איסור אכילה
איסור אכילה הוא מושג בהלכה, לפיו ישנם דברים שאסורים באכילה בלבד, אולם אין עליהם איסור הנאה.
פירוט האיסור
איסור אכילה כולל את האיסור להנות מהדבר בדרך אכילה או שתייה. במובן זה שתיית דבר האסור באכילה - אסורה גם היא.
לדעת רבי אבהו בשם רבי אלעזר, וכן נפסק להלכה[1], בכל איסור בו נאמר בתורה אחד מהלשונות הללו: "לא תאכל", "לא יאכל" או "לא תאכלו" - אזי האיסור אינו רק איסור אכילה, אלא הוא כולל גם 'איסור הנאה', אלא אם נכתב במפורש אחרת, כגון מאכלות אסורות של חֵלֶב ונבלה שהתירה התורה במפורש למוכרם לגוי.
דוגמאות
דוגמאות לאיסורי אכילה מהתורה
- איסור אכילת טרפה - האיסור לאכול בשר של בהמה העומדת למות מחמת אירוע חיצוני (להוציא מחלה, או מוות מזקנה).
- איסור אכילת נבלה (הלכה) - האיסור לאכול בשר של בהמה שלא נשחטה לפי ההלכה.
- איסור אכילת דם - האיסור לאכול או לשתות דם של בהמה ועוף.
- גיד הנשה - האיסור לאכול גיד הנמצא באחורי הבהמה ששמו גיד הנשה.
- איסור אכילת טבל - אכילת פירות או ירקות לפני הפרשת תרומות ומעשרות, אך לאחר שפירות או ירקות אלו התחייבו בכך.
- איסור אכילה ביום-הכיפורים.
דוגמאות לאיסור אכילה מדרבנן
- אכילת עוף עם חלב.
- יין של גר תושב.
- גבינת גויים
הערות שוליים
- ↑ רמב"ם הל' מאכלות אסורות (ח, יד).
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.