית, שהחזיק בתפקיד זה עד מותו ב-1932. ב-1934, עם מינויו של ד"ר ברנדט, הוחלט להצמיד את משרת ראש הארגון אל משרת ראש משטרת וינה.
בתקופת מלחמת העולם השנייה
הארגון פעל מווינה עד לשנת 1938, עם סיפוח אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית. בשנת 1942 העבירה גרמניה את מטה הארגון לברלין, שם נותר עד לתום מלחמת העולם השנייה, בשנת 1945.
עקב מחסור בתיעוד, המקור היחיד כמעט להבנת השימוש שעשו הנאצים באינטרפול הוא מחקרו של יורגן ישקה (Juergen Jeschke) אודות האינטרפול ברייך השלישי שראה אור במאמר בשם "Interpol zwischen 1933 und 1945"[1]. מיד לאחר האנשלוס פיטר ריינהרד היידריך, ראש המשרד הראשי לבטחון הרייך, את ראש משטרת וינה וכיוון שהמשטרה האוסטרית חדלה להתקיים, מוזג תפקיד ראש המשטרה האוסטרית עם תפקיד ראש המשרד לבטחון הרייך בברלין. לכאורה מונה קצין האס אס האוסטרי אוטו שטיינהיזל לתפקיד, אך הוא היה רק איש קש.
הארגון ניתק את קשריו עם משטרות צרפת, בריטניה ופולין, אך המשיך לקיים קשרים עם מרבית מדינות העולם, בהן ארצות הברית. עם מותו של שטיינהיזל ב-1940 "התבקש" היידריך על ידי מעט הנציגים שהשתתפו בהצבעה לקחת על עצמו את תפקיד ראש האינטרפול באופן רשמי. ב-27 במאי 1942 הרגו פרטיזנים צ'כים את היידריך ולתפקיד מונה ארנסט קלטנברונר.
כלפי חוץ ביקשו הנאצים להציג דימוי רציני של הארגון כבלתי תלוי. המשטרות של המדינות הכבושות, הגרורות והנייטרליות המשיכו לדווח למטה האינטרפול והמשיכו להוות, בעיקר במערב אירופה, גורם במשפט הפלילי ולא פוליטי או מדיני, עד כי במספר מקרים פושעים פליליים יהודים שהיו עצורים במשטרה ניצלו ממשלוח להשמדה.
אחת הטענות השגויות המופיעות לעיתים במחקרים ותיאורים אחרים על התקופה הנאצית היא שועידת ואנזה, אותה אירגן היידריך התקיימה במטה האינטרפול. מקור השגיאה הוא בעובדה שמטה האינטרפול שכן ברחוב ואנזה (Kleine Wannseestrasse), הקרוי על שם "אגם ואנזה הקטן" בעוד הוועידה התקיימה בווילה השוכנת לחופו של אגם ואנזה הגדול.
לאחר מלחמת העולם השנייה
לאחר מלחמת העולם השנייה הוקם הארגון מחדש תחת השם "הארגון הבינלאומי לשיטור פלילי" על ידי נציגי בעלות הברית מבלגיה, צרפת, מדינות סקנדינביה ובריטניה, ומטה הארגון החדש הוקם בסן-קלו, עיירה בפרברי פריז. השם "Interpol" היה במקור רק כתובת הטלגרף של הארגון, והפך לחלק משמו הרשמי רק מאוחר יותר, בשנת 1956. הארגון שינה את מקומו פעם אחת נוספת ב-1989, אז הועבר לעיר ליון שבצרפת.
פשעים בהם עוסק הארגון
בשל מחויבותו של האינטרפול לנייטרליות פוליטית, חוקתו אוסרת על מעורבות בחקירות שאינן מערבות כמה מדינות חברות, וכן על מעורבות בכל חקירה של פשעים פוליטיים, צבאיים, דתיים או גזעניים. עבודת הארגון מתמקדת בעיקר בחקירות טרור, פשע מאורגן, ייצור סמים לא חוקי, סחר בסמים, הברחת נשק, סחר בבני אדם, הלבנת הון, פשעי מחשבים, שוחד וסחר לא חוקי בבעלי חיים.
