אלימלך-שמעון רימלט

אלימלך-שמעון רימלט
אלימלך-שמעון רימלט, 1951
מדינה ישראל  ישראל
לידה בוכניה, גליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
תאריך עלייה 1939
מקום קבורה בית העלמין קריית שאול, תל אביב-יפו
השכלה בית המדרש לרבנים בווינה, אוניברסיטת וינה
סיעה ציונים כלליים, המפלגה הליברלית הישראלית, גח"ל, הליכוד
צאצאים

נויה רימלט

שר הדואר ה-7
תקופת כהונה 15 בדצמבר 1969 - 6 באוגוסט 1970 (33 שבועות ו־4 ימים)
הקודם בתפקיד ישראל ישעיהו-שרעבי
הבא בתפקיד שמעון פרס
(כשר התקשורת)
חבר הכנסת
תקופת כהונה 20 באוגוסט 1951 - 13 ביוני 1977 (25 שנים)
כנסות 2 - 8
יו"ר ועדת החינוך והתרבות ה-2
תקופת כהונה 1 בדצמבר 1959 - 4 בספטמבר 1961 (שנה ו־39 שבועות)
הקודם בתפקיד שושנה פרסיץ
הבא בתפקיד משה קול
יו"ר ועדת החינוך והתרבות
תקופת כהונה 23 בנובמבר 1965 - 17 בנובמבר 1969 (4 שנים)
הקודם בתפקיד משה קול
הבא בתפקיד אברהם כץ
יו"ר ועדת החינוך והתרבות
תקופת כהונה 6 באוגוסט 1970 - 21 בינואר 1974 (3 שנים ו־24 שבועות)
הקודם בתפקיד אברהם כץ
הבא בתפקיד אברהם כץ
תפקידים בולטים

ד"ר אלימלך-שמעון רִימַלְט (1 בנובמבר 1907 – 5 בנובמבר 1987) היה פוליטיקאי ישראלי, מראשי המפלגה הליברלית, גח"ל והליכוד, ציר בשני קונגרסים ציוניים[1], שכיהן כחבר הכנסת במשך כ-26 שנים והיה לתקופה קצרה גם שר הדואר בממשלת ישראל החמש עשרה, תקופת האחדות הלאומית שלאחר מלחמת ששת הימים.

ביוגרפיה

אלימלך-שמעון רימלט נולד בבוכניה שבגליציה. למד בחדר ובישיבה, וכן בבית-ספר תיכון עברי בקרקוב. היה ממייסדי אגודת הנוער העברי "עקיבא" בפולין. הוסמך לרב בבית המדרש לרבנים בווינה ברוח האורתודוקסיה המודרנית. קיבל תואר דוקטור בפילוסופיה באוניברסיטת וינה, על מחקרו בבלשנות שמית. היה רב קהילה באינסברוק העיר ובמחוז טירול. היה פעיל בתנועה הציונית באוסטריה ושימש יו"ר ארגון הסטודנטים הציונים בווינה. בספטמבר 1938, לאחר האנשלוס, עבר לווינה וניהל שם את משרד ההגירה של הקהילה היהודית. במסגרת זו היה במשא ומתן עם אדולף אייכמן לקידום הגירתם של יהודי אוסטריה.

באביב 1939 עלה לארץ ישראל והיה למנהל בית הספר התיכון "אהל שם" ברמת גן, תפקיד אותו מילא במשך ארבע שנים. לאחר מכן עבר לכהן כמנהל מחלקת החינוך בעיריית רמת גן במשך כעשר שנים, עד 1952, בשנה האחרונה כבר במקביל לכהונתו כחבר הכנסת מטעם הציונים הכלליים. בין השנים 1955 ל-1959 כיהן כסגן ראש העיר.

רימלט היה חבר המערכת הקבועה של אנציקלופדיה תרבות ביחד עם אשר ברש, י. פרישמן, ונחום גבריאלי, אשר יצאה בהוצאת מסדה[2].

במקביל לתפקידיו בעיריית רמת גן, בין השנים 1951–1977 כיהן רימלט כחבר הכנסת, עד 1961 מטעם סיעת הציונים הכלליים ולאחר מכן מטעם המפלגה הליברלית, גח"ל והליכוד). היה יו"ר ועדת החינוך של הכנסת במשך שנים רבות. ב-1969 התמנה לשר הדואר בממשלת האחדות של גולדה מאיר (ממשלת ישראל ה-15). בתפקיד זה כיהן במשך 8 חודשים בלבד, עד לפרישת סיעתו מהממשלה.

