אכיפה בררנית

אכיפה סלקטיבית (או אכיפה בררנית) מתרחשת כשגורמים ממשלתיים כמו שוטרים, תובעים, או רגולטורים מפעילים שיקול דעת בעת האכיפה , ומשתמשים בכוחם להחליט האם להעניש אדם או ארגון שעבר על החוק.

במקרים מסוימים, אכיפה סלקטיבית אכן רצויה^[1]. לדוגמה, אזהרה מילולית של בני נוער עשויה לשנות את התנהגותם ביעילות, מבלי להזדקק לענישה משפטית, ולהימנע מהעלויות המשפטיות והממשלתיות. במקרים אחרים, אכיפה סלקטיבית עשויה להיות בלתי נמנעת. לדוגמה, הדבר עלול להיות בלתי מעשי עבור שוטרים אם ינפיקו דו"חות תנועה לכל מי שחורג מהמהירות המותרת, ולכן, ייתכן שבלית ברירה יגבילו עצמם למקרים בוטים של נהיגה בפזיזות.

בישראל

אכיפה בררנית היא אחת משלוש סיבות לבקשת הגנה מן הצדק. נפסק שלא כל אכיפה בררנית היא פסולה, אלא רק כזו שנעשתה ממניעים פסולים, כלומר כאשר אחרים לא הועמדו לדין באותה עבירה מתוך שרירות, שיקול זר או מניעים פסולים^[2].

בית הדין האזורי לעבודה קיבל את הטענה של הגנה מן הצדק לגבי האכיפה של איסור העסקת עובדים בשבת לאור מספר ההיתרים הרב לעבודה בשבת והאכיפה הבררנית של החוק^[3].

ניתן לטעון בבית המשפט נגד אכיפה בררנית, אשר יכולה להביא לכדי ביטול כתבי אישום. זאת בכפוף לתנאים שנקבעו בפסק דין בורוביץ^[4].

בארצות הברית

בארצות הברית, "תזכיר מורטון"^[5] משנת 2011 קבע סדרי עדיפויות לאכיפת ההגירה והמכס בארצות הברית, ונועד להעביר משאבים לאכיפה במקרים בהם מדובר בפושעים ועבריינים. הדבר התפרש כוויתור על העמדה לדין של שוהים בלתי חוקיים שאינם עבריינים פליליים, והתמקדות באלה המבצעים עבירות פליליות. סדרי העדיפויות הודגשו עוד יותר על ידי התוכנית הנדחית להגעת ילדות שהחלה בשנת 2012. התוכנית השתמשה בסמכות השיקול של הרשות המבצעת כדי להעניק לאנשים מסוימים שהוכנסו לארצות הברית באופן לא-חוקי בעוד היותם קטינים את האישור הזמני לחיות ולעבוד בארצות הברית.

לקריאה נוספת

• מיכל טמיר, "Public Law as a Whole and Normative Duality: Reclaiming Administrative Insights in Enforcement Review", כתב העת של טקסס בנושא חירויות אזרחיות וזכויות אזרח (2006)

ראו גם

• הזכות לשוויון

הערות שוליים