אלפרד ברנדל

אלפרד ברנדל

אלפרד ברנדל (Alfred Brendel; נולד ב-5 בינואר 1931) הוא פסנתרן אוסטרי יליד צ'כוסלובקיה. נחשב לאחד מגדולי הפסנתרנים בתחום המוזיקה הקלאסית במחצית השנייה של המאה ה-20.

קורות חיים

ברנדל נולד בוויזמברק (היא "ויזנברג" הגרמנית לשעבר. כיום שמה Loučná nad Desnou), צ'כוסלובקיה (כיום הרפובליקה הצ'כית) למשפחה שלא עסקה במוזיקה. בגיל 6, עבר ברנדל יחד עם משפחתו לזגרב ומאוחר יותר לעיר גראץ. בגראץ חיה המשפחה במהלך מלחמת העולם השנייה. בסוף המלחמה נשלח ברנדל בן הארבע עשרה ליוגוסלביה לחפור תעלות, אך קיבל כוויית קור ונלקח לבית חולים. בילדותו קיבל ברנדל שיעורי פסנתר מדי פעם, וחינוכו המוזיקלי היה דל ולא סדיר.

לאחר המלחמה, ברנדל עסק בהלחנה, בנגינה בפסנתר ובציור. הכשרתו של ברנדל בנגינה הייתה ברובה אוטו-דידקטית: ברנדל, פרט לשתי כיתות אמן שבהן השתתף, עם האמנים אדווין פישר ואדוארד שטוירמן, לא קיבל עוד שיעורי נגינה.

הרסיטל הפומבי הראשון שנתן ברנדל היה בעיר גראץ, כשהיה בן שבע עשרה. הכותרת שנתן לרסיטל: "הפוגה בספרות הפסנתר". רסיטל זה כלל, בנוסף ליצירות פוגליות מאת יוהאן סבסטיאן באך, יוהנס ברהמס ופרנץ ליסט, אף יצירות משל ברנדל עצמו. עם זאת, זמן קצר לאחר מכן, ויתר ברנדל על ההלחנה לשם התמקדות בנגינה. בשנת 1949 זכה במקום הרביעי בתחרות הפסנתר על שם פרוצ'ו בוזוני בעיר בולצאנו שבאיטליה, ושנה לאחר מכן עבר לווינה. בגיל 21, הקליט ברנדל לראשונה. בהקלטה זו ניגן את הקונצ'רטו החמישי לפסנתר מאת סרגיי פרוקופייב. בשנים שלאחר מכן המשיך ברנדל בסדרה של הקלטות שכללו, בין היתר, שלושה סטים של כל הסונאטות לפסנתר מאת בטהובן (שניים בחברת "פיליפס" ואחד בחברת "ווקס"). כמו כן, הקליט יצירות רבות פרי עטם של ליסט, ברהמס, שומאן ושוברט. באופן מפתיע, המעיט ברנדל בהקלטות יצירותיו של שופן, בניגוד לרוב הפסנתרנים הקלאסיים. עם זאת, הקלטותיו של הפולונזים של שופן זכו לשבחים.

ברנדל הקליט רבות עבור חברת התקליטים "Vox record label", אך לא קיבל חוזה הקלטות גדול עד לשנות השבעים, ואף לא הרבה לנגן מחוץ לאוסטריה. פריצת הדרך בקריירה של ברנדל הגיעה לאחר רסיטל מיצירות בטהובן שנתן באולם "Queen Elizabeth" בלונדון: למחרת הרסיטל פנו אל סוכנו של ברנדל נציגים משלוש חברות תקליטים נודעות. בתקופה זו, בערך, עבר ברנדל ללונדון, המשיך להקליט רבות והתפרסם ברחבי העולם.

אלפרד ברנדל נחשב כיום לאחד הפרשנים המעמיקים ביותר של יצירות קלאסיות מן התרבות הגרמנית-אוסטרית מאת מלחינים כגון מוצארט, בטהובן ושוברט. באופן יחסי, ממעיט ברנדל בנגינת יצירות מן המאה העשרים, אך מקושר, עם זאת, לקונצ'רטו לפסנתר מאת ארנולד שנברג. בשנים האחרונות, חדל ברנדל מלבצע יצירות תובעניות מבחינת טכניקת הנגינה עקב בעיות דלקת המפרקים.