בעניינים מדיניים היה רימלט בעל עמדה מתונה. באוגוסט 1974 הציג תוכנית מדינית לשלום בין ישראל וירדן, במסגרתה תוקם קונפדרציה כלכלית בין המדינות, המדינה תחולק למחוזות אוטונומיים וערבי הגדה המערבית יכלו לבחור בין אזרחות ישראלית או ירדנית[3]. ביולי 1975 ביקר בחריפות את חברי הכנסת מהליכוד שהשתתפו בניסיון ההתנחלות בסבסטיה, הוא סבר שעיקרון שמירת החוק הוא בעדיפות מעל כל שיקול אחר[4]. רימלט גם תמך בהסכם הביניים בין ישראל למצרים ב-1975, בניגוד לדעתו של מנהיג הליכוד מנחם בגין (אם כי בגין עצמו חתם על הסכם השלום עם מצרים ארבע שנים אחר כך)[5][6].

התמודד על נשיאות מדינת ישראל, אך החליט להסיר את מועמדותו. הצטרף להנהלת גימנסיה "מודיעים" שברמת גן עד לפטירתו ב-5 בנובמבר 1987.

על שמו רחובות ברמת גן וברעננה, וכן בית ספר יסודי בנתניה.

נכדתו היא נויה רימלט.

מספריו

  • דוד הראובני, השליח המסתורי: שלמה מולכו: שלהבת האמונה, (גדולי ישראל), הוצאת מסדה, תל אביב, 1961.
  • דין וחשבון: הוועדה הפרלמנטרית לבחינת מבנה החינוך היסודי והעל יסודי בישראל, תשכ"ו-תשכ"ח, מוציא לאור: דפוס ג'רוסלם פוסט, תשל"א, 1971.
  • הנהגה כל-לאומית ציונית מול סכנות מחוץ ומבית, מוציא לאור: המפלגה הליברלית - מחלקת ההסברה, תל אביב, תשל"ה, 1975[7].

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. ↑ מורשת רעננה
  2. ↑ אנציקלופדיה תרבות יצאה כחוברת שבועית (48 חוברות לשנה במשך כ-4 שנים), מתשכ"א עד תשכ"ה, על פי המהדורה הבינלאומית בהוצאת האחים פברי, במילנו. האנציקלופדיה מאוגדת ב - 16 כרכים (כרך א-טז, 3072 עמודים)
  3. ↑ רימלט מציע קונפדרציה כלכלית בין ישראל לירדן, מעריב (עיתון), 19 באוגוסט 1974
  4. ↑ רימלט: הפגנת חברי הליכוד עם מתנחלי סבסאיה - שגיאה פטאלית, מעריב (עיתון), 29 ביולי 1974
  5. ↑ דניאל בלוך, עימות בין רימלט לבגין, דבר, 31 במרץ 1975
  6. ↑ דניאל בלוך, הליברלים נעשים עצמאיים, דבר, 5 במאי 1975
  7. ↑ אתר הספרייה הלאומית, ערך: אלימלך-שמעון רימלט
שרי הדואר והתקשורת בממשלות ישראל
שרי הדואר מרדכי נורוק • יוסף בורג • ישראל ברזילי • בנימין מינץ • אליהו ששון • ישראל ישעיהו-שרעבי • אלימלך-שמעון רימלט
שרי התקשורת שמעון פרס • אהרן אוזן • יצחק רבין • מנחם בגין • מאיר עמית • יצחק מודעי • יורם ארידור • מרדכי צפורי • אמנון רובינשטיין • גד יעקבי • רפאל פנחסי • משה שחל • שולמית אלוני • לימור לבנת • בנימין בן אליעזר • ראובן ריבלין • אריאל שרון • אהוד אולמרט • דליה איציק • אברהם הירשזון • אריאל אטיאס • משה כחלון • גלעד ארדן • בנימין נתניהו • צחי הנגבי • איוב קרא • דודי אמסלם • יועז הנדל
יושבי ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת
יושבי ראש ועדת החינוך והתרבות (2003-1949) שושנה פרסיץ • אלימלך-שמעון רימלט • משה קול • אלימלך-שמעון רימלט • אברהם כץ • אלימלך-שמעון רימלט • אברהם כץ • אברהם שכטרמן • אהרן ידלין • אורה נמיר • נחמן רז • מיכאל בר-זוהר • דליה איציק • אברהם בורג • עמנואל זיסמן • זבולון אורלב
יושבי ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט (מ-2003) מלי פולישוק-בלוך • אברהם פורז • אילן שלגי • מיכאל מלכיאור • זבולון אורלב • אלכס מילר • עינת וילף • עמרם מצנע • יעקב מרגי • רם שפע
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.