שיטת פעולה
האינטרפול הוא הארגון הבינלאומי השני בגודלו בעולם (לאחר ארגון האומות המאוחדות). נכון לאוגוסט 2007 היו בו 186 מדינות חברות, ולכל אחת מהן משרד בארגון אשר משמש לקישור בין המדינה והארגון. משרד זה מאפשר לארגוני השיטור של המדינה גישה למידע המוחזק בארגון שהתקבל משאר המדינות החברות. יעילות המודיעין נובעת מההנחה שפושעים רבים נעזרים בפעולתם באנשי קשר מרחבי העולם, ופעולותיהם הפליליות אינן מוגבלות למדינת המוצא שלהם. הצורך במשרדים מתאמים אלה נובע מחוסר היכרות האינטרפול עם ארגוני השיטור הרבים ברחבי העולם, וצורף בגוף ממשק אשר יעבד וינתב את המידע הנדרש למקומות הנדרשים. מימון הארגון, כ-30 מיליון אירו בשנה, מגיע מתרומות שנתיות של המדינות החברות בו.
הארגון מפרסם סוגים אחדים של הודעות:[2]
- הודעה אדומה - הודעה על חשוד בפלילים
- הודעה צהובה - הודעה על נעדר.
- הודעה שחורה - הודעה על נעדר שסביר שמת, למקרה שתימצא גופתו.
- הודעה כחולה - הודעה המבקשת מידע על מקום הימצאו של אדם.
הוועדה לפיקוח על תיקי אינטרפול - ("The Commission for the Control of Interpol's Files ("CCF
בשנת 2008 תיקנה העצרת הכללית של האינטרפול את חוקתה כדי להקים את הוועדה לפיקוח על תיקי אינטרפול ("CCF"). המדובר בגוף עצמאי שיש לו שני תפקידים עיקריים:
- לתת ייעוץ בנוגע לכל שימוש במידע אישי שברשות האינטרפול;
- לדון בבקשות לגישה למאגרי המידע של האינטרפול.
ואולם, התפקיד הבולט ביותר של ה-CCF הוא לדון בעתירות משפטיות המוגשות על ידי חשודים המבקשים את ביטולן של "הודעות אדומות" שהוצאו על שמם ועניינן הכרזה בינלאומית עליהם כמבוקשים למעצר ולהסגרה. עתירות מהסוג הזה, ככלל, מצליחות אך ורק כאשר הוצאת "ההודעה האדומה" נחשבת להפרת החוקה של האינטרפול או לפגיעה בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם משום שהיא הוצאה מטעמים פוליטיים, דתיים, צבאיים או גזעניים. בראיון שנתן לירחון העסקי "פורבס" ביולי 2013, העיר הסניגור הישראלי, עו"ד ניק קאופמן, כי הדיון בעתירות מעין אלה יכול להימשך חודשים כאשר הוועדה אינה מחויבת לנמק את החלטתה ואין עליה זכות הערעור.
אובדן תעודות מזהות
החל מ-2002, החל האינטרפול לאסוף מידע על תעודות זהות ודרכונים גנובים/אבודים ממדינות החברות בארגון, ומדינות הארגון מנסות לשלב בדיקות אלה בביקורות הדרכונים שלהן, על מנת למנוע התחזות וזיוף זהויות. נכון לשנת 2006, מסד הנתונים כולל מעל ל-10,000,000 תעודות שנגנבו או אבדו. ישראל אינה משתפת פעולה עם מאגר זה.[2]
מדינות חברות
באינטרפול חברות מרבית המדינות החברות באו"ם. רק מדינות בודדות חברות באו"ם אך אינן חלק מהאינטרפול: ונואטו, טובאלו, מיקרונזיה, פלאו, קוריאה הצפונית וקיריבטי.
בספטמבר 2017 החליטה מליאת הארגון לקבל את מדינת האיים איי שלמה כחברה בארגון. באותה הצבעה הוחלט גם לצרף את הרשות הפלסטינית כחברה בארגון, אף שאיננה מדינה.[3]
שגיאות פרמטריות בתבנית:טורים
פרמטרים [ מספר ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
[[קובץ:תבנית:דגל/ארובה|קישור=ארובה|גבול|22x16pxpx|ארובה]]ארובה
.svg.png.webp){kind=small}
האיים האנטילים
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אתר הבית של אינטרפול (באנגלית)
- איילת שני, בכל מקום שהגעתי אליו בחקירת ליברמן, זה היה כאילו מישהו היה שם לפני, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2018 - ראיון עם ענת גרנית, ראש האינטרפול בישראל לשעבר
הערות שוליים
- ↑ המאמר נסקר במאמר האינטרפול וועידת ואנזה בספרו של יוסף ולק, כיום אתמול, הוצאת ששר, אוניברסיטת בר-אילן ומכון ליאו בק, 1997. עמ' 155–159.
- 1 2 איילת שני, בכל מקום שהגעתי אליו בחקירת ליברמן, זה היה כאילו מישהו היה שם לפני, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2018
- ↑ ברק רביד, האינטרפול הצביע בעד קבלת "מדינת פלסטין" לארגון, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2017
רישיון cc-by-sa 3.0