נגינתו של ברנדל תוארה לעיתים כאנליטית. ברנדל אף אמר כי הוא מאמין שמשימתו העיקרית של הפסנתרן היא כיבוד רצונותיו של המלחין מבלי להתבלט [בעצמו] ומבלי להוסיף למוזיקה "כיוונים חדשים" משלו [משל הפסנתרן]: "יש לי אחריות כלפי המלחין ובעיקר כלפי היצירה", אמר. ברנדל מציין, בנוסף למורהו אדווין פישר, את הפסנתרנים אלפרד קורטו ווילהלם קמפף ואת המנצחים ברונו ולטר ווילהלם פורטוונגלר כמשפיעים מרכזיים על אמנותו.

בשנים האחרונות, עבד ברנדל עם פסנתרנים צעירים כדוגמת פול לואיס וטיל פלנר ואף הקליט עם בנו הצ'לן אדריאן ברנדל. כמו כן, פרסם שירה פרי עטו, אשר הושוותה בסגנונה לאנדרו מושן ולמירוסלב הולוב. ברנדל מתגורר כיום עדיין בלונדון.

אחת ממטרותיו בשנים האחרונות היא להראות כיצד במוזיקה טמונים הומור, שנינות ואירוניה, באמצעות בניית ציפיות והפרתן וחיקוי פארודי של סגנונות. מאמרו ?Does classical music have to be entirely serious, המבוסס על הרצאה בקיימברידג' ב-1984 וסדרת ההרצאות בעקבותיו זוכים לפופולריות רבה[1].

ראו גם

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. ↑ The Punch Line: reflections on music and humor
זוכי פרס לאוני סונינג למוזיקה
1959–1980 איגור סטרווינסקי (1959) • ליאונרד ברנשטיין (1965) • בירגיט נילסון (1966) • ויטולד לוטוסלבסקי (1967) • בנג'מין בריטן (1968) • בוריס כריסטוף (1969) • סרג'יו צ'ליבידאקה (1970) • ארתור רובינשטיין (1971) • יהודי מנוחין (1972) • דמיטרי שוסטקוביץ' (1973) • אנדרס סגוביה (1974) • דיטריך פישר-דיסקאו (1975) • מוגנס וולדיקה (1976) • אוליבייה מסייאן (1977) • ז'אן-פייר רמפל (1978) • ג'נט בייקר (1979) • מארי-קלייר אליין (1980)
1981–2000 מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1981) • אייזק שטרן (1982) • רפאל קובליק (1983) • מיילס דייוויס (1984) • פייר בולז (1985) • סביאטוסלב ריכטר (1986) • היינץ הוליגר (1987) • פטר שרייר (1988) • גדעון קרמר (1989) • ג'רג' ליגטי (1990) • אריק אריקסון (1991) • גאורג שולטי (1992) • ניקולאוס הרנונקור (1993) • כריסטיאן צימרמן (1994) • יורי בשמט (1995) • פר נירגארד (1996) • אנדרש שיף (1997) • הילדגארד בהרנס (1998) • סופיה גוביידולינה (1999) • מיכלה פטרי (2000)
2001 ואילך אן-סופי מוטר (2001) • אלפרד ברנדל (2002) • ג'רג' קורטג (2003) • קית' ג'ארט (2004) • ג'ון אליוט גרדינר (2005) • יו-יו מה (2006) • לארס אולריק מורטנסן (2007) • ארוו פרט (2008) • דניאל בארנבוים (2009) • צ'צ'יליה ברטולי (2010) • קאייה סאאריאהו (2011) • ז'ורדי סאוואל (2012) • סיימון ראטל (2013) • מרטין פרוסט (2014) • תומאס אדס (2015) • הרברט בלומסטדט (2016)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.